כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מונטיים

    אחות קטנה,

    32 תגובות   יום שישי , 9/11/07, 15:27

     

    ואנחנו שוב נפגש על אותו השולחן הערוך בבית אבא.

    את שוב תבואי עם זרועות התנין הנושאות את חמשת נפשותייך ובעלך

    ושוב יצא ליבך אליהם ויזקק כלב לביאה.

    מבטינו שוב יפגישו אותנו על אותו הכר בו הותרת את מיטב סלילי תלתלייך.

    ואזכר.

    אזכר איך לחשת ברוך, איך חלקנו את אותה המיטה,

    איך החדר שלנו היה פרוסות חלקינו,

    איך ידענו שווה בשווה.

    איך התלחששנו, מחביאות סודות ילדות ממבוגרים לא מבינים

    שוב אזכר.

    איך חיינו בצלם ואיך נפרדנו.

    איך גוף ונפש מתפצלים.

    איך הרקמות העדינות של חיינו נקרעו ופילסו דרכן לצמיחה אחרת.

    ושוב.

    שוב יזמזם בי השיר של פרסיליה.

    בתוך המבט שלי לא תראי את תמונת החיים שלנו, שלי ושלך.

    תמונה שניטוותה בי עת פסעו בנו הימים, השנים, החיים.

    את עטופה במלבושי אמונה בלתי נגמרים.

    אסופת תלתלייך מבגרת אותך בשנים

    לוקחת אותך רחוק אל הבורגניות החרדית.

    כה זרה בי. כה זרה בך. כה שלך.

    ושוב.

    אהיה מולך האחות ה'מבולבלת', זו שאינה מוצאת את הדרך.

    זו שהדרך חתומה בך כה בהיר ואיך שחורה היא בי.

    את תשאלי את עצמך, כמו תמיד. ותסלחי לי, ברגיל.

    ושוב.

    ארצה לשיר לך כציפור דרור, את שיר החופש שיש בו נצח.

    ושוב אראה את אותן שלשלאות על רגלייך, אלו שאינך מרגישה, שאינך רואה,

    כה מורגלת. כה מקבלת. כה יודעת שנכון. כה מתוק המר. כה נסבל. כה מקובל.

    כל- כך בלתי נסבל בי.

    ושוב. ארצה להושיט יד, לפשוט בגדייך ולהעיר את נפשך אל העולם.

    לשחרר אותה מכבלי בגדיה. להוציא אותך מהמעטפת.

    לקחת את ידך ולרוץ איתך רחוק, שתדעי אחרת, שתראי עולמות.

    שנהיה שוב, שתי ילדות, בעולם שאין בו קירות, רק חלומות להגשים,

    רק לעוף רחוק.. איתך.

    ושוב.

    לא אעשה מאום. אביט בך דוגרת כלביאה. מחייכת עם ניצוץ כה זר.

    ושוב, אתגעגע אלייך, אלינו. כמו אז.

    ואניח לך להיות אמא, רעיה ובת מושלמת.

    ושוב אעוף לבד, ואהיה האחות הנעלמת. זו שאינה עוצרת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/07 23:58:
      אני תוהה אם לומר לך באופן פרטי או פה
      אבל בחירת השיר שלך חתכה בי
      עמוק .
      ולמרות הכל הצלחתי להתחבר גם לכאב שלך .
        11/11/07 13:51:

      אח.. כל כך מוכר שזה מכאיב...

      הדרך הזו נראית להם כל כך נכונה ,הם חשים שהם חיים את האמת

      לפעמים אני תוהה מי העיוור בינינו.

      בברכת הנר ות של שבת אימי לוחשת תפילה "שאחזור למוטב " אל דרך האור

      בקיצור שאהיה דוסית בחיק הבורא ובחיקה ,אנשא לאיש הגון ואשריץ צאצאים לרוב..

      והכי חשוב.. שאשמור שבת , וכבוד בת מלך פנימה ובלה בלה ...

      ע"פ תפיסתי היא לא ממש רואה כמה הגבלות וכמה חושך יש בדרכה.

      כול זמן שהיא לא מכבדת את הבחירות שלי.

      כשישנה קבלה אמיתית אחת של השניה ,בלי שיפוט ובלי ביקורת

      שם נמצאת האהבה הזכה שם קיים החיבור ,כל זמן שאדם בוחר לו דרך

      ומקבל את הדרך השונה ,כול השאר הופך להיות משני ,זו אהבה שאינה תלויה בדבר.

      ואז כל הסממנים החיצוניים כבר לא נראים ,אני זוכה לחוות את זה עם אחי ,עם חברה טובה

      לצערי עם אמא עוד ארוכה הדרך הביתה...

       

        10/11/07 20:21:

       

      נשכחה זהות האחות...

      מכיר את זה בזהויות אחרות

       

      כואב.

        10/11/07 18:15:

      נגעת במקום הכי כואב אצלי במילים המדהימות שלך, מצטרפת לזו שלפני על שיר ההלל ל"כבשה השחורה" (שבעיני לפחות היא ה"כבשה הלבנה" והחכמה במיוחד)

       

       

      אני זוכרת, גם אותי הרחיקו מאחי ומאחותי, לא הדת, אבל דברים אחרים.

      ואני מודה שקיים בי אותו ניצוץ קטן שמקנא באחותך, על הדרך הכל כך ברורה שלה,

      על התשובות שיש לה ושלי ולך אין.

       

      מעניין האם תוכלי לתת לה לקרווא אותך את הפוסט המרגש כל כך עליה,  ביום מן הימים?

        10/11/07 17:35:

      מתוקה

      כתבת פה את שיר ההימנון לכבשים השחורות/אומנותיות של המשפחה

      לפחות  כך זה בשבילי

      אוהבת אותך

      רואה את חייך פרושים בבהירות מולך

      מול כולנו

      ואת כישרון

      שוזרת לנו באומנות ודיוק מילים ללב

      ועל זה

      נשיקות

      והמון

      תודה

        10/11/07 17:22:

      קראתי אותך וקראתי אותי ונקרעתי שוב.

      כל מילה, כל אות,  כל תו.

      שלך- שלי.

      רק  שלא  הייתי יודעת   כמוך, לתרגם  את   זה למילים.

      כתבת, עבורי  צילמת.

       

      התגובה הזו  עילגת  לעומת   כל מה  שרץ  בי  כרגע.

      אין עלייך!

        10/11/07 17:03:

      היי,

       

      חזרתי לירוק אחרי שבת עם האחות .

      מחייך

        10/11/07 12:37:

      איך יחסים בין אחים ואחיות מיטלטלים בין הרצון להיות אחים, לבין הרצון להיות הורים ולהציל, לבין להיות הילדים ולהיות מחובקים.

      תודה מאי 

       

       

        10/11/07 11:01:
      מרגשת ונוגעת כל פעם שקוראת אותך.
        10/11/07 09:28:

      קשה לפעמים להסתכל מהצד ולדעת שאין ברירה אלא לשתוק.

      ומה שנותר לקוות הוא שהיא מאושרת וטוב לה בבחירות שהיא עשתה.

      חזק!

        10/11/07 09:24:

       

      אין שקר גדול יותר מאדם שמדובב את אלוהים. לא מאמינים לי? תשאלו את הציפור, היא תאשר לכם את דברי. היום שבו תאסר עבודה דתית על פני אדמת ישראל זה יהיה היום בו המלחמה על האדמה הקדושה תגיע לסופה. לא לפני.

       

       

       

       

       

       

        10/11/07 00:01:
      זה מאד חזק,
      מעניין שבחרת דווקא בתנין...
      ולא בתמנון בקונטקסט,
      כנראה שיש שם קצת דמעות תנין...
      אולי שלך אולי שלה,
      אולי של שתיכן... והמסובים אתכם.
      המון רגישות
      מקסים
        9/11/07 23:12:

      מאי,

      מדהים.

      בוא נתחיל מזה שהשיר של פרסיליה מלכת המדבר אחד מהאהובים עלי ביותר שיר מהחיים.

      קשר של אחיות הוא קשר שאי אפשר בכלל להסביר ,מרגישים  כל מה שעובר עליהן בלי מילים בהתבוננות מהצד בחצי מבט שמובן רק לשתיכן וכך זה יהיה תמיד..

      ובדרך מחליפים תפקידים פעם היא מושיטה יד ומרימה אותך ופעם את אותה ותמיד החברות הכי טובות.

       

      יודעת יש לי שתיים.

      כהרגלך כל  כך מהחיים,נוגע ומחבר.

      שבת מדהימה לך.

       

       

        9/11/07 22:58:
      קנאה, שוב. הפעם, של בן יחיד :)
        9/11/07 20:11:

      מתוקה.. התרגשתי כשקראתי..

      כמה רגש, כמה יצירתיות.... כמה אהבה

       

        9/11/07 20:07:

      העיניים שלי מלאות בדמעות.

      כתבת כ"כ יפה.

      נגעת בי. נגעת לי בכאב.

      כתבת לאחותך והרגשתי שמילותיי לאחותי נכתבו פה גם.

      תודה.

      לא פעם חלמתי:

      "להוציא אותך מהמעטפת.

      לקחת את ידך ולרוץ איתך רחוק, שתדעי אחרת, שתראי עולמות.

      שנהיה שוב, שתי ילדות, בעולם שאין בו קירות, רק חלומות להגשים,

      רק לעוף רחוק.. איתך. "

      בחלום זה מסתדר יופי, במציאות פחות. מזל שיש זכרונות.

        9/11/07 19:17:

      מאי יקרה.. איזה פוסט נפלא.

      כל כך קשה להביט באחותך,

      ולדעת שעשתה בחירות אחרות,

      שבמובנים מסוימים כמו איבדת אותה,

      כי היא נמצאת במקום אחר,

      עם שלשלאות ואזיקים,

      ואת רוצה לרוץ איתה,

      כמו בראשונה.

      והיא מצידה בטח מביטה בך,

      רואה בך את השה האבוד,

      שמחפש חזרה את העדר,

      שמחפש את הרועה.

      כמה עצוב, המרחק הזה שנוצר.

      כמה קשה בטח, שהשיחות הן שונות,

      על נושאים אחרים, משתמשות במילים אחרות,

      מילים זרות אולי.

      ואת כל כך מתגעגעת אליה, למי שהיתה...

      פלונטר...

       

        9/11/07 19:11:
      וגם כוכב...באהבה
        9/11/07 19:11:

      יקירתי

      מאד נגעת.

      מאמינה שדווקא האהבה הגדולה שלך אליה מניחה לך לכבד אותה ואת אורח חייה ולקבל אותה כמו שהיא.

      מבינה שאת מתגעגעת...

      מחבקת אותך חזק

      מהלב

      מתובלת

        9/11/07 18:58:

      וואו! מרגש מאוד.

       

        9/11/07 18:26:

      אולי בעצם היא המבולבלת? שוב, ריגשת אותי במילותייך. וגרמת לי שוב לחשוב... יש לי שני אחים שאני אוהבת אהבת נפש אבל אחיות אין לי ותמיד אמרו לי שאחיות זה משהו אחר...

        9/11/07 18:10:

      מאי יקרה,

      קרובות בנפש.

      אבל כל אחות חרה בדרך אחרת ושונה.

      אני תמיד תוהה אם אלה שבחרו בדת, חושבים שהכל ידוע וברור להם...

      כי אנחנו מאלי סימני שאלה ותהיות...

        9/11/07 17:21:

      תגובה בנאלית ואלי קצת קלישאית, אבל הרבה פעמים זה חוזר עם הילדים.

      מאמין כשיהיה לך ילד הקשר יתהדק ותמצאי שוב את האחות האינטימית שבה...

        9/11/07 16:59:

      יקרה שלי

      צימררת אותי

       

      אלו הם חייה, וזוהי בחירתה

      ותמיד תמיד תוארה ישאר במקומה...

      אחותך הקטנה

       

      כואבת את כאבך, ומבינה את מועקתך

      אינני יכולה להושיעך

      חוץ מלומר לך תרפי....

       

      יש דברים שקשה להבין

      ועוד יותר קשה להסביר

       

      כתבת נפלא

      נשיקות ואהבה

       

        9/11/07 16:49:

      מעציב שאלוהים קורע קרע

        9/11/07 16:38:

       

      חזק!

      את בליבי. 

       

        9/11/07 16:11:

      אין לי מילים. .

       

        9/11/07 16:05:

      לא קל, לא קל להתבונן מהצד באנשים שאנחנו אוהבים,

      ולהבין את הבחירות שהם עשו בחיים,

      בחירות שעשויות להיות כ"כ שונות משלנו,

      המתסכלות בכל כך הרבה מובנים,

      אבל תזכרי - שלה היא הבחירה ושלה הם החיים...

      היא נאחזת בשלה ואת בשלך,

      ועדיין אחיות אוהבות, זה מה שיפה כל כך.

       

      משפחה, למרות הכל, זה לתמיד נשיקה

      נשיקות וסוף שבוע מקסים

      איפה הבלבול ? לא אצלך.

      רהוט. חד. תמונה ברורה.

        9/11/07 16:04:
      אחד הטובים שקראתי כאן
        9/11/07 15:45:

      חנוקה כאן..

      קשה נמשוא..

      וכאם..אחד מהתסריטים היותר עצובים שחוששת מהם.

      לא יכולה לומר לך "היא תשוב"..כמו שהיכרת אותה..

      אבל משהו בה ישוב..אלייך..עם הזמן. חייב.

      אל תוותרי..

        9/11/07 15:44:

      לא מבינה כלום!!! הכתב או הפונט או הצבע....

       

      {אולי רק אני לא רואה?}

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ~wings~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין