ההזדמנות של ברק

חיים אורון, שהחל מהבוקר ניתן לכנותו חבר כנסת לשעבר, אך עדיין יו"ר מר"צ, אמר בראיון שנתן בשבוע שעבר לעיתון "הארץ", לקראת פרישתו מן הכנסת בתום 23 שנות פעילות, כי אהוד ברק הוא לדעתו כיום האדם המסוכן ביותר במדינת ישראל.

הנימוק שלו היה די פשוט, ואפילו הגיוני. הוא טען, שאם ברק מקבל החלטות כה גרועות וכושלות בתחומים הגלויים לעין כל, לא יכול להיות שדווקא בנושא הביטחוני הסמוי מן העין, דווקא שם הוא מתעלה על עצמו ומקבל את ההחלטות הנכונות והשקולות. לכן הוא אינו יושן טוב בלילה כשברק שר הביטחון, והוא סבור שהאיש מסוכן ומסכן את מדינת ישראל.

על כך שבתחומים הגלויים לעין ברק עושה טעויות ושגיאות אין ספור, אין שום ויכוח. ויעיד על כך מצבו הפוליטי העגום של מי שרק לפני 10 שנים ניצח את הבחירות בצורה מרשימה והפך לראש ממשלה. ואלו היו, חובה להזכיר, בחירות ישירות לראשות הממשלה. לא בחירות למפלגה עם פתק אחד, אלא בחירות עם שני פתקים. כלומר, ברק נבחר על בסיס אישי. על אהדה אישית והערכה אישית.

והיום האיש הזה, לפחות על פי הסקרים, לא מצליח לעבור את אחוז החסימה. ואם אז הוא קיבל כמיליון וחצי קולות, היום אין ביכולתו לקושש אפילו כמה עשרות אלפים של תומכים שיכניסו אותו גם לכנסת הבאה.

ואולם יש לזכור, שבדיוק באותה מידה שברור לכל שהוא אינו מדלג על אף בור בתחום הגלוי לעין, כך ברור שלאיש ניסיון ביטחוני עשיר מאד וידע רב שאין לרבים בדומה לו בתחום זה. הוא היה רמטכ"ל, ולפני כן סגן רמטכ"ל, ואלוף במשך שנים, וראש ממשלה, ושר ביטחון תקופה בלתי מבוטלת, והוא גם היה החייל הכי מעוטר בצה"ל. כך שברור מעל לכל ספק שמי שמאמין, בניגוד לאורון, שברק כן מקבל את ההחלטות הנכונות והטובות בתחום הביטחוני, בשונה מאשר בתחומים האחרים, יש לו בהחלט על מה להתבסס.

המצב הביטחוני הקשה שפוקד בימים אלה את הארץ, הטילים שחזרו להתעופף מעל שמי באר שבע ואשדוד והטרור שחזר לרחובות ירושלים לאחר היעדרות בת שנים, זו ההזדמנות של ברק להוכיח את יכולתו וכישוריו בתחום הביטחוני, ולהחזיר לעצמו את הקרדיט והתמיכה הציבורית שאבדה לו בגלל התנהלותו ביתר התחומים. זו ההזדמנות של ברק להוכיח לאורון ולכל מי שחושב כמוהו, שבתחום הביטחוני הוא באמת שונה מהתחומים האחרים, וכי בתחום הזה ניתן לסמוך עליו שיעשה את הנדרש על הצד הטוב ביותר.

הציבור במדינת ישראל לא יכול להרשות לעצמו לחזור לימי הטרור של פעם. מאות אלפי תושבי באר שבע ואשדוד, ומחר זה עלול להיות גם חלילה תושבי קרית גת, קרית מלאכי ואולי אפילו יבנה וראשון לציון, ממתינים ומצפים לראות כיצד ברק יפעל אל מול הטילים והטרור. הם רוצים לראות האם יגיב ויפעל בצורה הנכונה והמיטבית כדי להחזיר את השקט ושלוות החיים, או שהתגובה והפעולה הנגדית תהיה מינורית יחסית, בצורה שלא תביא להחזרת השקט על כנו.

לברק אסור כמובן בתכלית האיסור לערב שום שיקול פוליטי או אישי בהחלטות על התגובה הצבאית של מדינת ישראל לאירועי הימים האחרונים. אבל ברור גם לחלוטין שאם התוצאה של הפעילות שיוביל תהיה חיובית בצורה מובהקת, הפופולאריות שלו תעלה, ועמה נראה גם נסיקה בתוצאות הסקרים על סיכויי מפלגת "עצמאות" אילו היו מתקיימות היום בחירות לכנסת.

ברק יודע שהסיכוי היחיד שלו להתרומם ולהחזיר לעצמו משהו מהאמון של הציבור הוא אך ורק דרך הביטחון. לכן מעניין מאד יהיה להמתין ולראות את התגובה הישראלית. האם היא תהיה ברמות של מה שראינו עד היום בכל פעם שנורו טילים או פצמ"רים ירי מהאוויר של חיה"א הישראלי לעבר מטרות שונות ברצועה, או שאנחנו קרובים ל"עופרת יצוקה 2", ששם ברק, שיתפקד כרמטכ"ל על, יבחן בזכוכית מגדלת, על כל הקופה. הצלחה, והוא חוזר בגדול גם בקטע הפוליטי. כישלון, והוא הולך הביתה והפעם באופן סופי ומוחלט בהחלט.

המבחן של נתניהו

ואם עבור ברק האירועים הביטחוניים האחרונים מהווים הזדמנות, הרי שלראה"מ, בנימין נתניהו, זו שעת מבחן אמיתית, ראשונה מסוגה בתחום הביטחוני בקדנציה הנוכחית.

נתניהו עמד בשנתיים האחרונות במספר מבחנים, ובמרביתם יצא וידו על העליונה. במבחן הכלכלי הוא ניצח, נכון לשעה זו, ומדינת ישראל אף צורפה לארגון ה-OECD היוקרתי. גם בתחום המדיני, מול אובמה ואירופה, נתניהו ידע לתמרן ולנווט בהצלחה די רבה. בתחום הדיור הוא מנסה ועדיין לא כל כך מצליח. אך בתחום הביטחוני נתניהו טרם עמד עד כה במבחן רציני ואמיתי.

קודמו בתפקיד, אהוד אולמרט, עמד במהלך כהונתו בשני מבחנים ביטחוניים רציניים: "מלחמת לבנון השניה" ומבצע "עופרת יצוקה". בראשון הוא נכשל, ואת השני עבר בהצלחה סבירה ביותר. שר הביטחון במבחן הראשון היה עמיר פרץ, בשני אהוד ברק. לנתניהו יש היום את ברק עם ניסיון בעזה, וזה בהחלט מגדיל את סיכוייו לעבור בהצלחה את המבחן הביטחוני האמיתי הראשון שלו ושל ממשלתו.

נתניהו הצהיר כבר בתחילת הקדנציה כי התגובה שלו לטרור ולירי טילים מרצועת עזה תהיה קשה וכואבת, אך עד עתה לא נאלץ להוכיח שיש כיסוי להצהרה הזו. אומנם פה ושם נאלץ צה"ל להגיב, אבל לא לזה התכוון נתניהו כשדיבר על תג מחיר בלתי מתפשר.

כעת הגיע המבחן האמיתי. כעת הציבור מצפה ממנו ומן הממשלה לעשות מעשה. כעת הציבור לא יהיה מוכן להבלגה ולספיגה נוספת של טילים וטרור. וההספק של עשרת הימים האחרונים, בהחלט מצדיקים את ציפיות הציבור. החל מהפיגוע הנורא באיתמר, המשך בירי הבלתי פוסק של קטיושות, גראדים ופצמ"רים על כל רחבי הנגב, וכלה בפיגוע הקטלני בלב ירושלים. על זה לא עוברים לסדר היום. שום ממשלה או ראש ממשלה לא יכול להביט בשלוות נפש לעומס אירועי טרור שכאלו. שום מדינה שפויה לא היתה מסכימה שסדרת אירועים כה קשה תפקוד אותה בזמן כה קצר, והיא תשב באפס מעשה ובחיבוק ידיים, או לכל היותר תרים כמה מטוסים לאוויר שיחסלו כמה מטרות בשטח האויב.

נתניהו מן הסתם מודע לציפיות הציבור ממנו ולכך שעתידו הפוליטי יוכרע בין היתר גם על פי הטיפול שלו בסוגיה הביטחונית. עם כל הכבוד לכלכלה או לכל בעיה רצינית כזו או אחרת, הדבר החשוב ביותר לכל אזרח במדינה הוא הביטחון האישי. אף אחד לא רוצה להתפוצץ במרכז העיר או לחטוף טיל בראש.

גם החמאס יודע שנתניהו לא יכול להרשות לעצמו להבליג יותר מידי, ולכן העביר מסרים בצינורות שונים, כולל באמצעות האו"ם, על כך שאין לו שום כוונה להגיע להסלמה, אלא רצונו שהשקט בדרום ימשך ולכן יעשה הכל לרסן את הגורמים שממטירים טילים לעבר ישראל.

נתניהו מצידו יעניק בוודאי הזדמנות לחמאס להוכיח את כנות ורצינות המסרים, אך לא לאורך זמן. שעון המבחן שלו מתקתק, ולקרדיט מהציבור יש קווים צבעוניים.

אגורה ועוד אגורה

זוכרים את הפרסום לפני מספר שבועות במדור זה על הצעת החוק להטיל עונש מאסר למי שיגזור ציפורניים לחתולים? ובכן ההצעה כבר אושרה בקריאה טרומית, והיא בדרך לאישור גם ביתר הקריאות, כשזה יקרה ככל הנראה במהלך מושב הקיץ.

בכנסת יש הסבורים שמדובר בהצעת חוק רצינית ביותר שאין הולמת ממנה. אבל יש גם לא מעט שהרימו גבה ואף שתיים, למראה העיסוקים שבהם בוחרים חברי הכנסת לעסוק. כאילו אין כבר שום בעיה אחרת במדינה. כאילו כל הבעיות הכלכליות, החברתיות והביטחוניות כבר באו על פתרונן, וכל מה שצריך לעשות כעת זה רק לדאוג לציפורניים של החתולים.

לעומת החוק על החתולים שזכה לרוב ולעבור את משוכת ההצבעה בקריאה הטרומית, היתה הצעת חוק אחרת, שאין צודקת, הוגנת וראויה ממנה, שלא אושרה משום מה. המדובר בהצעת חוק של מגלי והבה (קדימה), שביקש לאסור נקיבת מחירים באגורות בודדות, בשל העובדה הפשוטה שהאגורות כבר אינן קיימות כמטבע במדינת ישראל.

בתי עסק רבים קובעים מחירים עם הסיומת 99 אגורות או 95 אגורות וכדו´, כשברור לכל שזהו מחיר שאיננו רלוונטי למי שמשלם במזומן. משום שאם חנות נוקבת במחיר של 9.95 שקל, המשמעות היא שמי שמשלם במזומן או בתלושי קניה, יידרש לשלם 10 שקלים, ולא יקבל עודף של 5 אגורות מהסיבה הפשוטה שאין מטבע שכזה.

לעומת זאת, מי שמשלם בכרטיס אשראי או אפילו בצ´ק, יחויב במדויק על פי סכום הקניה, ולא יידרש לשלם אפילו אגורה אחת מיותרת מעבר למחיר של המוצר או השירות אותו הוא רוכש.

ובמילים פשוטות וברורות: מי שמשלם במזומן או בתלושי קניה, מופלה לרעה לעומת מי שמשלם בכרטיס אשראי או בצ´ק.

ללקוח הבודד, גם אם הוא נמנה על השכבות החלשות, אין מדובר אומנם בנזק גדול מידי או בהפסד משמעותי. אך החנויות והחברות הגדולות ובפרט רשתות השיווק הגדולות, נהנות מתוספת הכנסה בלתי מבוטלת בשל העובדה הנ"ל, והן מתעשרות על חשבון הציבור מכוח העובדה שהן לא נדרשות להחזיר עודף. וכמאמר הפרסומת: "אגורה לאגורה מצטרפת לחשבון גדול".

הצגת מחירים עם סיומת בלתי רלוונטית של אגורות, ברורה ופשוטה, ומטרתה שיווקית טהורה. כך יכול בעל החנות או הרשת לציין מחיר שמושך את העין ומטעה את הלקוח לחשוב שמדובר במחיר זול יותר, אך בסופו של דבר המוכר או נותן השירות מקבל את הסכום העגול במקרה של תשלום במזומן, ותשלום חסר אגורה בודדת או כמה אגורות זניחות ולא משמעותיות (לעומת היתרון הפסיכולוגי שבפרסום המחיר 9.99 במקום 10), במקרה של תשלום בכרטיס אשראי.

מגלי והבה ביקש לבטל את הנוהל הנפסד הזה שסוחרים מציבים מחירים עם סיומת בלתי רלוונטית, רק כדי לבצע תרגיל שיווקי ולמשוך קונים במעין הונאה ורמיה מרגיזה, אך משום מה הממשלה שהביעה הסכמה לחוק החתולים, התנגדה להצעה זו וחברי הכנסת צייתו להוראותיה ללא עוררין.

במדינות מתוקנות כמו ארצות הברית או מדינות גוש היורו, מוחזר עודף של אפילו סנט אחד בתשלום על מוצרים שמחיריהם מסתיים ב-99 סנט. במדינת ישראל, בה חלק גדול של מחירי המוצרים מסתיימים ב-99 או 95 אגורות, האזרחים שמשלמים במזומן נגזלים עם היתר מהממשלה, כשאינם מקבלים עודף של אגורה. אז מי אמר שמדינת ישראל היא מדינה מתוקנת?

אין שום הגיון או הבנה לנוהל האגורות הקיים, ואין שום יכולת להסביר מדוע הממשלה התנגדה להצעת החוק. אבל מילא הממשלה, מדוע חברי הכנסת הסכימו להרים ידם נגד חוק שמבקש לבטל הטעיה ברורה של צרכנים והסדר בלתי ישים בעליל שרק מעשיר את קופת המוכרים על חשבונם של הקונים?

למה יגרע חלקו של האדם שאין ברשותו כרטיס אשראי ומשלם במזומן, ממי שיש ביכולתו להחזיק כרטיס אשראי? למה? לחברי הכנסת פתרונים.