♦ דו"ח ההוצאות השנתי שמפרסמת הכנסת על סעיף הבזבוזים הנקרא "הקשר עם הבוחר", אינו מחדש דבר. כל שנה, אותם נתונים, ואותם ביזבוזים. ולמרות כך גם השנה נעים לראות, כיצד הח"כים החרדים לא נמצאים במעלה הרשימה. מי שנמצאים שם, הם דוקא חברי כנסת מקדימה, המפלגה שהכריזה על "פוליטיקה אחרת" ♦ הרמטכ"ל החדש אינו מבזבז זמן, והשבוע בחר דובר צבאי חדש. שר הביטחון ברק מרוצה מהבחירה, ויש לו סיבות טובות לכך, במיוחד לאור העבר ♦ כמה חברים יוצאי "סיירת מטכ"ל" יש כיום בכנסת? וכמה רופאים? ♦ כיצד נערך חיל הים לגל צונאמי ח"ו במדינת ישראל? ♦ מה יהיה עם הכישלון ההסברתי הרצוף של מדינת ישראל? האם ניתן לתקנו? מה התפקיד החדש של ראש המוסד לשעבר? מאיזה קרינה חושש שגריר ישראל ביפן? ומהו התפקיד החסר בשגרירות ישראל בקהיר? ♦

קשר לציבור

"פוליטיקה אחרת": באיזו מפלגה יש את הח"כים הכי בזבזניים בכנסת?

מידי שנה מפרסמת הכנסת את נתוני הוצאות "הקשר עם הציבור" של חבריה. מדובר בתקציב אותו היא מעמידה לרשות כל נציגיה הפרלמנטריים בסך 49 אלף שקל ועוד 19 אלף שקל, אם חבר הכנסת שוכר לעצמו לשכה פרלמנטרית מחוץ לכנסת. הסכום המרבי שיכול ח"כ להוציא בשנה רגילה הוא עד 69 אלף שקל. עם זאת, יכול כל אחד מהם לצבור עודפים משנה לשנה.

חברי הכנסת יודעים כי נתוני ההוצאות שלהם מוצגים מידי שנה לציבור, וחושפים במה הם השקיעו את כסף "הקשר לבוחר". בעבר זכו ח"כים רבים לביקורת חריפה על שלל ההוצאות המשונות שהוציאו מתקציבם תחת סעיף זה. דומה שהשנה הם למדו את הלקח, ומלבד ח"כים מועטים בעלי הוצאות חריגות, נגעו רוב ההוצאות בציוד משרדי, דואר וסלולר, ושירותי לשכה כאלו ואחרים.

ולאחר ההקדמה הארוכה, הבה נראה מי הם שיאני ההוצאות, ומי נמצאים בתחתית הרשימה, ולא הוציאו אפילו שקל אחד (שם אחד ממש מפתיע — לאור מגוריו במגדלי אקירוב...).

בראש הרשימה ניצב ח"כ (אלמוני) איברהים צרצור מהסיעות הערביות, שהוציא 86 אלף שקל, מתוכם 36 אלף שקל על הדפסות וצילומים. אחריו ברשימה ח"כ נוסף מהסיעות הערביות, ג´מאל זחאלקה, שהוציא 83 אלף שקלים, מתוכם 5,000 שקל על ריהוט, 5,000 שקל על מחשב נייד וסכום זהה על מחשב נייח. מיד אחריו ברשימה מגיע ח"כ מהימין — אורי אריאל, שהוציא גם הוא 83 אלף שקלים, מתוכם 5,000 שקל על רשת אלקטרונית מכוונת, ו-24 אלף שקל לייעוץ מקצועי.

אחריהם ברשימה שי חרמש מקדימה, שהוציא 81 אלף שקל, מתוכם 7,000 שקל על כיבוד קל, 2,500 שקל על מודם, 800 שקל על כיסא מנהלים ו-700 שקל על מכשיר ניווט. את החמישייה הראשונה סוגר שלמה מולה אף הוא מקדימה. בין הוצאותיו ניתן למצוא אלף שקל עבור מודם, 6,000 אלפים שקל עבור סקר, ו-14 אלף שקל עבור שירותי מזכירות.

בהמשך הרשימה ניתן למצוא ח"כ נוסף מקדימה, יואל חסון (מעניין להיכן נעלמה הצניעות הפוליטית של המפלגה, שהכריזה על "פוליטיקה אחרת"?) עם הוצאות של 78,966 שקל. אחריו רוברט אילטוב ("ישראל ביתנו") עם 78,917 שקל הוצאות, ואחריו ח"כים נוספת מ"ישראל ביתנו", פאינה קירשנבוים, עם הוצאות של 77,786 שקל הוצאות. במקום התשיעי אחמד טיבי מהסיעות הערביות עם 74,888 שקל הוצאות ואת העשיריה הראשונה סוגר ח"כ נוסף מקדימה — שאול מופז עם 72,986 שקל הוצאות.

ניתן לראות ולהווכח, כי אין בעשירייה הראשונה חברי כנסת ממפלגת השלטון — הליכוד, גם לא מהעבודה, וכן לא מהסיעות החרדיות. מי שכן נמצאים שם הם: ארבעה ח"כים מקדימה, שלושה מהסיעות הערביות, שניים מ"ישראל ביתנו" ואחד מ"האיחוד הלאומי".

דוברו של צרצור מסר בתגובה כי הוצאותיו כוללות גם העברה של 16 אלף שקל מחשבון ההוצאות אשתקד. ואילו אורי אריאל הסביר, כי הוא משתדל לפעול בצניעות רבה. "אין לי בתקציב מכונות קפה, מסכים שטוחים ומותרות אחרות. אנחנו יודעים היטב לאן הלך כל שקל, ובטוחים שהקהילה קיבלה בחזרה עשרות מונים"...

החסכוניים ביותר

ע"ח משלם המיסים: על מה מוציאים הח"כים את תקציבם השנתי?

לאחר שסוקרו הח"כים "הבזבזניים", שווה לבדוק מי הם ה"חכים החסכניים ביותר, אלו שהוציאו את התקציב המועט ביותר מסעיף "הקשר לבוחר". התוצאות כאמור מפתיעות, לפחות לגבי שם אחד מהרשימה.

כצפוי מופיע שמו של בני בגין בתחתית הרשימה, יחד עם אביגדור ליברמן. שניהם לא הוציאו ולו שקל אחד מהתקציב הקשר לבוחר. ההפתעה היא בחבר השלישי שמצטרף אליהם — שר הביטחון אהוד ברק. גם הוא לא הוציא ולו שקל מהתקציב הנ"ל. עם זאת כיוון שמדובר בחברי כנסת שהם מכהנים כשרים, הרי שהם זכאים ללשכה נוספת שמתוקצבת בנפרד.

עוד בתחתית הרשימה: שר החינוך גדעון סער, שרת הקליטה סופה לנדבר ויו"ר הכנסת, רובי ריבלין, שהוציאו כ—9,000 אלפים שקלים כל אחד. לפניהם בתחתית הרשימה נמצא ראה"מ נתניהו, שהוציא 3,342 שקל. לעומתו הוציאה יו"ר האופוזיציה ציפי לבני 66,487 שקל. לצורך השוואה, הוציא שר האוצר שטייניץ 33,800 שקל.

נתון מעניין נוסף: על מה מוציאים הח"כים את התקציב, מלבד הוצאות אחזקת הלשכה? מהדו"ח עולה כי מדובר ברכישת קומקום חשמלי, מצלמות דיגיטליות, מגרסות נייר, קורסים לשפה זרה, מתקן מים, מכשירי ניווט, יעוץ מקצועי, כתיבת נאומים, סקרים וגם כיבוד קל. הנה לקט מעניין של סעיפי ההוצאות.

שר האוצר שטייניץ הוציא 33 אלף שקל עבור כנס הסברה. שר התיירות, סטס מיסז´ניקוב הוציא 38 אלף עבור סקר, וחברי הכנסת ציפי לבני ושאול מופז הוציאו 36 אלף ו-41 אלף (בהתאמה) על ייעוץ מקצועי. חברת הכנסת מירי רגב הוציאה 1,500 שקל על כתיבת נאום באנגלית, ו-700 שקל על נסיעה לסיור הסברה.

יוסי פלד הוציא 25 אלף שקלים על כנס הסברה, ועוד 1,500 שקל על הנסיעה אליו. אריה ביבי הוציא 5,000 שקל על לימודי שפה. מהדו"ח עולה עוד כי אלי אפללו הקים אתר בסכום מכובד של 16,806 שקל. כדי לקרוא מה כותבים עליו בעיתונים, הזמין גם קטעי עיתונות בסכום של 6,000 שקל.

סעיף גדול נוסף קשור לכיבוד קל. מי שאוהב להתכבד, מומלץ לו להיות אורחו של רוברט אילטוב, יו"ר סיעת ישראל ביתנו, שהוציא על סעיף זה סכום של 8,062 שקלים. אולם אורחיו של יואל חסון מקדימה, צריכים להביא עימם כיבוד קל מהבית, כיון שהוא הוציא על סעיף זה רק 44 ש"ח.

לעומתו, הוציאה שלי יחימוביץ 3,309 שקלים על כיבוד קל, ואילו ציפי חוטובלי קנתה כיבוד קל בסכום של 2,479 שקלים. פאינה קירשנבאום מ"ישראל ביתנו" קנתה מיקרוגל בכ-200 שקל, כמובן כדי לשמור על קשר עם הציבור.

השר לשעבר אבישי ברוורמן, שהסיר את מועמדותו לראשות מפלגת העבודה, הוציא על סקר 10,000 שקל. הוא גם למד שפה זרה — ערבית מדוברת — ב- 6,500 שקל בשל תפקידו כשר לענייני מיעוטים. מהדו"ח עולה , כי דניאל הרשקוביץ רכש מצלמה בסכום של 2,399 שקל ומכשיר ניווט בסכום של 1,099 שקל.

דו"צ החדש

מדוע לחצה לשכת שר הביטחון למנות מהר דובר צבאי חדש?

משרת "דובר צה"ל" הפכה בשנים האחרונות לנחשבת ביותר. תפקיד זה שימש מקפצה לאנשי צבא שביקשו להגיע לכנסת. כך עשו נחמן שי מ"קדימה" ואחריו מירי רגב — מהליכוד. במקביל עיתונאים נחשבים שבעי כתבות, ביקשו לעצמם את התפקיד היוקרתי, במסגרתו התהלכו עם דרגות תא"ל על כתפיהם. מדובר בעיתונאים דוגמת עודד בן עמי והדובר הנוכחי — אבי בניהו.

ללשכת שר הביטחון, אהוד ברק היה חשוב שימונה דובר צה"ל נוח. זאת על רקע העוינות בין השר לדובר הנוכחי, מקורבו של הרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי. בין אנשי ברק בראשם יוני קורן (שעומד לפרוש מתפקידו), לדובר אבי בניהו, נרשמו תקריות וחילוקי דיעות כמעט בכל נושא. היו אף שהאשימו את השניים ביריבות החריפה שהיתה בין שר הביטחון לרמטכ"ל הפורש.

כך או כך, אין לחלוק על מידת הצלחתו המקצועית של בניהו בתפקידו. הצלחה זו החשיבה עוד יותר את תפקידו של הדובר, והיה ברור, כי עם כניסתו של רמטכ"ל חדש, הוא יבקש לבחור לתפקיד איש ממקורביו. ברק לחץ לסיים כמה שיותר מהר את כהונתו של בניהו לאור כל העבר, ובסביבתו לחצו על גנץ למהר ולבחור דובר, שיהיה מוסכם גם על שר הביטחון.

עוד קודם בחירתו של גנץ לרמטכ"ל, כאשר האלוף יואב גלנט עמד להכנס לתפקיד זה, הוא כבר בחר את אל"מ במיל´ ליאור לוטן — איש סיירת מוערך, שהשתתף בפשיטה על המחבלים שהחזיקו בנחשון וקסמן הי"ד. אלא שבינתיים מועמדותו של גלנט נפסלה, ולוטן הודיע מצידו כי הוא מוותר על המינוי.

לגנץ היו כמה מועמדים, ובראשם אל"מ עופר קול — ראש מחלקת התקשורת ביחידת דובר צה"ל. אולם גנץ הכריע לטובת מועמד שכלל לא היה ברשימה — תא"ל יואב (פולי) מרדכי. הבחירה הזו נחשבת למפתיעה, כיון שאת רוב שירותו הצבאי, עשה מרדכי באגף המודיעין, הרחוק כל כך מתקשורת.

גנץ הסתפק רבות לפני שהחליט על מרדכי, אבל העדיף לבחור בקצין שאינו יוצא יחידת דובר צה"ל, וכן ויתר על מינוי עיתונאי או יועץ תקשורת לתפקיד דו"צ. הוא שוכנע למנות את מרדכי לאור הצלחתו המיוחדת בתפקידו האחרון הצבא — ראש המנהל האזרחי בגדה המערבית, ובתפקידו הקודם — ראש מנהלת התיאום והקישור של צה"ל בעזה, תפקיד שמילא גם בתקופת ההתנתקות.

ניסיונו התקשורתי של מרדכי מועט, אולם הוא מרבה להופיע בתקשורת הפלשתינית. בתפקיד זה קידם את התיאום הביטחוני עם מנגנוני הרשות והצליח ליצור קשרים אישיים עם הפלשתינים שעבדו מולו. עתה הוא עתיד ללמוד "על רטוב" את ההבדלים בין הפעלת מקורות מודיעיניים, לבין תמרון מול מערכות תקשורת מתחרות, לוחצות ודוחקות. בניהו ידע לעשות את זה היטב. עכשיו תורו של הדו"צ החדש.

סימני השאלה סביב מינויו, נוגעים בעיקר למידת התמצאותו בתחום התקשורת, ולתקופת הלימוד שיידרש לה בחודשיו הראשונים כדובר צה"ל. מה שברור שהתפקיד הזה לא יהיה התחנה האחרונה שלו בצבא. שמו מוזכר כמי שעשוי להתמנות בעתיד לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים.

ממתינים לקידום

שורה של אלופים צפויה לעזוב בקרוב את הצבא, גנץ נערך למנות מ"מים

החלטת הרמטכ"ל, בני גנץ, על מינוי יואב מרדכי לדובר צה"ל הבא, היא הראשונה בסדרת הכרעות, שיצטרך לקבל בחודשים הקרובים בעניין המינויים בצבא. קודמו בתפקיד, גבי אשכנזי, היה שמרן בתחום זה ולא הרבה במינויים, בין השאר בגלל המתיחות בינו לשר הביטחון ברק. השניים לא הסכימו כמעט על שום דבר, ולכן נתקעו מינויים רבים בקנה, בעיקר בתוך פורום המטכ"ל.

גנץ מודע לצוואר הבקבוק שנוצר בכל נושא המינויים, ובעיקר בעובדה כי שורה ארוכה של אלופים, עתידים לעזוב בתוך כשנה את צה"ל או להחליף תפקיד במטכ"ל. עקב כך הוא צריך לקדם לפחות ארבעה או חמישה תתי-אלופים במקומם.

בין אלו שעומדים לעזוב: ראש אגף כוח האדם במטכ"ל, האלוף אבי זמיר, שעתיד לסיים את כהונתו לקראת הקיץ ולפרוש מצה"ל. גם ראש אגף התקשוב האלוף עמי שפרן וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) האלוף דני ביטון צפויים כנראה לפרוש.

עוד אלוף שיסיים את תפקידו הנוכחי לאחר חמש שנות כהונה, הוא גדי איזנקוט, אלוף פיקוד הצפון. איזנקוט שהיה מועמד לרמטכ"ל, שוכנע להשאר בצבא. הוא יצא בקיץ לתקופת לימודים בארה"ב, ואחריה הוא ימונה לסגן הרמטכ"ל, עם הבטחה להתמודד על תפקיד הרמטכ"ל הבא (ואולי לזכות בו — סוף סוף). המועמד המוביל להחליפו בצפון הוא אלוף פיקוד העורף, יאיר גולן.

גנץ יצטרך לשבץ ראש אכ"א חדש, ראש אגף תקשוב, ראש אט"ל, אלוף פיקוד הצפון ואלוף פיקוד העורף. במקביל גם מפקד חיל הים, האלוף אליעזר (צ´ייני) מרום צפוי לפרוש עד סוף השנה, ותיתכן גם פרישה של הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף אביחי מנדלבליט ושל מפקד המכללות, האלוף גרשון הכהן, המשמש במקביל מפקד גיס. מדובר איפוא בשורה ארוכה יחסית של תפקידים שצריך לשבץ.

בין המועמדים לקידום לתפקיד אלוף בתקופה הקרובה, מוזכרים כמה שמות בולטים. מדובר בתא"ל נועם תיבון (איש סיירת מטכ"ל בעברו, שפיקד על חטיבת הנח"ל ועל כוחות צה"ל בגדה), תא"ל עוזי מוסקוביץ (קצין שריון שפיקד בעבר על אוגדה 162, שנמצא כיום בלימודים), תא"ל ניצן אלון (מפקד כוחות צה"ל בגדה ובעבר מפקד סיירת מטכ"ל), תא"ל אייל זמיר (קצין שריון, כיום מפקד אוגדה 36) ותא"ל יואב הראבן (קצין תותחנים, כיום ראש מטה זרוע היבשה).

במקביל גם בשב"כ ממתינים להכרעה של נתניהו, על מינוי ראש השב"כ הבא. כהונתו של הראש הנוכחי, יובל דיסקין, מסתיימת בעוד פחות מחודשיים. בצמרת הארגון קיימת מתיחות ולא ברור מי ימונה. האם יהיה זה י´ סגנו הנוכחי של דיסקין, או מי ששימש כסגנו של דיסקין בתחילת כהונתו, שגם שמו מתחיל באות י´.

י´ הנוכחי — יובל דיסקין, יודע שנתניהו הוא זה שיקבע. ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לעבודה, קובע כי נתניהו ייוועץ גם בשר הביטחון ברק באשר למינויים של ראשי זרועות המודיעין, אולם מי שיתן את המלה האחרונה ומי שיבחר בפועל בראש השב"כ הבא, יהיה ראש הממשלה.

מ"הסיירת" לכנסת

לקבוצה הגדולה של אנשי "היחידה" בכנסת, הצטרף השבוע ח"כ נוסף

בשקט בשקט כובשת סיירת מטכ"ל את הכנסת. השבוע נכנס אליה חבר חדש, יוצא הסיירת. מדובר בדורון אביטל, שהחליף את זאב בוים מקדימה, שנפטר לאחר מחלה. אביטל שימש כמפקד "היחידה" — כפי שהיא נקראת בפי בוגריה, בין השנים 92-94.

מטבע הדברים לא ידוע על המשימות עליהן פיקד אביטל, אך שני דברים בכל זאת הגיעו לתקשורת. במהלך שירותו כמפקד היחידה, אירע אסון צאלים ב´, בו נהרגו חמישה מלוחמי היחידה. כמו כן פיקד על המבצע בו נחטף המחבל הלבנוני מוסטפה דיראני, כקלף מיקוח עבור רון ארד. דיראני הוחזר בסופו של דבר ללבנון, ורון ארד לא שב הביתה.

אביטל שהתפקד לקדימה, נבחר למקום לא ריאלי ברשימה ורק עתה בעקבות פטירתו של בוים הוא נכנס לכנסת, בה יגלה עוד בוגרים מהסיירת, הן במפלגתו שלו והן במפלגות יריבות. השניים הבולטים מיוצאי סיירת מטכ"ל — הם ראה"מ בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. נתניהו היה לוחם וקצין בסיירת, ואילו ברק היה מפקדו. לממשלה יש עוד שני נציגים נוספים מהסיירת — מתן וילנאי שהגיע לעמדת סגן מפקד היחידה, ומשה יעלון, שפיקד על הסיירת, עוד לפני שמונה לרמטכ"ל.

בוגרים נוספים של הסיירת הם מסיעת קדימה. אבי דיכטר שפיקד על היחידה לפני שמונה לראש השב"כ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון, שאול מופז, שכיהן כסגן מפקד הסיירת ויוחנן פלסנר שהיה לוחם ביחידה. בוגרים נוספים שהיו בסיירת והגיעו בעבר לכנסת הם חברי הכנסת לשעבר — אהוד ודני יתום, הראשון מהליכוד והשני מהעבודה, וח"כ לשעבר אבשלום וילן ממרצ.

כששואלים אותם מדוע הם עשו את המסלול מהסיירת לכנסת, עונים חלקם בסיסמאות: "ראש גדול ושאפתנות". וילן שכיום אינו בכנסת, מדבר על הצורך שחשים ביחידה להשפיע, לתרום ולעצב את המציאות. זה מה שגורם בהמשך לחיידק הפוליטי לנסות ולהבחר לכנסת, וגם שם להשפיע.

כיום עומדים כאמור בראש הצמרת המדינית, שני יוצאי הסיירת, ראה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק. יש הטוענים כי הנאמנות של נתניהו לברק, שהיה מפקדו ב"יחידה" ניכרת גם כיום, עד שלעיתים לא יודעים מיהו ראש הממשלה האמיתי — נתניהו או ברק.

גם הקמפיין של מועצת יש"ע "מתרשם" מהאחווה בין שני יוצאי הסיירת, וכורך אותם יחד. תחת הסלוגן "ראש הממשלה — אהוד נתניהו", נראים שניהם בתמונה משולבת אחת בפוטושופ. בתמונה אחת נראית מסגרת ראשו של נתניהו, כשהעינים והפה הן של ברק, ובתמונה אחרת זה הפוך. הראש של ברק והעינים והפה של נתניהו. הרעיון: נתניהו נשלט על ידי ברק ועושה את רצונו של שר הביטחון.

במקביל "המועצה לשלום וביטחון" יצאה עם סלוגן של הסיירת: "רק המעז מנצח", סיסמא שהועתקה מקיר חדר האוכל של סיירת מטכ"ל. הסיסמא פונה אל שני יוצאי הסיירת נתניהו וברק, וקוראת להם שלא לברוח מהסכם עם הפלשתינים.

ובשורה התחתונה: גם בימין, וגם בשמאל מבינים ויודעים כי הסיירת השתלטה על החיים הפוליטיים והמדיניים. את סיסמאות הקמפיין הגו בהתאם, כל אחד לצד שלו.

נגיף פוליטי

כמה רופאים מכהנים בכנסת, ומדוע עזבו את הרפואה לטובת הפוליטיקה?

לא רק ל"סיירת מטכ"ל" יש יצוג נכבד בכנסת. גם לרופאים יש יצוג גדול יחסית. כמעט בכל רגע נתון, יש רופא באולם המליאה, לא מעט בגלל החריצות (ושמא האחריות), שמפגינים חברי הכנסת הרופאים.

בסך הכל מכהנים ארבעה רופאים כחברי כנסת, שניים מהם מהסיעות הערביות. מדובר בחברי הכנסת אחמד טיבי ועפו אגברייה. השניים האחרים הם אריה אלדד מהאיחוד הלאומי ורחל אדטו מקדימה.

למרות חילוקי הדיעות החריפים בין שני הרופאים הערבים לאלדד, וחרף התהום המדינית בינהם, כל הארבעה משתפים פעולה בנושאי רפואה ולעיתים יוזמים הצעות חוק משותפות בענינים אלו.

כל הארבעה מודים שהם מתגעגעים למקצוע הרפואה, ולא רק בגלל השכר הגבוה שהיו זוכים לו, לנוכח השכר הנוכחי שלהם בכנסת — 16-17 אלף שקל נטו. "נגרם לנו נזק מבחינה כלכלית", מאשרת ד"ר אדטו. "יכולנו גם להיות חברים בדירקטוריונים גדולים, אבל אישית הגעתי לנקודה בחיים, בה יש אתגרים גדולים וחשובים מכסף"...

פרופ´ אלדד מספק הסבר נוסף, מדוע החליט לעזוב את המחלקה לכירורגיה פלסטית, אותה הקים בבית החולים בהדסה לטובת החיידק הפוליטי. "נכנסתי לפוליטיקה, כדי לעסוק ברפואה מונעת", הוא אומר. "באתי לכנסת כדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית ואני עושה זאת כל הזמן".

אלדד שהקים כאמור את מחלקת הכוויות, עשה זאת בתקופת האינתיפאדה השנייה. בתקופה זו טופלו במחלקה כ-3,000 נפגעים. "הבנתי שכדי לעצור את גל הטרור, יש לפעול בכנסת ולא בחדרי הניתוח" הוא מסביר את פשר עזיבת מקצוע הרפואה וכניסתו לפוליטיקה.

ד"ר טיבי מאבחן את מצבו הרפואי, בדרך הומוריסטית האופיינית לו. לדבריו, הנגיף הפוליטי היה קיים אצלו כבר בגיל צעיר. הפעילות הציבורית משכה אותו תמיד, גם כאשר החל בלימודי הרפואה שלו, אותם לא השלים. "הנגיף הפוליטי שלי, היה חזק מהרפואי", הוא אומר.

הרופא הנוסף — ד"ר עפו אגברייה, מדבר על חיידק פוליטי, שקינן בו לאורך זמן, עד שהחליט לרוץ לכנסת. את לימודי הרפואה שלו, עשה בלנינגרד בתחום הכירורגיה. לאחר מכן עבד בבית חולים "מאיר" בכפר סבא כמתמחה והיה הרופא הראשון של העיר הערבית אום-אל פאחם. לצד זה המשיך להיות ראש האופוזיציה העירונית בעירייה ופעיל מרכזי במפלגה הקומוניסטית. משם הגיע כאמור לכנסת.

בעבר כבר השתמשו בכנסת בניסיון הרפואי של הח"כים הרופאים, כאשר נחלצו לסייע לעובדים חולים או לכאלו שנפצעו. כל הארבעה אומרים שהם מתגעגעים למקצוע הרפואה, ולכן הם מלמדים או עובדים אחת לשבוע בהתנדבות.

למרות חילוקי הדיעות החריפים בינהם, בנושאים המדיניים, הם מסכימים בדבר אחד: הפוליטיקה הישראלית חולה וזקוקה לרפואה שלימה.

לא עלינו

תוכנית מגירה: כך נערכים בחיל הים לאפשרות של גל צונאמי

רשויות הביטחון במדינת ישראל, לא נותרו אדישות, לנוכח רעש האדמה ביפן שהחריב כליל את חופה המזרחי של המדינה לאורך 130 ק"מ — כמעט פי שניים מאורכה של מדינת ישראל. הרעש יצר גל צונאמי קטלני בגובה של כעשרה מטרים, שטף ערים רבות והותיר בהם שיטפונות שממשיכים לגבות חיים.

בחיל הים נערכים לגרוע מכל, ולאפשרות שגל צונאמי דומה יפקוד ל"ע גם את מדינת ישראל. השבוע נחשפו לראשונה תוכניות מגירה של חיל הים, החושפות את הערכות הגדולה של החיל במקרה של אסונות טבע ושיטפונות.

במקרה כזה מי שיטפל בשיקום יהיו בסיסי חיל הים, הפרושים לאורך חופה של מדינת ישראל. פריסה זו מקנה לחיל הים, מוקדי שליטה המכסים את כל אורך קו החוף של המדינה וכוללים גם את אילת וישובי הערבה.

גורם בכיר במערך הכוננות והביטחון השוטף של חיל הים, אמר השבוע כי החיל בנה תוכנית מסודרת, כדי שבשעת הצורך יוכל חיל הים להגיש סיוע ייחודי לאזרחים ויצטרף לפיקוד העורף ולמשטרת ישראל.

על פי התוכניות, אם חלילה יפקוד גל צונאמי את חופי מדינת ישראל, יקצה חיל הים עשרות סירות גומי ועליהם לוחמים וחובשים, שיסייעו למאמצי הסיוע והחילוץ. בכירי חיל הים יצטרפו לחדרי הפיקוד האזוריים של פיקוד העורף ומשטרת ישראל ויקבלו דיווחים לגבי מוקדי האסון.

במקביל יעמידו בסיסי חיל הים בכוננות ציוד ואמצעים לסיוע לתושבים ויפשירו ערכות חירום מיוחדות. במסגרת זו הובהר, כי היחידה למשימות תת מימיות (ילת"מ), ערוכה בתוך שעה להתייצב למשימות מורכבות של חילוץ והצלת חיים. יחידה מיוחדת זו מבצעת משימות שכאלו במשך כל השנה, והיא נמצאת מאומנת וערוכה בכל רגע נתון.

עוד הובהר כי על פי התוכנית, במקרה של שיטפון קיצוני למדי, באם חיל הים לא יצליח להשתלט על הענינים, יצטרפו לוחמי הקומנדו הימי, שייטת 13, למשימות הצלה מיוחדות שיוטלו עליהם על ידי חדרי הפיקוד שיוקמו לטיפול באירוע.

תרחיש אימה

הדמיות מחשב מתוחכמות בדקו השפעות גלי הצונאמי בחופי ישראל

לא רק בחיל הים מתכוננים לאפשרות חלילה של גל צונאמי במדינת ישראל. השבוע פירסמו חוקרי בית הספר הגיאו-ארכיאולוגי באוניברסיטת חיפה בשיתוף העמותה למחקר ימי "אקואושן", ארבע עדויות היסטוריות להתרחשות גלי צונאמי בעבר בחופי מדינת ישראל.

צוות המחקר מצא כי כיום קיים סיכוי סביר להיווצרותו של גל צונאמי במדינת ישראל. ד"ר אסף אריאל מעמותת המחקר הימי "אקואושן", אמר כי "היווצרות גלי צונאמי קשורה ביצירת רעידות אדמה חזקות באזורינו בעוצמה של מעל 6 בסולם ריכטר". לדבריו "מדינת ישראל נמצאת באיזור השבר הסורי-אפריקאי והעתק הכרמל, שהם אזורים בעלי פעילות סיסמית ובסמיכות לאזורים סיסמיים פעילים נוספים דוגמת הים האיגאי ואזור קפריסין.

עוד אמר כי מבחינה סטטיסטית, התרחשו באיזור רעידות אדמה גדולות אחת ל-80 שנה. הרעש החמור האחרון באזורינו התרחש ב- 1927. כל אחד יכול לעשות את החשבון לבד...

שאלה נוספת היא, האם רעידת האדמה תגרום בהכרח לגלי צונאמי. דר´ אריאל אומר כי "על פי החוקרים הסיכוי להיווצרות צונאמי, כתוצאה מרעידת האדמה הוא בינוני". לדבריו, "מדינת ישראל מקושרת למערכת התראה סיסמית המופעלת בים התיכון וכן עוקבת אחר מפלס מי הים באופן רציף".

עוד עולה כי משרד התשתיות הלאומיות בשיתוף המרכז לחקר ימים ואגמים בחיפה והמכון הגיאולוגי בירושלים, ערכו מחקר בו מדדו בעזרת הדמיות מחשב מתוחכמות את השפעות הצונמי בחופי מדינת ישראל ואת האזורים העלולים להיפגע. לאחר מכן יצרו בנק תרחישים מפורט בהתאם לממצאים. המחקר הזה נמצא גם במטה חיל הים, שנערך כאמור לאפשרויות הגרועות מכל.

בד בבד פירסם השבוע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, דו"ח חמור ביותר, על מה שצפוי לקרות חלילה במקרה של רעש אדמה במדינת ישראל. על פי הדו"ח המזעזע, יקרסו מאות מוסדות חינוך, יתמוטטו בתי חולים ויפגעו מאה אלף איש אזרחים.

הדו"ח שסוקר אתמול ב"יתד נאמן" קובע כי התוצאה הצפויה של רעש אדמה במדינת ישראל עלולה להיות חלילה 16,000 הרוגים, 6,000 פצועים קשה, 83,000 פצועים קל, 377,000 מפונים, 10,000 מבנים הרוסים כליל ונזק כבד ל—20,000 מבנים.

בדו"ח נמתחת ביקורת חריפה על התנהלותם של משרדי הפנים, האוצר, התשתיות הבריאות וראש הממשלה בנושא. "על הממשלה מוטלת החובה לפעול לאלתר על מנת להפסיק את הסחבת המתמשכת ולהקצות את המשאבים הנדרשים למילוי משימות חיוניות לשיפור המוכנות לקראת אסון רעידת אדמה", כותב המבקר.

אם יהיה אסון חלילה, לא יעזרו הפניות של נתניהו לכל העולם, לשלוח מטוסי סיוע ו"סופרטנקרים". אי אפשר יהיה גם לגלגל שוב את כל האשמה על שר הפנים אלי ישי. הכתובת על הקיר.

ולמרות כל התחזיות, האפשרויות והסטטיסטיקות, צריך לזכור שרק תפילות יצילו מכל תרחישי האימה הללו. את זה לא כתב המבקר, אבל את זה יודע כל ילד בחיידר.

אין הסברה

מאיתמר ועד ספינת הנשק: כישלון הסברתי רצוף לאורך כל הדרך

האירועים באיזור משתנים במהירות שיא. הקודמים נשכחים, ומהר מאד עוברים הלאה. השבוע עסקו כבר כולם בהסלמה החמורה בדרום, לצד העיסוק במלחמת המערב העולמית בלוב. אולם שני ארועים מהשבוע שעבר עדיין העסיקו את המערכת המדינית, ובעיקר את מערכת ההסברה (הצולעת).

מתברר כי מדינת ישראל ספגה בשבוע שעבר, שני כשלונות הסברתיים גדולים. מדובר בטבח באיתמר וההשתלטות בלב ים על אוניית הנשק "ויקטוריה", שהובילה נשק מאיראן לחמאס. שני האירועים הללו כמעט ולא דווחו בעולם. במספר מדינות באירופה כלל לא הכירו את האירועים הללו.

על הארוע באיתמר ועל הויכוח האם לפרסם את תמונות הזוועה, נכתב כאן רבות בשבוע שעבר. פרט אחד נוסף שלא נכתב, קשור להודעת משרד ההסברה, שהפיץ את החומרים, והסביר כי הפרסום נעשה בהסכמת המשפחות. אולם בראיון לתקשורת הבהיר ר´ יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל הי"ד, כי מעולם לא תמך בפרסום התמונות. "אני לא חושב שזה לכבודם של הילדים שלנו שיפיצו תמונות זוועה עליהם", הסביר. איך ייתכן איפוא שהתמונות פורסמו מבלי שכל בני המשפחה הסכימו לכך? למשרד ההסברה הפתרונים.

הארוע הנוסף בו נחלה מדינת ישראל כישלון הסברתי היה לאחר תפיסת ספינת ויקטוריה. היה זה כאשר צוותים מכל העולם הוזמנו לנמל אשדוד לסקר את הצגת הנשק שנתפס על סיפון הספינה. אולם לאחר בידוק בטחוני שנמשך כשעתיים, התייאשו רוב הצוותים ונטשו בזעם את המקום. וכך בגלל ההחלטה של גורמי הביטחון, לעכב את הבידוק של העיתונאים הזרים, נמנע מעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם לראות את התמונות של הנשק, שהיה בדרכו מאיראן לחמאס.

עוד קודם עשו בחיל הים את כל ההכנות המוקדמות לביקורו של נתניהו ברציף. החיילים פרקו במשך כל הלילה את המכולות. על הרציף הוצבו ערימות הנשק בסדר מופתי, כשראשי הנפץ של פצצות המרגמה מופנים כולם דרומה לעבר עזה, במקביל לקו המים. אלא שמכאן והלאה, הדברים החלו להשתבש.

היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, שמאז רצח יצחק רבין, מתנהלת בצורה קשוחה, היא שעיכבה את העיתונאים הזרים. למרות שמדובר בבדיקות הכרחיות, ולמרות שאין שום דרך להתפשרות על דרישות האבטחה של ראה"מ, צריך היה לשקול את עצם הגעתו (של נתניהו) למקום. די היה להביא גורמי צבא בכירים אחרים, ואז הבדיקות הביטחוניות היו פחות מדוקדקות.

הכישלון ההסברתי נעוץ ברצון של נתניהו וברק להגיע לרציף, להראות פנים חמורות סבר בעודם סוקרים את הנשק שנתפס, רק כדי שהתמונות הללו יופצו. בסופו של דבר הסתיים העניין עם טעם מר, כאשר התמונות הופצו, אבל רק במדינת ישראל.

שוב הוחמצה הזדמנות הסברתית ישראלית. שוב התברר כי במלחמת ההסברה, נוחלת מדינת ישראל כישלון אחר כישלון. אז מה עושים? בקטע הבא.

דעת קהל

כיצד ניתן לשפר את מערך ההסברה הישראלי ואיזה תקציב דרוש לכך?

לאחר כל כישלון הסברתי, מתייצבים מומחי הסברה שונים, חלקם מטעם עצמם, וחלקם נושאי משרות דיפלומטים לשעבר, כדי להסביר היכן נכשלה מדינת ישראל, וכיצד ניתן לתקן את המעוות לקראת הפעם הבאה.

חלק מהמסבירנים, מגיעים לנושא בגישה הקובעת, כי אין מה לעשות, ממילא כל העולם אנטישמי ושונא ישראל. אולם לטענתם, יש אירועים שגם העולם יכול לקבל ויכול להראות, דוגמת הטבח באיתמר ודוגמת תפיסת הנשק על ספינת ויקטוריה.

אז מה עושים? ראשית מותחים ביקורת על התקציב הנוכחי של משרד ההסברה, שעומד על 30 מיליון שקל. לדעת מומחי ההסברה, אין כל סיכוי להתמודד מול דעת הקהל בעולם עם תקציב שכזה. לפיכך הם ממליצים להכפיל את התקציב הזה פי עשרה.

צעד מומלץ נוסף לדעת אותם מומחי הסברה, הוא להקים "יחידת גרילה הסברתית" בתקציב של 50 מיליון שקל. תפקיד היחידה יהיה לעבוד בצורה מודרנית ולהתאימה לעידן הנוכחי. במקום הסברה מיושנת ומעונבת, יגויסו צעירים שיעבדו ברשת התקשורת האלקטרונית המקוונת, במטרה לייצר תכנים יחודיים ואפילו מחתרתיים לטובתה של מדינת ישראל.

הדבר הבא שטעון שיפור, הוא היחס לעיתונאים הזרים. אין אפשרות להזמין אותם לאירועים ולהתייחס אליהם בצורה שונה מהיחס לעיתונאים הישראלים. הדבר התבטא בנמל אשדוד. בעוד העיתונאים הישראלים נכנסים כולם במהירות פנימה לזירת הארוע, נותרו בחוץ העיתונאים הזרים לבדיקות מדוקדקות ביותר. בקבוקי המים ש"פירגנו" להם אנשי הביטחון, לא ציננו את זעמם.

לדעת אותם מומחים, הגיע הזמן שממשלת ישראל תתייחס למלחמת ההסברה, או המלחמה על התודעה, בכל הרצינות ותגייס את מיטב המשאבים האנושיים לטיפול בנושא. לצורך כך ניתן גם להקים צוות של דיפלומטים, אנשי תקשורת, משפטנים, היסטוריונים, מומחים לשמאל הקיצוני ולעולם הערבי, שיבחנו את המצב ויכינו תוכניות מתאימות.

צבי מזאל, שגריר מדינת ישראל לשעבר ברומניה, מצרים ושבדיה, כתב השבוע מאמר בנושא. לדבריו, יש ליצור כלים מתאימים, כדי שניתן יהיה להעביר את המסרים בצורה מקיפה, וללא תלות באמצעי התקשורת הבינלאומיים. הכוונה לצורך בערוצי תקשורת באנגלית ובערבית. אסור להיות תלויים לחלוטין בכמה שניות ב-CNN או BBC.

מלבד זאת מדינת ישראל זקוקה לערוץ בערבית, שדרכו תוכל להפריך את שקרי העולם הערבי וגם לקיים דיאלוג עמו ולהציג בפניו את מסריה. ללא כלים אלה, מדינת ישראל נטולת כל אמצעים להשפיע על הזירה הפוליטית-תקשורתית בדעת הקהל העולמית.

ההסברה אמנם אינה חזות הכל, וגם אם היא תהיה מושלמת, היא לא תביא לפתרון הסכסוך. אולם היא יכולה להעמיד דברים על דיוקם ולהראות, שלא תמיד הפלשתינים צודקים. מדינת ישראל לא תהיה לפתע אהודה בעולם, אבל טיעוני הממשלה יישמעו לפחות בצורה נורמלית ברחבי העולם. בלי זה, יתדרדר עוד יותר מעמדה של מדינת ישראל לתחתית דעת הקהל העולמית.

מלחמת הצללים

לבני סיכלה  העברת קלטות הברחה מהרמטכ"ל לשעבר  — לקונגרס

ספר חדש שיצא לאחרונה — "ישראל נגד איראן — מלחמת הצללים" (כתבה נפרדת ב"יתד השבוע"), חושף ארוע מדיני שהתרחש ב-2008. מדובר בניסיון של שרת החוץ דאז, ציפי לבני למנוע הפצת קלטת בה נראים חיילים מצריים המסייעים למבריחים פלשתינים. לבני מנעה את הפצת הקלטת הזו, כדי לא לפגוע ביחסים של ממשלת אולמרט עם הנשיא המצרי דאז חוסני מובארק.

בארוע שנחשף בספר החדש, מתואר כיצד חיל הים זיהה מבריחי נשק פלשתינים שחצו את הגדר ברפיח והמשיכו למצרים. מטרים בודדים מהם, עמדו שוטרים מצריים, הביטו בהם, לא עצרו אותם ואף סייעו להם לבצע את ההברחה.

הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, החליט לפעול בנושא כדי למנוע הברחות דומות. הוא הכניס את הקלטות למעטפה דיפלומטית ושיגר אותן לשגרירות ישראל בוושינגטון. היעד היה ועדת הקונגרס לתקצוב עניני חוץ, כדי להראות להם את המעורבות המצרית שאינה מונעת הברחות.

דבר קיומה של המעטפה, הגיע לאנשי משרד החוץ ולשרה שעמדה בראש המשרד. לבני מיהרה להורות לאנשי השגרירות בוושינגטון, שלא להעביר את הקלטת לקונגרס, כדי לא לפגוע ביחסים עם מובארק. במסגרת זו קיבל נספח צה"ל בוושינגטון הוראה, לקחת את הקלטות, ולשמור אותן בכספת האישית שלו בביתו, כל זאת למנוע את הפרסום ולמנוע את העברת הקלטות לועדת הקונגרס האמריקאי.

הפרשה הזו נחשפת כאמור בספר חדש העוסק במאבק שמנהלת מדינת ישראל נגד איראן, במסגרתו גם עוברים כלי נשק ואמצעי לחימה מהאיראנים לארגוני הטרור, כפי שנחשף בניסיון האחרון עם חשיפת ספינת הנשק ויקטוריה. הדבר נעשה בין השאר באמצעות המנהרות בעזה, תחת עינם הפקוחה של המצריים.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

 מגרסה פוליטית — בין כל סעיפי התקציב "קשר לבוחר" (מפורט לעיל) , נמצא נתון מעניין בחשבון ההוצאות של יושבת ראש האופוזיציה, ויו"ר קדימה, ציפי לבני. המועמדת לראשות הממשלה שהוציאה 66,487 שקל. מתוך סכום זה רכשה מגרסה בסכום של 1,508 שקל. פרשנים וכתבים פוליטיים תהו איזה מסמכים בדיוק היא משמידה בלשכתה? האם מופז יוכל לתת תשובה לכך?

הסבה מקצועית — לפני כחצי שנה מינתה חברת חיפושי הנפט "גבעות עולם" את האלוף במיל´ גיורא איילנד, לתפקיד יועץ חיצוני לחברה. איילנד שימש בעבר כראש המועצה לביטחון לאומי ונחשב כיום לפרשן בכיר בכל הקשור למערכת הביטחון. לאיילנד לא היה כל מושג בחיפושי נפט, וגם לא בתחום הגיאולוגיה. אולם בחברת גבעות עולם ראו בו מועמד מתאים לתפקידו כיועץ חיצוני. מסתבר שאיילנד לא לבד. בכיר ביטחוני נוסף, שפרש לא מכבר מתפקידו, מונה גם הוא השבוע לתפקיד יושב ראש חברה לחיפושי נפט. מדובר בראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, שגויס על ידי חברת גינקו והועמד בראשה. והיו מי שכתבו, כי דגן יעסוק בעצם באותו תפקיד בו עסק ב"מוסד". במקום לחפש טרוריסטים הוא יחפש נפט. הסבה מקצועית, אך לא לגמרי.

 קרינה סלולרית — בשגרירות הישראלית ביפן נותרו רק בודדים, לאחר שכולם חזרו ארצה. השגריר בן שטרית פנה לפני פורים בבקשה למשרד החוץ, לדאוג לשלוח למי שנותר משלוחי מנות ובעיקר אוזני המן. במשרד החוץ התיחסו לבקשה במלוא הרצינות והחלו ב"מבצע אוזני המן", במסגרתו הצליחו להעביר לשגרירות את מבוקשם. הדבר שימח מעט את העובדים שנותרו בשגרירות. שטרית סיפר כי מי שנותרו בשגרירות, כבר ארזו את המזוודות, על כל צרה שלא תבוא, למקרה שידרשו לעזוב. הטלפון של השגריר לא מפסיק לצלצל. כלי התקשורת בארץ הפכו אותו למרואיין המבוקש ביותר. במקביל גם הישראלים שנותרו ביפן מתקשרים אליו, כדי להתעדכן במצב ובעיקר לשאול כיצד השגרירות יכולה לסייע להם להתפנות מיפן מחשש לקרינה רדיואקטיבית. השגריר עונה לכולם בסבלנות הנדרשת. כאשר הוא נשאל, האם הוא עצמו לא מפחד מקרינה, הוא משיב: "אם אני אקבל קרינה, זה לא מהדליפה בכורים, אלא קרינה מהסלולרי שלא מפסיק לצלצל"...

 "בשמחון יקצורו" — שר התמ"ת שלום שמחון, כיהן בתפקידו הקודם כשר החקלאות במשך שבע שנים, חמש מהן רצופות. במשרד החקלאות ראו בכך שיא מיוחד שלא היה במשך 40 שנה, לאור התחלופה הגבוהה בכל משרדי הממשלה. כאות הוקרה על פעילותו במשרד, החליטו במנהל המחקר החקלאי, לקרוא על שמו זן חיטה חדש, המשמש להכנת פסטה. הזן יקרא: חיטת שמחון. בקרוב כאשר תיעלם מהנוף הפוליטי סיעת ה"עצמאות", אותה הקים שמחון יחד עם ברק ועוד שלושה מחבריו — וילנאי, נוקד ווילף, תישאר רק "חיטת שמחון" עדות לזכרו הפוליטי במשרד החקלאות.

 נגד טילים — עוד לפני שהחלה ההסלמה בדרום, עוד לפני הפיגוע שלשום באוטובוס בירושלים ועוד לפני כל המתיחות האחרונה, פורסם על שיתוף פעולה יוצא דופן בישובי הנגב המערבי בין מועצת הדבוראים והדבש למשרד הביטחון. במסגרת שיתוף הפעולה הזה, בו ישולבו אינטרסים ביטחוניים עם צורכי הדבוראים, ינטעו מאות עצים סמוך לגבול הרצועה. העצים ישמשו שטחי מרעה לדבורים, ובמקביל יחסמו את שדה הראייה למחבלים שמבקשים לשגר רקטות וקאסמים לעבר ישובי עוטף עזה. הפרויקט ימשך חמש שנים ובמסגרתו ינטעו עצי אקליפטוסים, שיזף, חרוב, אשל ואבוקדו סמוך לגדר. כאשר כיפת הברזל וכל האמצעים המשוכללים לא מסייעים למנוע את ירי הרקטות, גם זו דרך להלחם בטרור.