השבוע במסגרת  עבודתי ערכתי שיחה עם אחד המטופלים (עם צרכים מיוחדים) על מקום עבודתו. הוא עובד במפעל גדול כ 8 שנים. הוא מרגיש שהעומס והלחץ בעבודה גדולים מאוד ולעיתים הוא נשאר למשמרת כפולה ועובד 14 שעות!!!. הוא מרגיש מותש ורוצה לחפש עבודה חדשה.

לצערי, אני צריכה לבשר לו כי "המצב בשוק" לא יותר טוב : רב העבודות הן בסביבה לחוצה ,רב העבודות דורשות מאמץ פיזי ולעיתים קרובות, הבוסים לא מתייחסים בכבוד לעובדים שלהם.

וכן, הוא יכול לחשוב במה הוא רוצה לחפש עבודה שמתאימה לכישוריו...(המגוון די מוגבל) 

במהלך הפגישה שבה אני הייתי בשעה ה 11 לעבודתי באותו יום (לא שגרתי), התחלתי לחשוב על מקום העבודה בחיינו.

 האם עבודה היא ערך?  

התפיסה  החברתית בעולם המערבי  היא שכדי שתחשב חלק מהקהילה אתה צריך לעבוד, לפרנס את עצמך. אך האם בכל מחיר?  האם זה על חשבון איכות החיים שלנו?        

 אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אך כדי להתפרנס אני צריכה לעבוד בשתי עבודות ואז איכות החיים שלי נפגמת. חלק גדול מחברי  פחות נלהבים מעבודתם אבל הם נהנים מהשכר, מהסביבה האנושית, סיפוק אישי וכו'.

אבל כולנו סופרים את הימים לחופשה הבאה!!!(ואנחנו בעמדה שאנו יכולים לשלוט ולשנות את המקום העבודה או את סוג העבודה לעיתים קרובות, מה שרבים אחרים לא.) 

השאלה היא הרבה יותר מורכבת כאשר אנו מדברים על האוכלוסיות החלשות שהעבודות שמציעים להם הן לא מעניינות ,לא מאתגרות וכמובן השכר שמציעים להם הוא מעליב. 

נשאלת השאלה: האם העבודה היא חיינו?