האמת? לא ממש מעניין. כאילו – זה אמור היה להיות מעניין. ההיי-לייט של כל שלושים התוכניות ושלושה וחצי החודשים, ואלוהים יודע כמה מיליונים של השקעה (עזבו רווחים עכשיו). אבל תכל'ס... במי כבר יש לנו לבחור? בג'קי החמוד והמיוחד אך הכה עילג ובלתי ייצוגי? בליהיא הבלתי צפויה שנעה בין אופטימיות ורוח חיה מגניבה לבין יכנעיות בהמתית? לנופר העצבנית והמיוסרת חסרת הביטחון והסגורה כמו אגרוף קפוץ? על השניים הנותרים בכלל לא בא לי להתעכב.

אז לא ממש איכפת לי. נראה לי שעבורי הדבר הכי טוב בערב הגמר יהיו החברים שאני מתכננת לצפות איתם בתוכנית ובקבוק ויסקי ג'יימסון מעולה שאני מתכוונת לפתוח באירוע.

כל היתר ממש לא מעניין.

כל הרשת מלאה בסקרים ונתונים, כמה דיברו, כמה אמרו, כמה הצביעו. בדקו את הסנטימנט ומה לא. האמת היא שכל הניחושים האלה משעשעים ביותר, הרי כבר היינו שם – במחלקת ההדחות המפתיעות.

אומרים שהעונה הזו היא הגרועה מכולן. אולי בגלל זה הצלחתי לצפות בה ולעקוב אחריה לאורך כל הדרך. אם היו באמת נכנסים שם לאינטימיות וליחסים אמיתיים, בטח הייתי נמנעת מלצפות. יש גבול למציצנות שלי, מסתבר.

אז מה בכל זאת אהבתי בעונה הזאת?

את המשימות. את הבובות. את התאומות (טוב, זה בגלל שיש להן חיוך קופי של ג'וליה רוברטס). את פרידה שיוצאת נגד הגברים האלימים וחסרי הבטחון. את הטקסטים המפגרים של ג'קי. את בר רפאלי ואיך אפשר שלא – את הדג.

את מה לא סבלתי בעונה הזאת?

את דנה. את הבהמיות של פרידה. את הטמטום של סיוון-המוח. את החפירות של מיסטר-גרמניה-אל-תגעו-לי-בחיות והיו עוד המון המון. את דנה כבר אמרתי? אז אני אומרת שוב: את דנה. בעעעע.

מה הפתיע אותי?

ליהיא הפתיעה. לא אשכח לה את הערב הראשון. איך עברה משמלה אדומה חושפת כתף לטריינינג ורוד דוחה ולא מחמיא ואיך הסירה את תוספות התלתלים מראשה. זה היה מחזה כל כך דוחה, שאי אפשר להסביר כמה נחמדה היתה בעיני כשאמרה בחיוך נמס :ח-ת-י-כ-י.

למי הייתי מצביעה (אם הייתי מצביעה)?

לליהיא. ואני אפילו לא אתחיל להסביר למה. אולי רק אומר שזה בגלל שהיא זורמת הלאה, תוך כדי צחוק ובלי עכבות. על זה שהיא הלכה על ההרפתקה הזאת עד הסוף. אשכארה עד הסוף. עם הטוב ועם הרע ובגדול.

בכל מקרה – הולך להיות ערב מופלא. בגלל החברים שלי, כמובן. ובגלל ג'יימסון!