מוזיקה, מוזיקה זה כמעט הדבר היחיד, שגורם לי להבין את פשטות הדברים, גם.. מקצבים מקצבים צלילים שונים, עוד ערוץ ועוד אחד נפתחים מתפתחים מתגלגלים נולדים למשהו אחר...אחר, כזה של גוונים מרקמים של תחושות, איך זה שרגאי תמיד עושה אפ, כזה של חיוך על השפתיים וכוח במותנים...גם כזה...וכזה של בס...וגם.. ואיך זה?...שיש דברים שממש צריך מצב רוח מסוים, כמו להקשיב לתקליטים, אלו של פעם, אלו עם הצליל "המלוכלך" ועם בופסים קטנים של מחט קופצת וללכת להפוך צד.

ולפעמיים זה בדיוק מה שצריך, זה בקצב.

כל אחד והתדר שלו, כמו נימים שעוטפים חלופות את אותו מקצב-תדר, שבאה רוח ומשתוללת עם העלים בסוג של עושים אהבה ויש לזה צליל כזה שהנשמה ישר קולטת נפתחת נולדת נטענת במשהו הבסיסי הזה, איזה מקצב נכון של טבעיות פרימיטיבית מענגת.. זה משהו בין תחושה מסוימת ליכולת של להקשיב לצליל, כל כך הרבה אמת נאמרת בתדר הזה אולי זאת כל/קול האמת, ככה ערומה מישירה מבט ומבלי להתבלבל מתמסרת כולה.

אני לוחצת בכפתור, בקשת מדגמית מהמוזיקה של פרסונה, מגדר כל שהו, לא אפשרית כרגע, הסיבה: המערכת של הפרסונה אינה בתהודה והערך של המשרעת הוא נתון שלא קיים בגובהו ביחס לערך המזערי של הפונקציה. 

ידעתי, מיד קפצתי במקומי מהתגלית הלא מרעישה במחיאות כפיים מרוצות

האיש מהחלון הצדדי יצא בצהלה וצעק כל הכבוד, נתן לי 22.222.222.227 £ והלך. 

הלכתי קניתי לי כמה דברים שבא לי, אחרי הלכתי לשתות קפה ואז באו חברים שתינו בירה, אין על גינס אבל זה כבר סיפור אחר... 

מעבר בין צלילים

לחמם במישהו את הרגלים, לחמם למישהו את הרגלים. 

לספר את כל מה שאני לא ולהקשיב לכזה. 

לבקש את המגבת שנשארה בחוץ או על התנור, או להביא כזאת או ניר טואלט או בגד או משהו..

לדעת שמישהו בעדי עם

ככככככככל

החלקים הדפוקים שלי, אני אוהב גם את שלו, אבל שיהיו שם גם דברים

טטטטטטטטטטטובים

כן, זה ברור. מישהי פעם אמרה לי שהדבר הראשון שתאהב באחר, זה בדיוק מה שיהיה לך קשה לאהוב מאוחר יותר, מצאתי גם את זה נכון...  

יש מצבים שקשה להחליט, כל מה שצריך זה, להקשיב בשקט של השקט של השקט למוזיקה שיש.

ולהרגיש אם זה נעים לי...

עכשיו מה במוזה שלי..