תיאטרון הרגש והמיסתורין
יחסים, אהבה
פסיכולוגיה
ורוחניות .
ווגם קצת על שרי.....
פוסטים אחרונים
- שנה טובה 13/9/12
- נגמר הקפה 17/8/12
- הביתה-הטיפול בסקייפ לישראלים בחול 22/7/12
- האומץ לחיות 11/7/12
- האם המלך עירום? 4/7/12
- הפסיכולוג הקליני מהזן החדש 26/6/12
ארכיון
התל אביבים שלי
עברו 7 שנים מאז שעזבנו את הבועה, ועברנו בחזרה לצפון, לחיפה. זה התחיל כמו גל , כמו רעידת אדמה. כמו טורנדו. קודם נפטר אבי, מחיידק קטלני. אחרכ מתה האהבה, והזוגיות. ומבית חמים של גבר אשה ילדה וכלב, נשארנו רק אשה וילדה. (בחיפה הגיעה חתולה)... ואז אמי התחילה להדרדר בריאותית. ככה זה אצל זוגות שחיים 30 -40 שנה יחד(בדיוני , תודו) הם לא שורדים לבד. הזמן דחק. . ידעתי שאני צריכה להזדרז. בין אמא גוססת לבין ילדה בפתח גיל ההתבגרות, ידעתי שאם אבחר אחת על חשבון השניה אקרע מאשמה. אז הצעתי לקטנה לעבור לחיפה, (העיר של סבא וסבתא, זאת עם העיצים והיער) כשאני מבטיחה לא לעקור אותה יותר עד סיום בי"ס, לשום מקום.(ראיתם את הסרט שוקולד ?) וככה במשך 7 שנים נסעתי פעם בשבוע לתל אביב לפגוש את מטופלי. בחיפה קיבלתי את הצפוניים בקליניקה המרווחת ,ובתא התחלתי לנדוד.בקליניקות שכורות. מדיזנגוף , נוה צדק, בן סרוק , יום בשבוע. השכמה ב5וחצי בבוקר, נסיעה לרכבת , כרטיסים,מקומות שמורים,ואני בתל אביב. נשבעתי שלא אנטוש אותם. מספיק עשו להם את זה לתל אביבים שלי .. רגשית ופיזית, לא אני אני אהיה אמא סנדקית טובה. הייתי חוזרת "חצי סמרטוט"כמו שאומרת סוזן העוזרת האהובה שלי.. ב10 וחצי בערב,בחושך גם בקיץ. . הקטנה שלי בבית, כבר ידעה שזה "יום תל אביב". היום שבו הבית שלה לבד לגמרי. היא חיכתה עד אחרי המקלחת , לספר לי מה היה היום יודעת שאני כמו בלון בלי אויר. אין מקום יותר באזניים.. לפעמים היתה הולכת לישון אצל חברה . הודיתי לה על כך. לא יכולתי להקשיב ולדבר עם אף אחד גם לא עם החבר שחיכה בבית שלו לצלצלול לדעת שחזרתי בשלום. . מזל שיש פלפון. רק אס אם אס. לא יכולה לדבר יותר. . החתולה ידעה...היתה באה להתכרבל ולהטעין אותי בקצת אנרגיה .קיץ וחורף 7 שנים. חלק מהתל אביבים כבר עזבו מזמן את הטיפול. חבר מביא חבר. ואני בדבקות.ממשיכה להגיע , להציל נפשות ."נוסעת לשרוטים התל אביבים שלך ?"היו צוחקים החיפאים. חיכיתי ליום הזה. בהפסקת צהריים הייתי נפגשת עם חברתי הטובה, הציירת, מזל טלה. סוערת כמוני, בבית קפה או אצלה בסטודיו, שתי הטליות היינו מתבסמות אחת מנוכחות השניה .נשמתי פעם בשבוע את תל אביב .חמצן הכרחי. להרגיש את פעימת הלב של העיר ללא הפסקה. כמו בקטע של הפינק פלויד בצד האפל של הירח. ואז נשברתי. הגוף לא סחב יותר.בהתחלה נתפס הגב . . " את עובדת יותר מדי." "זה נפשי את יודעת , יותר מדי עומס" "שיבואו אליך מתל אביב אם זה חשוב להם " ." היא צריכה אמא בריאה תחשבי על הילדה ." "תהיי הגיונית. את הורגת את עצמך" ואלה שחשבו שאני עושה את זה בשביל כסף אמרו"אז תרוויחי קצת פחות" ואז הודעתי שאני לא מגיעה יותר.
"אז מה? 50 דקות ברכבת ותעשו טיול. אפנה את כל חמישי שישי למי שבא מתל אביב." ניסיתי לשכנע. היה ברור שזאת נטישה. זאת בגידה. אבל הם הגיעו. לא כל שבוע, פעם בשבועיים, ובמשך השבועיים כתבנו אימלים. אס אם אסים וטלפון. חלק לא הצליחו לצאת מהבועה או להתגבר על הבגידה. וכך עברה כבר שנה ו 6 חודשים. אבל יום אחד,אחרי חצי שנה הגיעה אחת כל כך אהובה. היא ידעה שעכשיו כמו שאמרתי לה אז: "כשתצטרכי אותי דחוף, אפילו עוד 10 שנים,אהיה שם בשבילך...." אז היא הגיעה , למרות הנטישה היא הצליחה להתגבר על הכעס ולהגיע . איזה תיקון לשתינו ! "חשבתי עליך" היא אמרה מתפעמת מהעיצים והנוף בהר הירוק תמיד. אחרי שהתחבקנו ונרגענו,היא הביטה בי בעיניים נוצצות ואמרה: "איך היית נוסעת בבוקר מוקדם כל השנים לתל אביב. אז היום אני קמתי ב6 וחצי ונסעתי לחיפה" תל אביבם אהובים שלי. וכך עבר עוד שישי בוקר חיפאי , עם נחוח תל אביבי. ." המרחק לא חשוב" אמר יונתן לוינגסטון השחף. ככה זה כשאוהבים.
|
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין מקום שהוא רחוק מדי.
כל מרחק מתקצר כשהלב אוהב.
פתאום 'קפצו' להם קדימה פוסטים קודמים שלך,
רלוונטיים ומרגשים כאז כן עכשיו.
אני חושבת שאני מתאהבת :)
תודה אישה מופלאה.
תודה גדולה.
}{
תודה יקירה הם מגיעים.
חבל שבם צריכים כל כך להתאמץ.
ברור!
הקפה כפסיכוטרפיה
מה אם אנשים באמצע הדרך
הם יכולים גם לבוא....
אני עדיין מאמינה שאין מקום רחוק לאהבה...ואם האהבה מספיק חזקה ואמיתית "לשלם מחיר" לא נחשב כ "לשלם מחיר", פשוט אי אפשר שלא...ולאלה את ראויה!
שרי יקרה,
חיפה והצפון... זה המקום...
מרחקים הם בעיה רק למי שלא רוצה.
כל מי שיתאמץ להגיע אליך, הוא האמיתי...
חשבי חיובי, והמחשבות יביאו גם את האהבה...
מאחלת לך סוף שבוע נעים.
בטיפול כמו באהבה כמו בחברות - אם את טובה אז טובה
מי שחבר שלך יבוא לבקר אותך גם אם תגורי במערה .
נאמנות אמיתית!!
נדירים המטפלים כמוך שנאמנים לעבודתם
ועושים זאת מהנשמה
אך עיטים צריך גם לחשוב על עצמך
הרי אם לא תהיה את בעצמך מאה אחוז אייך תתני להם ממך?
ושרי יקירתי אין לי ספק בכלל שיגיע הבחור שיחמם לך את הלב
כי לאנשים טובים בסוף מגיעים דברים טובים.
מאחלת לך סופ"ש נפלא ורגוע
שמרית
והוא צדק יקירתי, כשאוהבים המרחק לא חשוב. תודה לטעימות הקטנות שאת מביאה אותנו אל חייך. אני נוגעת בעולמך ומגלה כל פעם את חייך המוארים. רגשת והקסמת
אבוא להאיר
ולחשוב על המסע הזה, שהוא לא רק גיאוגרפי, אלא גם מנטלי.
על ביקורת הדרכונים הנפשית בכל פעם כשעוברים מתל אביב - מאורת הפיח הרועשת, אל נדנדת הפח של חיפה המנמנמת.
כמי שהיה גם בצד האפל וגם בצד המואר של הירח, אני מבין את האנרגריות הנדרשות.
אני מצדיע.
וגם כוכב אחד מליבי...
תודה שביקרת וגם שתית קפה((:
ברור !
חבוק ממני
התחלתי ללמוד ציקונג, ובעצם מסתבר שהכל לטובה. מכריחה אותי להרגיע את הקצב, ולכתוב את הרומן שלי , כי לא היה קודם זמן.
והבת המתבגרת מאד עוזרת עכשיו לאמא, בקיצור רק עוד יגיע הגבר שידע לאהוב אותי בגובה העיניים (כי החבר נשלח הביתה)והכל יסתדר.
העיקר האהבה בלב והחיוך בעיניים למרות הכאב.
ככה זה כשאוהבים
אדם אוהב שוכח את עצמו. לא בריא במיוחד
איך הפריצה?
בדיוק מה שבחרתי, יקירה .
תודה על ההתיחסות המכילה.
שלך שרי
מותר האדם יקירי. חיממת את ליבי.
מותר האדם יקירי. תודה על ההזדהות. מחמם לב((:שרי
נאמנות טוטאלית מצד אחד בגידה מצד שני ,זו התלבטות בכל סוג של יחסים .
בין מטופל למטפל ,בין בעל לאשה,ביןהורים לילדים,בין עובד למקום עבודתו וכו'...
ויש מקום להביא להתלבטות הזו את הנאמנות לעצמך,שאומנם לא פותרת את הדילמה הערכית אבל מבאה לפיתרון מעשי.
תודה .מותר האדם((: שרי
תודה יקירה . חלקם עובדים בשתי עבודות, ללא עזרה מהמשפחה, חיים בעיר מאד מאד יקרה.
יום שישי זה הבוקר היחידי שלהם. לא פשוט
. הם מתאמצים לפעמים עובדים יומיים לממן שעה של טיפול. לא מפונקים.
תודה על התמיכה שרי
שרי, מקסים.
זו לא נטישה, גם התל אביבים יכולים להתאמץ,
הם משלנו.
שרי יקרה
הדילמות הערכיות האלה שקורעות אותנו לגזרים.
קראתי בדבקות וחשתי הזדהות.
קודם אקיים הבטחות אילן יקירי((:
ואז אמצא את הפעימה הנכונה שממנה לא אפרד.
דרישת שלום עם גשם ערפילי לתל אביב האהובה
בשם עירית תל אביב: לא נשכח, ולא נסלח.
עד שתחזרו.
:))
סאגה של נאמנות, מסירות ואהבה. וגם אני אהבתי.
ד"ש לכרמל...