זה היה אצטדיון בסדר גודל של וומבלי וירד מבול, הקבוצה שלי באמצע המשחק, מחצית שנייה. אחזתי חזק באלה ובדיוק ניפצתי את הראש של עוד איזו מפלצת בעלת שלושה ראשים ששועטת לעברי, רק אחד מהראשים שלה מרכיב משקפי שמש. הקהל צווח ומריע והאגו שלי? לייק! וכך, אנו הטובים מנצחים את המפלצות הרעות ועולים לליגת המקצוענים. אני מודה, הרעם הפתיע אותי, מה רעמים עכשיו באמצע האביב, המבול הזה על הבוקר, ופתאום המיועדת מסתכלת עליי בעיני עגל מזוגגות, אותן היא מיטיבה לקרב וקצת מקטרת לי שמבול בחוץ, ושהמטרייה שלה ספונה שמה אצלה באוטו, שחונה כל כך רחוק מכאן. "אז תשימי שקית על הראש ורוצי הכי מהר שאת יכולה – רוצי לולה רוצי!, רק לפני שנייה הייתי עסוק בצייד מפלצות לגיטימי, מה גשם מה?!

הלך הפוך החמים והנעים, הלכה התנוחה העוברית, הלכה הכרית והלכה המפלצת. בדיוק בעוד חצי שנייה אני והמיועדת עומדים לשאת ולתת במשא ומתן על גורל השינה שלי וזה קרב אבוד מראש. ממי תיקח אותי לאוטו, ממי קום, ממי נו אל תהיה כזה (אבל אני כזה, אמרתי לך כבר מההתחלה? זה לא עובד לי יותר) ממי אני לא מבקשת הרבה אבל אולי תקפיץ אותי לעבודה? אתה תראה מה עובר עליי כל בוקר בזמן שאתה עוד ישן לך. אתה תבין מה עובר עליי כל בוקר בפקקים, בוא ממי נהיה עוד שעה ביחד. דקה דומייה על השינה שלי, ומנסה באמת לזכור מה חשוב בחיים. אממם, לישון?

בסוף היא מנצחת – תמיד! פעם הייתי גבר גבר, הייתי עומד על שלי, הייתי קובע ה-כ-ל הייתי אדון לעצמי, הייתי חופשי, הייתי הולך לשתות בירה עם חברים, פעם. היום? היום אני בזוגיות. מאיגרא רמה לבירה עמיקתא, ממי נו תיקח אותי לעבודה. לא נותר לי אלא לקלף מעליי את הפוך, טרוט עיניים וחיוך צבוע מהלחי עד לשפיץ של האף. "בואי ממי אני אקח אותך" עכשיו, כמובן שיגיע החלק של ווידוא ההריגה שלה, אלא מה. אבל ממי הגשם נחלש אני יכולה ללכת ברגל באמת, אולי תמשיך לישון? גברים אל תפלו כאן מדובר במלכודת טכנולוגית משכמה ומעלה שהמין הגברי עוד לא העלה על דעתו, האישה מהזרם הפוסט פמיניסטי – לא צריך אני אסתדר לבד! אסור להתקפל ולחזור למיטה, חייבים לפלס דרך אל עבר הקומקום האדום וכוס הזכוכית. בקול צרוד וחנוק "בקטנה ממי באמת." ובשפן הזה לעולם היא לא תוכל לשסות את המצפון שלי.

מפזר פה ושם קיטורים כי אני מעולה בלקטר, בלהעלב, בלהיות נרקסיסט, בלהיות נוירוטי ובלרחם על עצמי תמיד. נותן את הפרצוף האומלל למחצה, כאילו שהגשם שיורד זה הגשם עם הקרינה מפוקושימה, תוחב את הראש בקפה ומנסה להיות המסכן של הבוקר. וזה מצליח. אוי ממי עכשיו אני אהיה עם מצפון כל היום שלא נתתי לך להיות מובטל כמו שאתה כל אוהב להיות. וזה הרגע לרכב על גל המצפון שלה ולהתחיל לבקש את מה שלעולם לא ביקשת, וכן צריך להמשיך עם הקו הזה לכל אורך הדרך לעבודה שלה. החיים יפים ומעייפים. נכנס לג'ינס, ממי אני מוכן, תלבשי מעיל – שלא יהיה לך קר בפקק.

כל הדרך גשם וכמה אני ממי ונפלא. עייף? קצת פחות אבל לפחות אני ממי. כאילו מה קרה אז היא ביקשה שאני אקח אותה לעבודה אז מה קרה? נכון לא קרה כלום. שום כלום סתם אני מקטר. תופעות לוואי של זוגיות אני קורה לזה. יש טיימינג לכל דבר ויש את התקופה הזו שאסור לי להסתבך איתה כי אני יחטוף מכות בסוף. אבל מי כמוני יודע שמערכת יחסים לא מושתת על תן וקח אלא על קופונים או סתם סלט ירקות שאוכלים ביחד, כאילו לדיאטה. כל הדרך אני שומר על פני המסכן שלי כמו שרק אני יודע לעשות, אבל היא מבטיחה לי מלא מתנות – יש! אני אוהב מתנות, ואני בכלל אוהב את גם את עצמי.

גשם. מזל שיש מייבש ושלא צריך לתלות כביסה באמת, לפחות אני עוזר בבית מה לא? גם שירות הסעות ועקר בית לא באמת נואש, סתם טרואמה קלה לפני החתונה זה הכל. מפרגן לך מותק – הכי בעולם. מתי שתרצי אני אסיע אותך לעבודה, גם באמצע הקיץ סתם כי רק יבוא לך כי אני דביקי וחמוד ואוהב אותך הכי בעולם. זהו עד כאן הדביקות תודו זה לא היה כל כך מייגע. עד כאן תופעות הלוואי של בוקר זה. ממי באמת, מתי שאת רוצה תעירי אותי וניסע, אין שום בעייה את יודעת שהכל מהאהבה ושאני מטורף עלייך.

אה רגע, אני גם צריך להחזיר אותך נכון?

עמית