וואו, איזה משחק, איזה ערב. קודם כל ברכות לבנות אליצור רמלה על הזכייה ביורוקאפ, כרגיל הכדורסל ממשיך להביא כבוד והכדורגל מתעסק בחרא.

אבל לעניין העיקרי- מכבי. אני חייב לספר לכם, יש לי חבר שנסע למשחק מתוקף עבודתו, והוא אוהד שרוף של הפועל י-ם, ואני מתכוון שרוף. כל השבוע הוא קדח לי כמה הוא סובל, ואני צחקתי עליו שהוא עוזר למכונה הצהובה לתפקד. אבל אחרי המשחק הראשון הוא כבר נשמע יותר בכיוון של "כולם כאן אנטישמיים, שמכבי תקרע אותם". הערב, אני בטוח שהוא קפץ מאושר כשפארגו קלע. אין דברים כאלה, איך הדופק שלך טס לגבול העליון שלו רק בגלל משחק בטלויזיה.

זה מה שיפה בספורט.

אתה יושב משחק שלם ולא מצליח להבין איך מכבי ינצחו, זה פשוט לא הסתדר. הם בעטו בדלי פעם אחרי פעם, אבל בסוף הראו אופי מטורף וחזרו לנצח. שחקן כמו אליהו עולה בדקות הסיום ועוזר לנצח. מאמן כמו בלאט (ולא כמו קודמו) מחמיא לשחקניו ולא לעצמו, מדבר יפה ולעניין, ולא מבלבל את המוח.

זה מה שיפה בספורט.

אתה רואה אוהדים ספרדים שלא היו בארץ מעולם, לא קשורים לאסלאם או לערבים, מעודדים עם דגלי פלסטין, שונאים אותנו שנאת רצח ולדברי מאמן מכבי גם עשו ולא רק דיברו. הגועל שאתה חש כשאתה רואה את השנאה חסרת הפשר הזאת, האנטישמיות הסתמית, רק מדרבנת אותך להיות יותר ציוני. יותר יהודי. כי ככה זה, כשאנחנו לחוצים לקיר, כולנו דוחפים יחד. וככה מכבי שיחקו.

זה מה שיפה בספורט.

והכי חשוב, שלמשך שעתיים אתה שוכח (אלא אם אתה גר בטווח הטילים, או שאולי גם אז) כמה חרא המצב במדינה, כמה ההנהגה לא מנהיגה, כמה שר הביטחון לא מתעסק בתחום הזה יותר או כמה העתיד שחור כרגע.

וזה, אבל באמת זה, מה שיפה בספורט!!