♦ ירי פצמ"רים לעבר ישובי עוטף עזה, גראדים על באר שבע, קריאה לתושבים בדרום לשהות ליד מרחבים ממוגנים, ביטול לימודים באשדוד ובערים סמוכות נוספות, פיגוע בלב ירושלים, יללות אמבולנסים, איחוד הצלה, זק"א, עדויות מהשטח, צילומי הפצועים בדרכם לבתי החולים, הצבא מגיב בעזה ♦ הקולות המוכרים חוזרים ♦ הכל חוזר מחדש ♦ פיצוץ המטען שלשום בירושלים, מסיים תקופת שקט של שנתיים בירושלים, מאז הטבח ב"מרכז הרב" ושני פיגועי הטרקטור ♦ מדובר בתפנית משמעותית לרעה ♦ האמנם גל טרור בפתחנו? האם אנו על סף עופרת יצוקה 2? ♦ ובדרום שואלים: להיכן נעלמה מערכת "כיפת הברזל", שהצבא כה התגאה בפיתוחה? ♦

אריה זיסמן

שניה וחצי לפני הפיצוץ שלשום בירושלים, התקבלה במוקד המשטרה השיחה הבאה, שהתנהלה בין דוד אמויאל, גיסו של בעל קיוסק בכניסה לירושלים, למוקד המשטרה.

"שלום. אני מדבר מ´פיצוץ של קיוסק´ בבניני האומה. יש פה איזה תיק מונח ליד התחנה". המוקדנית: "מהיכן אתה מדבר?" אמויאל: "מפיצוץ של"... ואז נקטעה השיחה בקול פיצוץ עז ובצרחות של פצועים. השיחה המוקלטת הפכה לשיחת היום ונכנסה למוזיאון הפיגועים והטרור עם שלל המוצגים, העדויות, הצילומים והתגובות שכבר נמצאים בו.

כמה דקות לפני הפיצוץ, הבחין אמויאל, שהחליף שלשום בצהרים את גיסו בתפעול הקיוסק, בתיק החשוד. כמה עוברי אורח הסבו את תשומת ליבו למזוודת טיולים (טרולי), אותה הניח אדם ליד הטלפון הציבורי ונמלט מהמקום. הדבר עורר את חשדם והם פנו לאמויאל — המוכר בקיוסק הסמוך.

אמויאל גילה יוזמה ותוך כדי פעולת החיוג למשטרה, הרחיק את האנשים מהתיק החשוד. השיחה נקטעה כאמור בפיצוץ העז. אמויאל עצמו, שהפך לגיבור היום, נפצע באופן בינוני ונותח בבית החולים הדסה עין כרם.

המחבל בחר להניח את המטען מטר וחצי ליד הקיוסק, ששמו — כמה אירוני — "פיצוץ של קיוסק". השם אינו מקרי. דוכן הממתקים קיבל את שמו בעקבות פיגוע אחר שהיה במקום ב-94. מחבל מתאבד פוצץ אז את עצמו, פצע 13 חיילים שהיו סביבו, והקיוסק חרב לחלוטין. לאחר ששוקם קיבל את שמו המקורי. שלשום ארע בסביבתו שוב פיצוץ קטלני. התוצאה: הרוגה אחת — אזרחית זרה, ופציעתם של 38 עוברי אורח.

פיגוע ללא התרעה

זמן רב חלף מאז שתושבי ירושלים שמעו את הקולות המצמררים של הפיצוצים ואחריהם את יללות הסירנות של כוחות הביטחון ו"איחוד הצלה". שנתיים חלפו מאז "פיגועי הטרקטורים", שלוש שנים מאז הפיגוע ב"מרכז הרב" וכמעט שבע שנים מפיגועי ההתאבדות הגדולים, שהחרידו את העיר והטילו אימה על התושבים.

בשנים האחרונות נראה היה כי ירושלים התאוששה והצליחה לשכוח קמעא מהפיגועים. הזכרונות המרים אמנם נותרו, בעיקר לאורך ציר יפו. כמעט כל תחנה וכל מקום ברחוב, נושאים בחובם סיפור על פיגוע. ובכל זאת מספר התיירים הגדול הפוקד את העיר שובר שיאים (בקיץ החולף — 2.7 מיליון מבקרים), מרכז הקונגרסים הסמוך בבניני האומה הומה, והכל שב למסלול.

הפיצוץ שלשום החזיר באחת את הכל לאחור. המוטיב המרכזי בכל העדויות של האנשים חזר על עצמו. "מיד ששמענו את הפיצוץ, ישר ידענו במה מדובר", אמרו כולם בוריאציות שונות, אך המנגינה (הצורמת), היתה דומה. אירועי העבר לימדו את הירושלמים, לזהות ולהבחין בין רעש הנגרם מפיצוץ מטען חבלה, לבין פיצוץ פיקות (פיצה), קפצונים, או צמיג שמתפוצץ בקול רעש גדול.

גם קריסת הטלפונים, דקות לאחר הפיגוע, לא חידשה דבר. בני משפחה מודאגים שמיהרו להתקשר ליקיריהם ולוודא שהם בסדר, נתקלו בצליל מרגיז של אין קליטה. שום דבר לא השתנה.

גורמים במשטרה ציינו כי לא היתה כל התרעה על הפיגוע, שהיה יכול חלילה להיגמר עם מספר רב יותר של נפגעים, אם המחבל היה מעלה את המטען לתוך האוטובוס. הפוליטיקאים כדרכם מיהרו גם הם להגיע למקום, הצהירו הצהרות, הקהילו סביבם קהילות וסקרנים, והמשיכו בדרכם. המשטרה פתחה את צירי התנועה והכל שב לשיגרה. האמנם שיגרה חדשה?

באר שבע: "לא רוצים להיות שדרות"

הפיגוע בירושלים שם קץ כאמור לשקט היחסי הפוקד זה שנתיים את ירושלים, בהן לא היו פיגועים בלב העיר. כמו כן המטען שלשום, היה הראשון שמתפוצץ בירושלים מאז שיא האינתיפאדה. לפני שלושה שבועות התגלה אמנם מטען נוסף בפח אשפה, אולם הסיפור לא זכה לכותרות.

מטבע הדברים הופנו שלשום כל העינים לירושלים, אולם באותו בוקר, בשעה 5:30 נשמעה אזעקה עולה ויורדת בבאר שבע, שגרמה לתושבים לרוץ בבהלה עם ילדיהם למקלטים ולמרחבים הממוגנים. כעבור דקה נחתה רקטת גראהד בעיר.

מתפללי בית הכנסת "שלום" בבאר שבע (על שם אביו של המשנה לראה"מ — סילבן שלום), היו באמצע התפילה כאשר הרקטה נפלה עשרות מטרים מהם. הרסיסים עפו לתוך בית הכנסת ובחסדי שמים לא פגעו באיש. "הרגשנו שהכל רועד, פחדנו שבית הכנסת יפול", אמרו המתפללים.

"במקום שאמור היה לעמוד שליח הציבור, התנפצו עשרות זכוכיות. דקה קודם הוא זז משם. החלונות והויטראז´ים נפגעו, אבל לספרי התורה לא קרה כלום", העיד אמיל מימון, ממתפללי בית הכנסת.

החשש של התושבים בבאר שבע הוא, שעירם תתרגל לחיות עם שיגרת הגראדים, וטפטוף הרקטות יהפוך אט אט למבול. "אנחנו לא רוצים להיות כמו שדרות", אומרים תושבי באר שבע. "לא רוצים להתרגל לחיים תחת אזעקות ורקטות".

החשש התגבר לאחר ירי הגראד השני שנחת בעיר בשעה 9:30. ולמרות כך שעה קלה אחרי, שבו החיים בעיר למסלולם, החנויות במרכזי הקניות התמלאו אדם ומקום נפילת הגראד הפך למוקד תיירות והתעניינות. שיגרה דרומית, עד לגראד הבא וחוזר חלילה.

הפיצוץ נשמע בלשכה

לאחר שבשבועות האחרונים עסקה התקשורת ועסקו הפוליטיקאים בחדשות רחוקות מהבית — הצונאמי ביפן, התסיסה בעולם הערבי, המהפכות במצרים, תוניסיה, ולוב, המלחמה העולמית נגד קדאפי, עכשיו חוזרים לשיגרה. זה החל בשבוע שעבר בטבח המר באיתמר, ונמשך השבוע בהסלמה בדרום, ירי הגראדים לבאר שבע, הניסיון לפגוע גם באשדוד, ביטול הלימודים בדרום, והפיגוע בירושלים.

במערכת הביטחון ובדרג המדיני מסתפקים בשאלה, האם יש קשר ישיר בין הרצח באיתמר, ההסלמה ברצועת עזה, רקטות הגראד לבאר שבע והפיגוע בירושלים. עד כה טרם הובהר סופית אם מדובר ברצף ובהצטברות מקרית של אירועים, או שמא זה מהלך מתוכנן של גורמים פלשתיניים, המבקשים להצית התלקחות נרחבת באיזור, כפי שקורה במדינות ערב השכנות.

בדיוק לצורך כך, התכנס שלשום בצהרים פורום השביעייה. נתניהו אמור היה לצאת למוסקבה, וחשוב היה לו לקבל תחילה החלטות, באשר לתגובה הנדרשת לנוכח ההסלמה בדרום. לפתע באמצע הישיבה, נשמע קול פיצוץ עז. הלשכה ממוקמת כשני קילומטרים בלבד ממקום הפיגוע, והקולות נכנסו לחדר.

בישיבה נכחו מלבד השרים, גם ראש השב"כ יובל דיסקין והמזכיר הצבאי יוחנן לוקר. הדיווחים הגיעו במהירות, והסיטו את הדיון מהדרום הרחוק למקום הפיגוע הסמוך. נתניהו הסתפק האם לבטל את ביקורו במוסקבה, אך אנשיו אמרו לו, כי עליו לשדר עסקים כרגיל, ולא לדחות את הביקור. הטיסה התעכבה למשך כמה שעות, הדיונים הביטחוניים הושלמו (בנמל התעופה) ונתניהו נסע להפגש עם ראשי הממשל ברוסיה.

"מי שיסלים — ישלם"

נתניהו אוהב (כידוע) לדבר בסיסמאות. "יתנו-יקבלו", "הם יורים אנחנו בונים", "נגייס סופרטנקר לפתרון הדיור", ועוד. גם הפעם סיפק סיסמא למצב. היא הגיעה ממטוסו בדרכו למוסקבה, מפי "גורמים בפמליה". "אם החמאס יסלים, הוא ישלם". הסלמה ותשלום. משוואה נאה. בפועל אין מאחוריה דבר.

גורמים בסביבת נתניהו הבהירו, כי אין בדעתו לצאת למבצע עופרת יצוקה 2. זאת למרות הדרישה במערכת הפוליטית ודרישת שרי הימין, לפתוח במבצע צבאי בעקבות ההסלמה בדרום והפיגוע בירושלים.

בהתייחס לשאלה מה צפויה להיות התגובה הישראלית לגל הטרור, אמר אותו גורם "בסביבת נתניהו", כי למרות אי הרצון ואי הכוונה לצאת למבצע עופרת יצוקה 2, "הם, החמאס, ספגו הרבה מאוד הרוגים בימים האחרונים. אם הם ינסו להמשיך הם יגלו שאנחנו לא נשחק את המשחק הזה. אם הם יסלימו — הם ישלמו".

אנשי נתניהו דוחים את הטענה, כי אין לראה"מ "אשראי מדיני" לבצע תקיפות תגובה בעזה, עקב הקיפאון המדיני זה שנתיים. זאת בניגוד לממשלת אולמרט, שיצאה למבצע עופרת יצוקה בתמיכת העולם, כיון שבאותו זמן ניהלה גם מו"מ מדיני.

בסביבת נתניהו דוחים כאמור את הטענה הזו, ואומרים כי עצם העובדה שנשמעו גינויים חד משמעיים בעולם לאחר הפיגוע בירושלים, כמו גם לאחר הרצח באיתמר, מאפשרת לצה"ל להגיב. אפילו הנשיא אובמה אמר כי למדינת ישראל יש את זכות התגובה לאחר ירי הרקטות מעזה לעבר ישובי הדרום.

מלבד זאת נאחזים אנשי נתניהו במתקפה העולמית על לוב, כיון שפגע באזרחי עמו. "גם בנו פוגעים ללא סיבה", הם אומרים, "וכשיש התקפות כאלה, אין בעיה של אשראי בזירה הבין-לאומית".

הסלמה — מי התחיל

אף שגורמי הביטחון לא יודו בכך, הרי שקיים היום קושי מודיעיני גדול לאתר את תשתיות הטרור. הקושי הזה גבר לאחר שרשתות הטרור הישנות חוסלו כמעט כולן. כיום מבצעת הרשות הפלשתינית את רוב המעצרים בגדה, ולכן המעורבות של המודיעין הישראלי עם השטח פחתה. הדבר משפיע על זרימת המידע.

בעבר כאשר המרדף אחר המחבלים התנהל לילה-לילה, זרם כל העת מידע שאיפשר מעצרים וסיכולים נוספים. אולם עתה כאשר הטרור ממוסד פחות, המודיעין נחלש והוא מתבסס על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית. ברצותם יעבירו מידע וברצותם ישמרו אותו לעצמם.

נתון נוסף קשור לאופן ביצוע הפיגוע בירושלים. בניגוד למקרים קודמים, לא עשו המפגעים שימוש במחבל מתאבד, והמטען שהתפוצץ היה קטן יחסית. יתכן איפוא שמדובר ביוזמה מקומית של צעירים פלשתינים ששאבו מידע מאתרי התקשורת של אל קעידא, הכינו מטען, הניחו אותו בתוך מזוודה ונמלטו מהמקום.

ההערכה במערכת הביטחון היא שחמאס עדיין לא מעוניין בעימות נרחב. גורמים בחמאס משוכנעים כי דווקא מדינת ישראל מעונינת בכך. כראייה הם מציינים את ההפצצה בעזה לפני כמה שבועות, ששיבשה העברת סכום כסף ממצרים לרצועה, נמשך בחקירת המהנדס ואיש הארגון דיראר אבו-סיסי, שנחטף מאוקראינה (פרטי הפרשה נתונים תחת צו איסור פירסום), ונמשך בהפצצה בשבוע שעבר, שבה נהרגו שניים מפעילי הארגון בחורבות נצרים.

בחמאס לא מסתכלים כמובן סביב, ולא מציינים כי הארגונים סביבם לא מפסיקים, ולו לרגע לשגר רקטות לעבר ישובי עוטף עזה. רק כאשר צה"ל מגיב, רואה בכך החמאס הסלמה. למה? כי כך הרגילה אותו מדינת ישראל. הם יורים, וצה"ל מחויב לכאורה לשתוק. כאשר צה"ל בכל זאת מגיב, זו כבר הסלמה..

הג´יהאד הגביר כוחו בעזה

מי שהגביר את כוחו ברצועה, הוא ארגון הג´יהאד. ההתחמשות של הג´יהאד בקטיושות גראד מאיראן, שינתה את הכללים. הג´יהאד משגר כמה גראדים לבאר שבע ואשדוד וכל המערכת נכנסת לפעולה. לפתע מרגיש הארגון שהוא בעל השפעה.

במערכת המדינית מנסים שלא להבחין בהבדלים בין הארגונים השונים. שר הביטחון אהוד ברק, אמר כי חמאס צריך לקחת אחריות על כל מה שקורה בעזה מתחת לאפו. חמאס מואשם גם על ידי השרים האחרים באחריות כוללת להתקפות. "תקופת ההבלגה הסתיימה", מכריז סילבן שלום, ואין לדעת, מה הוא רוצה יותר, שצה"ל יפסיק להבליג, או לנגח את נתניהו.

נתניהו אינו מעוניין להחריף את המצב. המדיניות שלו היא של סטטוס קוו, ורצון לשמור על המצב הקיים. בשנתיים שחלפו מאז נכנס לתפקידו כראש ממשלה בקדנציה השנייה, הוא נוקט זהירות רבה בכל הקשור להפעלת הצבא. בניגוד לאולמרט שפעל בפזיזות במלחמת לבנון השנייה, נתניהו חושב וחושב, ובעיקר נזהר. הוא לא מעוניין בהסלמה, לבטח לא כאשר פסח מתקרב.

הרצון של נתניהו הוא להגיב נקודתית, לא להסלים, רק לתת מכה וזהו. המשמעות: חזרה למדיניות הסיכולים הממוקדים. השאיפה: לפגוע בחוליות משגרי הרקטות לפני ביצוע הירי. אולם הג´יהאד לא מתכוון לשחק בכללים הללו, וכל פגיעה בחוליות הטרור, גוררת שיגור גראד לבאר שבע ובהמשך לאשדוד.

כל זה עלול בכל זאת להביא להסלמה ולמבצע צבאי נרחב בעזה. אולם יש המזהירים, כי אם החמאס בסופו של דבר יפול בעזה, יהיו מחליפיו הרבה יותר גרועים וקיצוניים. האיראנים וגם אל קעידא כבר ממתינים בפתח. הדילמה איפוא כפולה ומכופלת.

אין מנוס מלקבוע, כי אם רק אם חלילה יגרמו הגראדים לפגיעות קשות בנפש, רק אז יקבל צה"ל הוראה להכנס פנימה לעזה. עד אז התגובות יהיו מינוריות יחסית.

להיכן נעלמה כיפת הברזל?

השאלה היחידה שנותרה לאחר כל סיבוב הגראדים הנוכחי, להיכן נעלמה מערכת כיפת הברזל. מדוע המערכת שנועדה לתת מענה ביטחני לתושבי הדרום אינה פועלת?

על פי הנתונים, אם משוגרת רקטת גראד מעזה לבאר שבע — מרחק של 40 קילומטרים היא אמורה להגיע ליעד בדקותיים. מדובר בזמן המספיק לכאורה לטיל של מערכת "כיפת ברזל" ליירטה ולהשמידה. בעבר דווח כי כיפת הברזל יכולה להגיב ולהשמיד רקטות בתוך 25 שניות. לפיכך אם היתה מוצבת סוללה כזו באזור באר שבע, היא היתה יכולה להגן על כל תושביה.

כיום יש בידי צה"ל שתי סוללות שהתקבלו מרפא"ל. אחת מוצבת בבסיס חיל האויר בתל נוף לניסוי ולימוד והשנייה באיזור הדרום. במערכת זו אף נערך לא מכבר ניסוי מוצלח. ולמרות כך נמנע הצבא מלהשתמש בה, בטענה כי הסוללה נמצאת עדיין בשלב של ניסויים.

פרשנים לעניני ביטחון, הביעו השבוע תמיהה על אי השימוש במערכת. לדבריהם, יתכן כי צה"ל חושש מכישלון ירוט, שיפגע במורל של תושבי הדרום וגם ביכולת למכור את המערכת למדינות אחרות, דוגמת סינגפור והודו, שהביעו התעניינות רבה ברכישה.

לכל זה מצטרפים דבריו של אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט, שאמר לפני כמה חודשים כי לצה"ל אין שום תוכניות להשתמש במערכת להגנה על האוכלוסייה האזרחית, אלא רק להגנה על אתרים אסטרטגיים ומחנות צבא.

ויש גם הסבורים כי ההימנעות מלהשתמש במערכת, היא בגלל יקור הטיל. "אם כיפת הברזל מוכנה מבצעית, יש להשתמש בה בכל מחיר", אומרים בישובי הדרום. אז אומרים..