
ב1.1.08 אני עומדת לקבל הצעת נישואין. אני מה זה מתרגשת. בכלל לא ציפיתי. כלומר, את חובתי לאמא שלי מילאתי ומהתיאורייה שהאהבה תמיד מנצחת- מזמן ניפרדתי. אבל ההפתעות האלה בחיים, לא מפסיקות להופיע. זה יקרה, ומי עוד יקבל את שירה שלי כאילו היא שלו, כמוהו? פתאום זוגיות כבר לא תהיה כלא שממנו מחפשים לברוח, אלא מקום ממנו צומחים, ומרגישים בו הכי בבית.
אנחנו נשב ב"מקום בלב" ברעננה ואני אשאל אותו "בשביל מה אתה צריך את זה" , והוא יגיד לי שכשהוא איתי הוא בן אדם הרבה יותר טוב.....
לא, לא, הוא לא יגיד את זה. הוא יגיד שכשיש לך משהו כל כך טוב, אתה רוצה לשמור עליו...
נורא, נורא.
הוא יגיד:"כי אני רוצה שאת ושירה תהיו המשפחה שלי. וכי אני נורא אוהב אותך" .
מעולה.
נראה לי שנעשה את זה במקום קטן ואינטימי. שירה תהיה מאושרת ותתרגש נורא. ואני בהתחלה אבהל, אבל אחר כך אני אבין פתאום שזה בסדר ואפילו מותר להיות מאושרת. הרגש הזה כבר לא יפחיד יותר. אני לא אחכה לרגע שהוא יפגע בי ופעם ראשונה בחיים, אני ארגיש פתאום שאני סומכת. זה בטח נעים להרגיש בטוחה כל כך במישהו שאת אוהבת. מן סלע, צוק איתן. להניח את הראש על מישהו במובן המטאפורי של המשפט ולדעת שהכל , אבל הכל בסדר.
בסיבוב הראשון התחתנתי בין היתר בקפריסין. המבטא של הקפריסיני היה נורא והיה חם מוות. הקפריסיני ביקש שאגיד למתחייב שהוא תמיד יהיה הspouse שלי ואני נשבעתי לו בקפריסינית שהוא תמיד יהיה ה SPONGEשלי. אני חושבת שמשם הכל השתבש.אחר כך, חזרנו לארץ והתחתנו בחתונה רפורמית. הוא הגיע לאסוף אותי מחנות הכלות. המוכרת שמה מוזיקת מעליות ואני יצאתי אליו. אני בחיים לא אשכח את התגובה שלו. הוא פשוט צרח מצחוק... אני לא מאשימה אותו. אין לי מושג איך זה קרה, אבל היתה לי את התסרוקת הכי דרוזינית בעולם. עמדנו מתחת לחופה הרפורמית ואני נשבעתי שתמיד אכין לו שניצלים. בחתונה הבאה אני באה עם שיער חלק ולא נשבעת לשום דבר. השקרים האלה לא יובילו אותנו לשום מקום...
החיים שלנו יהיו ... רגילים. לא יהיו דרמות מיוחדות. הוא תמיד יגיד לי שכיף לו בשיגרה שלנו, עם ההתרגשויות הקטנות שיש לנו מידי פעם. כשנריב, אני אדע בתוכי שלמרות שהוא מביא לי את הסעיף, החרא , אני עדיין נורא אוהבת אותו. וכשאני אקום בוקר אחד ואמצא אותו עם רולים על השיער, משחק עם שירה במספרה, אני אקח אותו לצד ואראה לו את הבדיקה שיצאה חיובית. מרוב התרגשות הוא יסתובב כל היום עם הרולים ואף אחד לא יגיד לו כלום, אבל מישהו ידאג לצלם.
רק עוד חודש וחצי . אני כל כך מתרגשת. אני כבר לא הילדה ההיא שחולמת להיות סינדרלה.היום אני בחורה עם רגליים על הקרקע. אני כבר לא חיה באשליות. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למענך אדלה ממעמקי ראשי הקודח
את מיטב הציטטות שאני מכירה.
תודי שזה רלוונטי
וברכות על הכוכב ה-600
ועל העדנה המאוחרת שלה זכה הפוסט המוצלח הזה.
לא, את הורגת אותי בכל פעם עם הציטטות האלה. בחיי!!!
לא התחתנתי, אבל התחלתי לאהוב אותי :-)
את יודעת מה קורה אחרי שמתחתנים,
האופטימיות קצת נעלמת...
אפילו וונוס תתכער
בין התנור והמקרר והכיריים
כשחרוזי שיר השירים
כאן יתבשלו בתוך סירים לצהריים
על כן בשם כל הקדושים,
אני דודך
מצהיר בזאת שלא אבקש את ידך. (ג' בראסנס)
ומה אנחנו צריכים להבין מהאופטימיות?
התחתנת? :-) *
שבת שלום מותק. ותודה.
אומנם מאי 2009 היום, אבל אני עדיין אופטימית :)
אוי ממוש, כמו תמיד באיחור (לא אופנתי),
התרגשתי כדבעי,
יש לי תחושה שגם בתסרוקת דרוזינית היית יפה,
אבל אין כמו הפקת לקחים...
הכי פשוט, הכי נקי, הכי אמיתי
הכי שבת שלום!
תודה דני.
אולי ב1.1.09
אוייי עשית לי את הערב...
כמה חם כמה נעים כמה רומנטית החשיבה שלך...
כמה חמוד ורומנטי שהוא.
מה אתה חושב?
תודה מותק
באמת מקסים
הולך לקרא שוב לקרא בין השורות
מקסים. מקסימה. מקסימוּת. קסם.
אהבתי כל כך....
אשוב עם מונית שירות לככב מאוחר יותר - כי משום מה נגמרו לי...