בין אוספי הארכיון שמור צרור מכתבים שנשלחו אל ליפא מרקוס מחיפה, בשנים 1941-1938. את המכתבים כתבו אמו צילה, אחותו רחל ראוך, שנשארה בעיירה לסקו (Lesko) שבפולין, קרובי משפחה וחברים. אחד המכתבים הוא מכתב אחרון (על גבי פתק) שכתבה רחל ביידיש ב-5 באוגוסט 1942, יומיים לפני שהוצאה להורג עם משפחתה. היא הספיקה להגניבו לאישה פולנייה, ולאחר כמה ידיים ו-18 שנה (1960) הוא הגיע אל יעדו, לאחיה ליפא, בחיפה.

וכך כתוב במכתב:

לסקו, 5/8/1942

אחי היקר!

ברגעי חיינו האחרונים אני כותבת לך כמה מילים. אנחנו יושבים וממתינים למוות שלנו ושל הורינו. יוציאו אותנו להורג ב-7 באוגוסט. אנחנו ניאלץ לראות איך ניגר דמנו הצעיר. יש לי לבסוף רק בקשה אחת ממך, נקום את דמנו הצעיר, השפוך, החף מפשע. [עד אז] דמנו לא ישקוט.

אנחנו נפרדים ממך לעד. המשפחה שלך.

מכתבה של רחל ראוך, אחות ליפא מרקוס, מ-5.8.1942

ישעיהו ליכט מתל אביב, הוא שבישר לליפא מרקוס על דבר קיומו של המכתב. וכך כתב למרקוס במארס 1960:

מר מרקוס הנכבד!

בתשובה למכתבך הנני מעביר אליך את המכתב מאחותך הי"ד. בו בזמן הריני להסבירך את כל העניין כדלהלן: בחנוכה השנה קיבלתי מכתב מקרובתי, שגרה כעת בלסקו, בפולין. למכתבה צרפה גם את המכתב מאחותך (בגלויתי הראשונה כתבתי לך אמנם שהמכתב עדיין בפולין, וזה כדי למנוע ממך, או יותר נכון להחליש במידת מה את ההזדעזעות הצפויה לך עם קבלתו, כי אני ומשפחתי היינו בעצמנו ימים מספר המומים אחרי קריאתו). מתוך המכתב של קרובתי מסתבר שאחותך נדונה למות על ידי הגרמנים וזמן קצר לפני הוצאתה להורג הצליחה להגניב את המכתב המצורף בזה לאיזו אישה פולניה. האישה הזאת מסרה אותו לאישה אחרת וההיא מסרו לקרובתי לפני 3 חודשים בערך.

מכתבו של ישעיהו ליכט לליפא מרקוס מ-6.3.1960