א]
וזה כי עניין צל''ם ודמו''ת גילה הרב מבואר בשניהם שהם יורו על אמיתת מהות האדם,שהאדם הוא אדם מצד היותו נברא בצלם אלהים ובדמותו,וגילה כי צלם בזה העניין הוא שם נופל על הצורה הטבעית אשר היא המינית והיא הנפש,והיא ההשגה האנושית הדומה לאלוהית,אשר היא הדבקה עמה,וממנה מציאותה ועליה חיותה ,ושמירתה,וקיומה הניצחית,ועל זה נאמר שנברא בצלם אלהים ובדמותו,וכוונת זה הסוד כי צל''ם ,שהוא שם הנפש הנשארת אחר המוות,קיום הישארותה תלוי בהיותה דומה לבוראה בעניין,השגה,והמציאות,והנצחות,והממשלה,עד שישוב צל''ם זה להיות שמו נקרא כשם רבו,והוא הש''ם המיוחד לשכל הפועל צלם בצלמו,כמו שרמז הכתוב עליו באמרו ''ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו'' הורה בכפלו הדברים האלה כולם על הפועל ועל הפעול אשר שם הפועל המשותף על שניהם מעיד על היותם דבר אחד בלתי מתחלק,וסוד צל''ם ודמו''ת בגימט' דורו''ת ,אשר להם ניתנה התורה,וצירופם למו''ד מצו''ת ועליהם בנה חדרי בינה,הנה התבאר שעניין צל''ם צורת שכל ועניין דמו''ת דמיון דעת כי השכ''ל והדמיון ידועי''ם שהם צל''ם ודמו''ת והנה הצל''ם והדמו''ת עניינם מפור''ש, ד-לחץ] ואשר יעדתיו לבארו בזה הסוד מעניין חילוק הפרקים והערותיהם,הוא שהנה כבר בא בזה הסוד ביאור צל''ם ודמו''ת עד תכליתו למי שמבין דרכי האמת כאשר הם, ונרמז זה גם כן בפרק שני באמרו ''וזה כי השכל אשר השפיע הבורא יתברך לאדם,והוא שלימותו האחרון אשרהגיע לאדם קודם מרותו ובשבילו נאמר בו שהוא ''בצלם אלהים ובדמותו'' והמשיך העניין כולו והורה בזה שהצלם נקרא השלמות האחרון,וזה עניינו כולל ונזכר על עניין אחד ולא נזכר על עניין אחר,וכן עשה הרב ואעשה כן גם אני,ושם נפש הנזכר בעניין איוב בפרק כ''ב הוא בעצמו סוד צל''ם הנזכר בפרק א' וב',והנה כל פרק ח' בחלק שלישי מורה על זאת הכוונה שזכרנוה כולה כאשר היא בביאור רחב מאד, והנה עוד בבוא שם צורה מעמדת דבר שהיא אמיתת ההויה כמו שבא בפרק ס''ח וס''ט יורה בגילגול שם על זה הסוד ובבא שם צל''ם ודמו''ת נזכר במציאות שת על עניין היותו דומה לאביו,ויורה בסיבוב עניין לעניין על כוונת צל''ם אדם ודמות''ו, והיותו הוא לבדו נקרא בן,ואחד מאחיו לא נקרא עליו שם בן כמו שיתבאר בסוף שיתוף שם בן והוא זה הבא אחריו שהוא סוד ב' |
' ו