הם ניסו כבר הכל פרקליטיו של האנס הנקלה משה קצב. תחילה, הטלת דופי ביושרתן של שורת נשים, ללא כל היכרות ביניהן, שמזלן הרע המשותף היה מקום עבודתן בזמנים שונים אצל בוס מיוחם וחסר מעצורים. הם טפטפו בכלי התקשורת "שמועות" - שמועות שלי נראה שהם עצמם ייצרו - על קנוניה פוליטית נגד הלקוח שלהם. קנוניה פוליטית נגד מי שנבחר לנשיא ובכך הגיע אל סיום הקריירה הפוליטית שלו. הספין הזה לא עבד כי קנוניה עושים נגד יריב פוליטי פוטנציאלי וקצב היה כבר מחוץ לפוליטיקה. מי שהמציאו את הספין הזה הבינו מהר שדעת הקהל לא קונה שטויות.

אחר כך ניסו עורכי הדין של קצב את מזלם אצל מני מזוז - היועץ המשפטי לממשלה. ניסו לערער את ביטחונו העצמי, על ידי טפטוף אינטנסיבי, שהעדויות של הנשים הנפגעות לא תעמודנה בפני חקירה מתוחכמת של פרקליטי צמרת באולם בית המשפט. הוסיפו לכך שמועות המפוזרות היטב בכלי התקשורת התאבים ל-"צהוב" על עברן האפל של הנפגעות והצליחו לערער את ביטחונו העצמי של מני מזוז - התובע הכללי שבסמכותו הגשת כתב אישום. הוא חתם אתם על הסדר טיעון נבזי שבו קצב יודה בהטרדות מינוריות, יורשע בהן אך לא יוטל עליו מאסר בפועל. הם רק החמיצו לקחת בחשבון את אופיו של משה קצב. ה כ ב ו ד (המדומה מסתבר) הוא מה שגובר אצלו על כל דבר אחר והוא אינו מסוגל לחיות עם משפחתו אחרי ההודאה בהסדר הטיעון. על כן, אחרי התלבטויות, הוא דחה בדקה האחרונה ובאופן לא רציונלי את עסקת הטיעון שהייתה עבורו תעודת ביטוח מפני כניסה לכלא. הוא החליט ללכת עם ראשו בקיר - "עם האמת שלו", שהיא למעשה שקר הנתמך על ידי הכחשה עצמית. הוא האמין כנראה שבית המשפט יתרשם מהכחשתו הגורפת כיוון שהיה נשיא המדינה ולא יעז בשל כך לשלוח אותו לכלא. נראה שחשב שכל האנשים הם כמוהו. לא ייתכן שירשיעו נשיא מדינה לשעבר. חייבים להאמין למילה שלו ולא לנשים שתמיד נחשבו בעיניו לכלים לשימוש חד פעמי בלבד.

המציאות טפחה כמובן על פניו. פרקליטיו, שאחד מהן הצהיר פעם שאין כל קשר בין משפט לצדק, החליטו להמשיך לערעור לעליון. וכך, במה שהם חושבים כתמיכה בערעור, הם הגיעו אל הספין האחרון: טפטוף לתקשורת שמשה קצב עלול להתאבד ולא להיכנס לכלא. למרות שישנה אפשרות כזו - הרי מי יידע נפשו של אדם אחר - לי ברור שהספין לא יעבוד במערכת משפט מתוקנת. נראה שיש לנו כזו.