כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    נערה עם קעקוע דרקון, וויקיליקס, אנונימוס

    68 תגובות   יום שבת, 26/3/11, 09:31

    בדיוק ברגע שמצאתי פתרון מאוד מקורי ויעיל לחוב ההולך וגדל לבנק, הבחנתי בו.

     

    אי אפשר היה שלא להבחין בבחור הגבוה הזה, עומד וקורא ספר, כשכולם מסביבו - הורים וילדים – נחפזים, תוך המולת דחיפות, לעזוב מיד את הגן ולהגיע הביתה.

     

    והוא, מנותק לחלוטין, עומד, בנו מושך בשרוולו ולא זוכה לתגובה. הורים אחרים הציצו בכריכה, חייכו וטפחו על כתפו, כשותפים למזימה.

     

    בעוד זכרוני מנסה להיאחז בקווים הכלליים של אותו רעיון, שיחלץ אותי מהבוץ, ניגשתי גם אני והצצתי בכריכה. "נערה עם קעקוע דרקון" של סטיג לרסון.

     

    שבועיים לפני גם אני הייתי בסיטואציה דומה, עם אותו ספר, כך שבהחלט הבנתי לליבו. ואז התחלתי לתהות. מה יש בסדרת המילניום של לרסון, שכבשה כל הרבה אנשים ברחבי העולם?

    איך הספרים הללו מחברים בין אנשים ממקומות שונים, מקצועות שונים, בעלי השכלה שונה ורמת חיים שונה?

     

    התשובה המיידית היא שלרסון יודע לבנות מתח. אמנם היה מי שטען, שספרי לרסון לא עונים על דרישות סוגת המתח המקובלות, אבל עם ההצלחה אי אפשר להתווכח.

     

    יותר מ-26 מיליון עותקים מספרי הסדרה נמכרו ברחבי העולם.

     

    אנשים ברחבי הגלובוס נסחפים לתוך העלילה שטווה לרסון, דוחים טיפול בדברים דחופים, מזמינים בייבי סיטר לילדים, כי הם פשוט לא יכולים להניח את הספר מהיד.

     

    אני מזהירה מראש. אני לא אובייקטיבית בפוסט הזה. רק לפני כשבועיים סיימתי את ספרו השני, "הנערה ששיחקה באש", ואני מחכה בכיליון עיניים לספר השלישי.

    כן, אני יודעת שהוא בחנויות, אבל להוציא 108 שקלים על ספר זה לא משהו שחשבון הבנק שלי מאפשר.

     

    אבל אל תדאגו, אני ראשונה ברשימת ההמתנה בספריה, אני רק מבקשת לא להכניס ספוילרים בתגובות לטובת מי שעדיין לא חווה את כל חוויית לרסון.

     

    אז למה אני בקריז לרסון? כי לרסון עושה משהו מדהים. הוא גורם לנו להאמין שאפשר לשנות, ושהדברים הם בידיים שלנו.

    לרסון משתמש בפלטפורמת המתח כדי להעביר לנו את תפיסת עולמו, לגרום לנו להתגעגע לערכים ההם של פעם ולחנך אותנו לפעול לשינוי, גם אם לצורך העניין עלינו להפוך להאקרים.

     

    כי לפעמים אין ברירה. כשהרעים שולטים, יש לנקוט בדרכים יצירתיות כדי להגיע לשינוי.

     

    מישהו יכול שלא להזדהות עם מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי-חוקר הבלתי נלאה? האיש שאולי יש לו בחירות מוזרות בנשים מצד אחד, אך מצד שני הוא נאמן לערכים של יושר ונאמנות, ומשקיע את כל כולו במרדף אחר האמת.

     

    אבל ההזדהות היא לא בהיבט של "היי, גם אני הייתי רוצה להיות עיתונאי כזה" אלא בהפחת התקווה שאולי נשארו בינינו עוד כמה אנשים ערכיים כאלה, שמוכנים להקריב את עצמם לשמירה על אותם ערכים.

     

    אריקה ברגר שותפתו לעריכת המגזין "מילניום" מתארת אותו היטב: "אותה עיקשות שהביאה אותו לנעוץ את ציפורניו בהדסטאד לפני שנתיים ולא להרפות...מנסיון ידעה שהמצוד אחר ליסבת סלאנדר עתיד לבלוע אותו כליל. מנסיון ידעה שעד לפתרון הבעיה הוא יהיה בלתי נסבל במגעיו עם הסביבה...ואי שם במשוואה הזאת הוא גם ייטול סיכונים שמן הסתם מיותרים לגמרי".

     

    בעולם של כאוס, שחיתות, ניצול ומיתון קשה, כאשר בעלי הון חוברים לשלטון ושואבים את הווייתנו וכספנו, יש בדמות של בלומקוויסט הרבה נחמה.

     

    ''

     

    Stieg Larsson

     

    קחו למשל את ליסבת סלאנדר. לרסון מצליח לחבב עלינו דמות, שלכאורה לא קל להזדהות איתה. אבל תחכומו של הסופר מאפשר לנו לגלות אותה לאט לאט, לאחר השלת עוד שכבה של מסתורין.

     

    משהו קורה לנו במהלך הקריאה. מחשיבה סטיגמטית על הצעירה המוזרה ("פסיכית", "בעלת הפרעת קשב וריכוז" וכו'), אנו משנים את דעתנו עד שבלית ברירה אנו מגיעים למצב שבו אנו מרותקים אליה, מעריצים אותה ואולי אף רוצים לחקות אותה.

     

    כי ליסבת סלאנדר היא אכן חריגה. היא מרשה לעצמה לעשות מה שכולנו היינו רוצים לעשות – לחיות חיים אמיתיים עם ערכים אמיתיים.

     

    היא לובשת מה שבא לה וחודרת למחשבים כשבא לה, מצפצפת על הרשויות המושחתות והאטומות, ובדרכיה שלה חושפת את האמת, שמביאה לעשיית צדק.

     

    למעשה, לרסון מחנך אותנו לראות מעבר לחזות החיצונית. היא נראית לכם פסיכית, קוראים יקרים? אולי אוטיסטית?

    חכו רגע. תגלו אותה ואז, ברגע של כנות עצמית נדירה, אולי תודו שהיא הנורמלית ואתם האוטיסטים.

     

    ''

     

    (זהירות ספוילר!) בספר השני מתברר שלסלאנדר יש אחות תאומה, שלעומת ליסבת נהגה "בנורמליות" ביחס לאירועים המשפחתיים. השימוש באחות תאומה אינו מקרי. הרי לרסון יכול היה להשתמש בחברה או באחות שאינה תאומה.

    אבל היה חשוב לו להשתמש במראה הרגשית הזאת, ולהראות כיצד תאומות שגדלו באותן תנאים מגיבות אחרת לאירועים.

     

    גדולתו של לרסון היא ביכולתו לתעתע בנו ביצירת התגיות המוכרות בראשנו, ואז לנפץ אותן באבחת מקלדת. לרסון מאלץ אותנו להתמודד עם השאלה הקשה: מיהו באמת האוטיסט?

     

    כולנו יודעים שרוב האנשים מגיבים בדרך פאסיבית על פגיעה בהם או בזכויותיהם. למה להתלונן? מה פתאום תביעה משפטית? מה ייצא לי מזה? עדיף לשכוח ולעבור הלאה.

     

    הממשלה גונבת מאיתנו עוד מיסים? המנהלים בחברות הציבוריות מרוויחים משכורות דמיוניות כשמשכורותינו רק נשחקות ומעמד הביניים נעלם?

    אין מה לעשות, ככה זה. לצאת לרחובות ולהפגין? חה, איזו בדיחה.

     

    אתם מגחכים. מי בכלל יצטרף אלינו? נעמוד עם שלט לבד ברחוב, רק כדי שהמעסיק יזהה את פנינו בטלביזיה ויפטר אותנו?

     

    אז אנחנו "הנורמלים" עוברים הלאה. סותמים את האף, העיקר להימנע מעימות מכאיב עם הפוגע, וממלחמה על ערכים של יושר, נאמנות, צדק ושוויון.

    אנחנו רוצים רק לעבור הלאה. להעביר עוד יום קשה של הישרדות במאמץ להרים את הראש מעל המים.

     

    ואז אנו נתקלים בליסבת עם "הכללים שלה" – משפט שחוזר על עצמו בספר. "היא דבקה במוסר אינדיבידואלי לחלוטין", מנסה בלומקוויסט לתאר אותה בפני החוקר בובלנסקי. "בעולם שלה דברים הם 'נכונים' או 'לא נכונים' כמו שאומרים".

     

     

    ובדרכו הנפלאה, לרסון מוביל אותנו מנקודה בה הכללים של ליסבת הם "שלה", כי היא חריגה, לנקודה בה אנו מכירים בכך שהכללים שלה הם בעצם של כולנו.

     

    אבל לרסון בהחלט לא מסתפק רק בזה. הוא מדרבן אותנו לפעולה. לצאת לרחובות, לקחת את החוק לידיים, כי כולנו יודעים שהמערכות השלטוניות כל כך מושחתות, שצדק בבית משפט ניתן להשיג רק אם שילמת מספיק לשופט הנכון.

     

    איך משיגים צדק? איך אפשר לגרום לכך שהפוגע בנו יסבול קשות על מעשיו?

     

    טוב ששאלתם.

     

    ניתן למשל, לפרוץ למחשבו האישי, לגלות את סודותיו, ומעילותיו, ולחשוף אותן.

      

      

     ''

    ''

     

     

      

    לרסון ניחן ברגישות רבה להבין את רחשי ליבם של רבים, רגישות לעולם המשתנה במהירות בהשפעת טכנולוגיה, המאפשרת לנו, היום, יותר מתמיד לאחד כוחות.

     

    בתקופה של אובדן התמימות, וחוסר אונים מול הון-שלטון הערכים הם לא רק חזרה לצדק, אלא גם שיתוף במידע. מידע זה כח. ובמשך שנים רבות מעטים החזיקו בידם ידע עצום.

     

    בזכות אלוהי האינטרנט, המידע היום שייך לכולם. בין אם אנו מדברים על הצורך לשתף בחיי היום יום שלנו ברשתות החברתיות, ובין אם אנו מדברים על תנועת התוכנה החופשית.

     

    לתוך הנישה הזאת נכנס וויקיליקס בסערה וכבש את ליבנו. הנה, מישהו נוסח מיכאל בלומקוויסט, שמסכן את עצמו למען אידיאל נשכח: חשיפת האמת. והנה נוצרה לה מציאות פנטסטית, מציאות שבה כל אחד יכול להעביר מידע חסוי אך חיוני לאנושות.

     

    תחשבו רגע על חבריכם וקרובי משפחתכם שחוו עוול כלשהו מול הרשויות, ולא זכו אפילו ליריקה מאמצעי התקשורת.

    היום הכל יכול להיחשף. השופט נרדם בדיון? אפשר לצלם עם עט-מצלמה ולהעלות ליוטיוב.

    יש לכם נשיא אנס והתקשורת חוששת לפרסם? ספרו לוויקיליקס.

    היום יש כתובת לחשיפת פרשיות מושתקות, והמגמה, לדעתי, רק תלך ותתרחב.

     

    ראיתם מה קרה במצרים, כאשר הממשלה ניתקה את הגישה לרשתות החברתיות. הזעם ברחוב רק הלך וגבר. כי כאשר אנשים טועמים את טעם החופש הם לא יוותרו עליו בקלות.

      

    ''

      

    Jullian assange, מייסד ועורך אתר וויקיליקס

     

    לרסון יודע לנגן על תשוקתנו הטבעית לצדק ושוויון, ומביא אותה לגבהים מסחררים במהלך קריאת ספריו.

     

    ואנחנו, בדיוק כמו לרסון, יודעים שצריך ואפשר אחרת. האם זה באמת כורח המציאות לתת למנהיגים מושחתים לשלוט בחיינו?

     

    כנראה שלא. עובדה שמנהיגים מושחתים ותאבי בצע מרתיחים אותנו.

     

    האם אנחנו אשמים בתחושות הקשות, העולות בנו עם כל חשיפה של שערוריה כזאת? האם אנו סובלים מקושי כלשהו להסתגל לסביבתנו הטבעית, ולקבל עריצות וניצול כמשהו חיוני להישרדותנו?

     

    מסתבר שאנו מתקוממים, כי בגנום הקולקטיבי שלנו צרוב משהו אחר - חינוך לשוויוניות והדדיות.

     

     

    אם נתבונן בדוגמאות של חברות לקטנים וכפריים, שעדיין קיימות, יתברר לנו שבמשך רוב הפרהיסטוריה הסתדרו בני האדם טוב מאוד ללא מנהיגים נוסח ימינו.

     

    לאחר שתסיימו את טרילוגיית לרסון רוצו לקרוא את "בני מיננו" של מרווין האריס.

    הוא מתאר כיצד באותם כפרים, קשרי חליפין הדדיים הספיקו ליצירת מידה נכונה של גיבוש. "אנשים נתנו מתוך ציפיה לקבל וקיבלו מתוך ציפייה לתת", הוא כותב. "הדדיות היא הבנק של החברה הקטנה".

     

     

    האריס: "משקיף שהיה צופה בחיי האדם זמן קצר אחרי ההמראה התרבותית, היה מגיע בנקל לכלל מסקנה שבני האדם נועדו להיות שוויוניים בכל דבר ודבר, זולת הבדלי מין וגיל. המחשבה שיום אחד יתחלק העולם בין אצולה ופשוטי-עם, אדונים ועבדים, מיליארדרים וחלכאים חסרי בית, היתה נראית לו מנוגדת לטבע האנושי, כפי שהוא התגלה בחייה של כל חברה אנושית שהתקיימה אז עלי אדמות".

     

     

    האריס ממשיך ומתאר צורת חליפין הקרויה חלוקה מחדש. "ראשי הכפר האחראים לחלוקה, מתוך נאמנות לשליחותם אינם רק עובדים קשה יותר מאנשיהם, אלא גם נותנים ביתר נדיבות ושומרים לעצמם את החלקים הקטנים יותר והפחות רצויים".

     

    אולי כדאי לנו לשלוח את מנהיגי העולם לחינוך מחדש לאנשי הסיואי, באחד מאיי שלמה באוקיינוס השקט.

     

    מחקר אנתרופולוגי שערך דאגלס אוליבר גילה, ששאיפת הצעירים שם היא להיות "איש גדול" – מומי. אבל כאשר מישהו מהם הופך למומי אין לו את הסמכות לאלץ אחרים למלא את פקודותיו, ומעמדו לא מעניק לו רמת חיים גבוהה מזו של כל השאר. למעשה, הוא צורך פחות מכל אדם אחר.

     

    ''

     

    כן. אנחנו יכולים לגחך לעצמנו על תמימותם של אנשי הסיואי.  הרי אין באמת סיכוי לאלץ את מנהיגינו היקרים לוותר על טירתם או דירתם במגדלי אקירוב. חלוקת משאבים מחדש? נו, באמת, זה טוב רק לאגדות יפות כמו רובין הוד.

     

    אבל נראה שלרסון בהחלט מאמין שזה אפשרי, והוא נותן לדמויותיו לדבר בשמו.

    הנה למשל דו שיח בין האפוטרופוס הקודם של ליסבת לבין החוקר בספר השני:

     

    פאלמגרן (האפוטרופוס הקודם – ר.ש): "מעולם לא רחשתי אהדה לאנשים שלוקחים את החוק לידיהם. עם זאת, מעולם לא שמעתי על אדם עם מניעים יותר מבוססים משלה לעשות כן".

     

    ארמנסקי: "לא היה לי מושג שיש לך השקפה כל כך ליברטריאנית על בני האדם".

    "גם לי לא", אמר הולגר פאלמגרן.

     

     

     אז לרסון ליברטריאנט?

     

    על פי ויקיפדיה, ליברטריאניזם היא פילוסופיה פוליטית, הגורסת שיחידים צריכים להיות חופשיים לנהוג כרצונם בפרטיותם וברכושם, כל עוד אינם פוגעים בחופש של הזולת. הפעלת כוח לא נפסלת, אם היא באה כתגובה לאלימות יזומה.

     

    לרסון יודע עד כמה אנו פגיעים, וכמה אנו משתוקקים למנהיגים שישרתו אותנו ולא את עצמם, לרובין הוד אמיתי עם רצון ויכולת להפוך את העולם למעט יותר שוויוני.

     

    זאת הסיבה לתמיכה הרחבה לה זוכים חברי אנונימוס, שלאחרונה תקפו חברות פיננסיות כמו מאסטרקארד וויזה, שהפסיקו להעביר כספים לוויקיליקס.

     

    כאשר שרה פיילין דרשה להתייחס לאסאנג' כאל טרוריסט, ההאקרים התומכים בוויקיליקס שיתקו את חשבונות כרטיסי האשראי שלה ושל בעלה.

     

    אבל היא לא לבד. על פי ה"ניו יורק טיימס" 1,500 מתומכי וויקיליקס תקפו אתרים שפעלו נגד וויקיליקס או מייסד האתר.

     

    ''

    שרה פיילין

     

    האם אנונימוס הם האקרים כמו ליסבת סלאנדר?

    הם ניסו לענות בעצמם על השאלה האם הם האקרים באתרם, שנעלם בינתיים: "כן ולא", הם כתבו.

     

    "אנחנו אוסף של אנשים, המאוגדים יחדיו על-ידי רעיונות בלבד. רוב הסיכויים הם שאתם מכירים חברים באנונימוס, אבל אתם לא יודעים מי הם במדויק.

     

    "אנחנו האחים והאחיות שלכם, ההורים והילדים שלכם, המנהלים והעובדים שלכם. אנחנו האזרחים המודאגים אשר עומדים לידכם. אנונימוס הינו בכל מקום, אבל גם בשום מקום. כוחנו במספרים. רצוננו הינו הרצון המשולב של כול הפרטים יחדיו".

     

    האם אפשר לפעול יחד ללא המנהיגות המוכרת של ימינו? אנונימוס נותנים את התשובה.

     

    מדובר בקבוצה ללא הנהגה וארגון, מעדכנת אותנו אילנה ברודו מנענע. הם קוראים לעצמם ליגיון, "שצמח והתפתח בשנים האחרונות בלוחות אנונימיים לפרסום תמונות כמו אתר 4chan ודומיו ובהדרגה עבר למחוזות אחרים ברשת האינטרנט".

     

     

    האמת היא שאי אפשר שלא להעריץ אותם. הם פועלים בנחרצות נגד כת הסיינטלוגיה, שמימדי הנזק שלה נחשפים ביוטיוב.

     

    למעשה, הם עושים את מה שרשויות החוק היו צריכות לעשות. הם חושפים את האכזריות והרוע בפעילויות הכת, ומתמודדים מולה פנים מול פנים תוך סיכון אישי רב.

     

    שיא המאבק נגד הסיינטולוגיה היה הפגנה של 150 אנשי אנונימוס מחוץ לכנסייה הסיינטולוגיה באורלנדו, קליפורניה. באותה הפגנה הם חבשו מסכות גאי פוקס בדומה לגיבור הסרט V for Vendeta.

     

    ''

     

    אבל לאנונימוס היו פרוייקטים נוספים כפי שתיארו באתרם: "סגירת תוכנית הרדיו הלבנה-גזענית של הל טרנר, ותפיסתו והעמדתו של הפדופיל הקנדי קריס פורקנד.

     

    "אנונימוס כונו בעבר 'קבוצת וויגלנטים סייברנטים' על ידי העיתונים הטורונטו סאן וגלובל ניוז, למרות שבמציאות אנחנו הרבה יותר מכך.

    "אנחנו אנונימוס. גם את\ה אנונימוס. ביחד, אנחנו יכולים להשפיע על החברה".

     

     

    אם כן, אנונימוס – שחבריכם ואולי בני משפחתכם חברים בה – רוצה לשנות את החברה.

    עיקבו אחר הסרטונים על פעולותיהם נגד הסיינטולוגיה ותאמינו: יש לנו רובין הודים מודרניים.

     

    רובין הודים, שאפשר לפנות אליהם ולבקש עזרה, ואפשר גם להצטרף ולסייע להם.

     

    "מבחינת חברי אנונימוס", כותבת ברודו, "כל עוד קיים במעשה סיפוק כלשהו, הרי שהם ישקיעו מאמצים באיתור מידע ועשיית צדק, תוך פרסום תוצאות הפעילויות ברשת".

     

     

     

    אז עכשיו, חבריי ההאקרים האנונימיים - בין אם אתם בין הקוראים או לא - יש לי בקשה אישית.

     

    אני ורבים אחרים נפגעי השיטה הקיימת, לא גומרים את החודש. אנא, עיזרו לי לחסל את החוב לבנק.

     

    כבר שיתקתם את חשבון האשראי של פיילין, אז תעשו עוד צעד קטן אחד.

    חידרו לחשבון שלי, אני מרשה, ותצילו אותו.

    אתם יודעים מה? אסתפק ביתרת אפס, אפילו לא פלוס.

    אבל ביננו, לפיילין יש כל כך הרבה, אז לא תזיק לה מעט חלוקה מחדש..

     

     

    ''

     

     

    לקריאה נוספת:

     

     

    סטיג לרסון

     

    וויקיליקס

     

    מי הם אנונימוס?

     

    אנונימוס – פרחי האינטרנט

     

    אנונימוס נותנת רוח גבית לפיראטים

    הפריצה לדוא"ל של פיילין

     

    המתקפה על כרטיסי האשראי של פיילין

     

    הפלת אתר מאסטרקארד


    אנונימוס מדגימה: כך תפילו אתרים

    מניפסט אנונימוס

     

    אתר אנונימוס שנעלם

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/11/11 18:40:

      צטט: (--) 2011-11-12 11:56:30

      תודה על הרשימה אבל כמי שמאובחן כאוטיסט וקצת מכיר את ההוויה וגם קרא את הספרים הנ"ל וגם עובד בהנדסת תוכנה ומכיר את הקשר בין תכנות לאוטיזם הייתי מציע שבמקום להציב משוואה שבה אוטיזם סותר נורמליות אפשר לנסות את התפישה שלפיה אוטיזם זה נורמליות ואילו אנשים בעלי תפישות טיפקליות הם מטורפים רעי לב וחסרי אבחנה. זה בכל אופן המציאות שאני מכיר

       

       

      אני בכלל בעד לבטל את ההגדרות הללו, שרק מקבעות ומגבירות חרדה.

      הלוואי ו"הנורמלים" הרשעים היו יכולים לראות את המציאות כפי שתיארת אותה אצל ליאן.

      אבל אולי זאת פרביליגיה של אלה, אשר ביקרו בלועה של של המפלצת...

        12/11/11 11:56:
      תודה על הרשימה אבל כמי שמאובחן כאוטיסט וקצת מכיר את ההוויה וגם קרא את הספרים הנ"ל וגם עובד בהנדסת תוכנה ומכיר את הקשר בין תכנות לאוטיזם הייתי מציע שבמקום להציב משוואה שבה אוטיזם סותר נורמליות אפשר לנסות את התפישה שלפיה אוטיזם זה נורמליות ואילו אנשים בעלי תפישות טיפקליות הם מטורפים רעי לב וחסרי אבחנה. זה בכל אופן המציאות שאני מכיר
        21/9/11 08:51:

      צטט: כיתת יציבה 2011-09-19 10:43:06

      הכול נכון וגם הריקמה שרקמת בין הנערה עם קעקוע הדרקון, אנונימוס וויקיליקס כנגד פיילין כמייצגת קיצונית של כל מה שלארסן קם כנגדו הנה נכונה ויוצרת תמונה רחבה. הערה: ליסבת סלאנדר ,אי אפשר לו לגבר מבוגר שלא יישבה בקסמיה, ומודל האישה אותו מצייר לארסן .

       

       

      תודה צפריר.

      השימוש בפיילין אכן לא מקרי, והעונש שקיבלה מאנונימוס מבטא רצון של רבים, שאין להם את היכולות הטכניות לחדור למחשבי המעוולים.

      אני חושבת שרבים התחברו לסלאנדר כי רבים רוצים שינוי.

      היא אכן שונה מאוד מדמות האשה המסורתית, לה הטיפו סרטים וסדרות במשך כ"כ הרבה שנים,

      הצלחת הספר נראית לי כביטוי לרצון הזה לשנות סטריאוטיפים, מעמד חברתי או כלכלי. לקחת בחזרה את הכח שהיה לנו כחברה, כקהילה, ואשר נגנב מאיתנו על ידי מעטים - תאבי שלטון, כח וממון.

       

      העובדה שגברים ונשים מתחברים לדמותה של סלאנדר מעידה שיסודות המהפיכה כבר נבטו בלבבות רבים, ולעיתים מספיקה שורת סטטוס בפייסבוק כדי להוציא אותה החוצה, כמו במקרה של דפני ליף.

        19/9/11 10:43:
      הכול נכון וגם הריקמה שרקמת בין הנערה עם קעקוע הדרקון, אנונימוס וויקיליקס כנגד פיילין כמייצגת קיצונית של כל מה שלארסן קם כנגדו הנה נכונה ויוצרת תמונה רחבה. הערה: ליסבת סלאנדר ,אי אפשר לו לגבר מבוגר שלא יישבה בקסמיה, ומודל האישה אותו מצייר לארסן .
        2/7/11 22:06:
      רונית את הפוסט הזה הייתי מחלק לפחות ל 4 פוסטים נפרדים המו ןאמת יש בו, אבל קשה ללעוס את הכל בבת אחת גם אהבת הספרים , סורי גם אני חוטא בה , ואת השישי שבת הזה ביליתי עם החדש של דן בראון (3 ב 100 במבצע) ועל הון שילטון אני לא טורח לדבר על פוליטיקה עולמית , נו הכל לפי החליל של בעלי ההון האמיתיים וזה לא משהו חדש
        22/6/11 18:51:
      יש לנו דמוקרטיה שבקצה הפירמידה שלה יושב מלך
        12/5/11 21:21:

      צטט: טופנדלן 2011-05-12 10:59:18

      הי רונית נכנסתי בגלל השם שלך (שלי : רוני שמר) ונהנתי לקרוא את הגיגייך למרות שקצת קישרת בין נושאים שונים בסוף מעניין כן מעניינת בהחלט אגב, לא ראיתי התייחסות למותו של לארסון שזה כשלעצמו קוספירצייה- כך חשבתי שאראה אצלך התיחסות לעניין ביי רוני

       

       

      תודה רוני.

      רציתי לקשור עוד כמה נושאים אבל החלטתי על שלושה מרכזיים.

      נושא מותו בהחלט מעניין. אאסוף עליו קצת חומר, ונראה אם אצליח לחבר משהו נורמלי.

      קראת את ספריו?

        12/5/11 10:59:
      הי רונית נכנסתי בגלל השם שלך (שלי : רוני שמר) ונהנתי לקרוא את הגיגייך למרות שקצת קישרת בין נושאים שונים בסוף מעניין כן מעניינת בהחלט אגב, לא ראיתי התייחסות למותו של לארסון שזה כשלעצמו קוספירצייה- כך חשבתי שאראה אצלך התיחסות לעניין ביי רוני
        8/5/11 15:56:

      צטט: דודי מחפוד 2011-04-27 19:37:10

      מגיע לך איזה וואוו פה, שאפו.

       

      תודה, דודי!

       

      הנה עוד מאמר בנושא:

       

      על דמוקרטיה, אוליגרכיה ו"סחבקיה"

       

      http://www.news1.co.il/Archive/003-D-1962-00.html?tag=11-07-28

        28/4/11 21:06:
      יופי של פוסט! תודה.
        27/4/11 19:37:
      מגיע לך איזה וואוו פה, שאפו.
        19/4/11 19:07:

      צטט: tal_riv 2011-04-19 00:06:48

      יצא מוסף מעניין של "כלכליסט" על שקיעתו של מעמד הביניים. בנוסף לכתבות היו בו מספר נתונים סטטיסטיים מעניינים - לדוגמא הסתבר שכרבע מהשיפור בתל"ג לנפש במדינות המערב בעשור האחרון נובע מהגידול בהכנסות האחוזון העליון. הסטטיסטיקה גם אינה שונה משמעותית בין מדינות - בצרפת הסוציאליסטית אי השיוויון גדול אף מארה"ב. על כך כבר נאמר שסטטיסטיקה היא השקר הכבד יותר בין שלושת סוגי השקרים...

       

       

      אכן.


      על נפלאות הסטטיסטיקה והדרכים שבהן ניתן להשתמש בה לעצב דיעות ומדיניות, כתב נאסים טאלב בספריו "תעתועי האקראיות" ו"הברבור השחור".


      תודה!

        19/4/11 18:48:

      צטט: סש"ע 2011-04-18 17:38:32

      בחיי שאת משהו, פוסט מצוין, חג שמח ובנק צלוי.

       

       

      תודה על המחמאות,

      שיהיה לך חג נהדר!

        19/4/11 18:38:

      צטט: ינואר♥♥♥ 2011-04-18 16:55:33

      כמה עושר, ישר כוח.

       

       

       

      איזה עושר? ההאקרים עדיין לא סייעו לחשבון שלי להתאזן...

       

      אבל תודה וחג שמח!

        19/4/11 00:06:
      יצא מוסף מעניין של "כלכליסט" על שקיעתו של מעמד הביניים. בנוסף לכתבות היו בו מספר נתונים סטטיסטיים מעניינים - לדוגמא הסתבר שכרבע מהשיפור בתל"ג לנפש במדינות המערב בעשור האחרון נובע מהגידול בהכנסות האחוזון העליון. הסטטיסטיקה גם אינה שונה משמעותית בין מדינות - בצרפת הסוציאליסטית אי השיוויון גדול אף מארה"ב. על כך כבר נאמר שסטטיסטיקה היא השקר הכבד יותר בין שלושת סוגי השקרים...
        18/4/11 17:38:
      בחיי שאת משהו, פוסט מצוין, חג שמח ובנק צלוי.
        18/4/11 16:55:
      כמה עושר, ישר כוח.
        17/4/11 09:59:

      תודה על תשומת ה'' 

       יונהשבת שלום.

      בריאות ופסח כשר.

      צבעוני, פירחוני, חופשי, ניצני, חדשני, והבנתי.

      כן גם ,חירות ,חירות, חירות

      ''

      לאבירי הקפה, ולנסיכות יערת- הדבש.

      בברכת חג שמח כאן על מגש.

      המתיקו

      ביין,ובמצות, ובדבש

       כי מתוק הוא מתוק הוא 

      ואין כל חדש... 

        30/3/11 12:54:

      ''
      ועכשיו - רב המכר - "טירה להשכיר".

        30/3/11 12:34:

      צטט: tal_riv 2011-03-27 01:05:35

      צטט: רונית שמר 2011-03-26 23:29:57

      צטט: tal_riv 2011-03-26 15:54:42

       

      למקרה שתחליט להצטרף אליהם, יש כאן שני חשבונות בנק שמנמנים:

       

      16.8 מיליון שקל לשנת 2010 - זהו שכרו של אליעזר שקדי, מנכ"ל אל על מינואר אשתקד. נכון להיום הוא שיאן השכר של 2010.

       

      14.3 מיליון שקל לשנת 2010 - עלות השכר של אלי יונס, מנכ"ל מזרחי-טפחות (סליחה לבנה...)

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000632729

       

       

      אני במקרה מכיר את שניהם, לא ידעתי שהם כאלה, היו פעם צנועים...

      המשותף להערכתי לשניהם הוא שעיקר השכר המרשים שלהם נובע מעליית ערך האופציות בידיהם עקב עליית ערך המניות של החברה הנובע מניהול החברה על ידם.

      שקדי אף ויתר על מחצית הבונוס שלו למען קרן שתתן בונוסים לעובדים מצטיינים.

      לא שאני מרחם עליהם - מניח שאין להם בעיה לגמור את החודש, ומסכים שמדובר במענקים החורגים מכל פרופורציה.

       

       

      בסוף יתברר שכל שיאני השכר הללו הם המשקיעים הגדולים בנדל"ן, ובגללם מחירי הדיור עולים.

      מה שאומר שהמשקיעים - חלק מאיתנו - מממנים אותם לא רק בשכר חריג.

      אבל למכירות הענק של הגינדים ואחרים הם בטח שולחים אחרים...

        30/3/11 12:30:

      צטט: EFFI 2011-03-30 04:30:48

       

      אתה רציני?!

       

      כל הזמן מעודדים אותי שהנה, תיכף בגן חובה, העלויות יהיו נמוכות יותר.

       

      תודה אפי.

       

      עכשיו כשאקפל כביסה (שונאת!!!) אחשוב עליך.

       

       


      לא סתם קוראים לזה גן חובה ואחר כך חוק חינוך חובה וקצת אחרי זה שירות חובה.

      כוונת המשורר ( או המשנורר במקרה הזה ) היא שעד עכשיו לפעמים היית בבנק בזכות ולפעמים בחובה.

      מעכשיו - רק חובה....לשון בחוץ

       

       

      אהבתי!
      תשמע, אני מבינה שגם אצלך לא משהו. 
      אולי נבקש מההאקרים סיוע קבוצתי..

       

       

       

       

        30/3/11 04:30:

       

       

       

      צטט: רונית שמר 2011-03-26 23:41:00

      צטט: EFFI 2011-03-26 17:34:30

      רונית יקרה.

      אני יודע על מה את מדברת. אשתי ואני 2 שכירים שמנסים לפרנס 4 ילדים.

      חשבתי שגיל הגן יהיה קשה ומסתבר שככל שהם צומחים אשפרויות המימון צונחות....

      אני אכנס ואקרא את הפוסט יתכן עוד הלילה אם ישאר בי הכוח אחרי המשמרת + כביסה כלים וניסיון לשבת עם הבן על החומר למחר למבחן בפיסיקה....

      אני ועוד רבים איתך...

       

      לא סתם קוראים לזה גן חובה ואחר כך חוק חינוך חובה וקצת אחרי זה שירות חובה.

      כוונת המשורר ( או המשנורר במקרה הזה ) היא שעד עכשיו לפעמים היית בבנק בזכות ולפעמים בחובה.

      מעכשיו - רק חובה....לשון בחוץ

       

       

      אתה רציני?!

       

      כל הזמן מעודדים אותי שהנה, תיכף בגן חובה, העלויות יהיו נמוכות יותר.

       

      תודה אפי.

       

      עכשיו כשאקפל כביסה (שונאת!!!) אחשוב עליך.

       

       

       

       

       

        29/3/11 18:51:

      תודה יקירה

      ואני רשמתי את שמו ואתור אחר ספריו בסיפריה העירונית בעירי

      * כוכב אהבה ממני

      חיה

        27/3/11 17:41:
      מעניין אוהב את הקריאה תובנה לפעול לשינוי זה תמיד נכון
        27/3/11 09:51:

      צטט: רונית שמר 2011-03-26 23:48:02

      צטט: yairgil 2011-03-26 18:23:14

      הספר הזה הוא באמת תופעה. מעבר לכל ההסברים הסוציולוגיים, פוליטיים ואנתרופולוגיים אני חושב שלארסון ניחן בתכונה נדירה באמת - הוא כותב מצויין, לעזאזל! והספר השלישי, למרות שגם אותו בלעתי, מאכזב, בנוי בעיקר משאריות מחוממות של שני הראשונים. אגב הסיבה העיקרית לכך היא שלארסון מסתמך כמעט לגמרי על האג'נדה הפוליטית והחברתית שלו, וזונח את העלילה המרתקת והדמויות הרב-ממדיות שעשו את הספרים הראשונים.

       

      יאיר,

      בהמשך לתגובה שלי לארז, למה השלישי פחות טוב?

      הוא פחות מותח?

      או שהאג'נדה הפוליטית-חברתית שלו יותר מוחצנת?

      האם לדעתך הוא עשה זאת בכוונה?

      אולי הוא החליט שרמת הגירוי בקרב הקוראים מספיק גבוהה כדי להפנים את האג'נדה שלו בספר השלישי?

       

      זה מה שנקרא "כל האפשרויות נכונות".

      חלק גדול מהספר הוא עסוק באקספוזיציה או ב CLOSURE של ארועים מהספרים הקודמים.

      בחלק גדול אנשים נואמים ומטיפים זה לזה את משנתו של הסופר.

      עלילת ה"מתח" שבבסיס הספר היא גם לא סבירה וגם לא מותחת במיוחד. 

       

      זה עדיין לרסון ועדיין שווה קריאה אבל לא ברמה של האחרים. 

        27/3/11 08:19:
      גם אגודת מסיבת התה היא מחאה חברתית זה שהיא באה מהימין זה משום שהנשיא בא מהשמאל
        27/3/11 08:17:
      גם אני גמרתי את הספר השני, קצת באיחור כי הייתי עסוקה הסוד של קאלה הוא כמובן שהוא לא וויקיליקס הוא רובין הוד. לא בכדי בחר סטיג לרסן המנוח בשם הזה, זה הוא עיתונאי סטייל וודוורד וברנסטין הגירסא הנורבווגית. יש בספר הרבה ביקורת, נגד העיתונים הכלכליים (ספר ראשון) נגד שלטון ההון (ספר ראשון) נגד מערכת החוק (ראשון שני) ויש לנו רובין הוד ורובין הודה שהולכים נגד כל הקופה שלא לדבר שיש סיפור מתח נ-ה-ד-ר וגם סקס, חלקו פרוורטי בקיצור- מה עוד אפשר לבקש בנוסחא המנצחת
        27/3/11 01:05:

      צטט: רונית שמר 2011-03-26 23:29:57

      צטט: tal_riv 2011-03-26 15:54:42

      עדיין לא. בינתיים נהנה מהסרט שהמלצת עליו :)

       

      למקרה שתחליט להצטרף אליהם, יש כאן שני חשבונות בנק שמנמנים:

      ''

      16.8 מיליון שקל לשנת 2010 - זהו שכרו של אליעזר שקדי, מנכ"ל אל על מינואר אשתקד. נכון להיום הוא שיאן השכר של 2010.

      ''

      14.3 מיליון שקל לשנת 2010 - עלות השכר של אלי יונס, מנכ"ל מזרחי-טפחות (סליחה לבנה...)

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000632729

       

       

      אני במקרה מכיר את שניהם, לא ידעתי שהם כאלה, היו פעם צנועים...

      המשותף להערכתי לשניהם הוא שעיקר השכר המרשים שלהם נובע מעליית ערך האופציות בידיהם עקב עליית ערך המניות של החברה הנובע מניהול החברה על ידם.

      שקדי אף ויתר על מחצית הבונוס שלו למען קרן שתתן בונוסים לעובדים מצטיינים.

      לא שאני מרחם עליהם - מניח שאין להם בעיה לגמור את החודש, ומסכים שמדובר במענקים החורגים מכל פרופורציה.

        26/3/11 23:48:

      צטט: yairgil 2011-03-26 18:23:14

      הספר הזה הוא באמת תופעה. מעבר לכל ההסברים הסוציולוגיים, פוליטיים ואנתרופולוגיים אני חושב שלארסון ניחן בתכונה נדירה באמת - הוא כותב מצויין, לעזאזל! והספר השלישי, למרות שגם אותו בלעתי, מאכזב, בנוי בעיקר משאריות מחוממות של שני הראשונים. אגב הסיבה העיקרית לכך היא שלארסון מסתמך כמעט לגמרי על האג'נדה הפוליטית והחברתית שלו, וזונח את העלילה המרתקת והדמויות הרב-ממדיות שעשו את הספרים הראשונים.

       

      יאיר,

      בהמשך לתגובה שלי לארז, למה השלישי פחות טוב?

      הוא פחות מותח?

      או שהאג'נדה הפוליטית-חברתית שלו יותר מוחצנת?

      האם לדעתך הוא עשה זאת בכוונה?

      אולי הוא החליט שרמת הגירוי בקרב הקוראים מספיק גבוהה כדי להפנים את האג'נדה שלו בספר השלישי?

        26/3/11 23:43:

      צטט: ארזעמירן 2011-03-26 17:57:51

      מאוד ממצה ומקיף :)) (השלישי אגב, זה בו היא בועטת בקן צרעות, ממש מיותר לטעמי)

       

      תודה ארז.

       

      מעניין שכבר כמה  סבורים שהשלישי פחות טוב.

      אני מתחילה לדאוג..

        26/3/11 23:41:

      צטט: *גילה* 2011-03-26 17:45:24

      רונית יקירתי - מודה שעדיין לא קראתי, לא מזמן קמנו , שבת בבוקר כאן. אשוב ב"נ לקרא . בינתיים , שולחת לך חיבוק וכוכב ***

       

      תודה יקרה!

        26/3/11 23:41:

      צטט: EFFI 2011-03-26 17:34:30

      רונית יקרה.

      אני יודע על מה את מדברת. אשתי ואני 2 שכירים שמנסים לפרנס 4 ילדים.

      חשבתי שגיל הגן יהיה קשה ומסתבר שככל שהם צומחים אשפרויות המימון צונחות....

      אני אכנס ואקרא את הפוסט יתכן עוד הלילה אם ישאר בי הכוח אחרי המשמרת + כביסה כלים וניסיון לשבת עם הבן על החומר למחר למבחן בפיסיקה....

      אני ועוד רבים איתך...

       

       

      אתה רציני?!

       

      כל הזמן מעודדים אותי שהנה, תיכף בגן חובה, העלויות יהיו נמוכות יותר.

       

      תודה אפי.

       

      עכשיו כשאקפל כביסה (שונאת!!!) אחשוב עליך.

       

       

       

       

        26/3/11 23:35:

      צטט: hkadman 2011-03-26 17:02:16

      תודה עבור המאמר המאלף.*

       

      תודה חיים, הוחמאתי.

        26/3/11 23:34:

      צטט: levana feldman 2011-03-26 16:42:44

      מעניין. גם אני שייכת לרוב. משלם ושותק. אני יודעת שאני לא בסדר. מעריכה את אלו שעומדים על שלהם, כמו בעלי- לוחם צדק...עולה לו בבריאות שלו.

       

      לבנה, לא בטוח שאת שייכת לנורמלים, השותקים.

      את כותבת בבלוג, אז את לא בדיוק מהשותקים.

      היום הרשת היא כלי מחאה לכל דבר.

      ספרי קצת על בעלך. על מה הוא נלחם?

        26/3/11 23:31:

      צטט: leagat 2011-03-26 16:28:28

      אוטופיה. עולם חלומי לברגים קטנים.

       

      נכון.

        26/3/11 23:29:

      צטט: tal_riv 2011-03-26 15:54:42

      עדיין לא. בינתיים נהנה מהסרט שהמלצת עליו :)

       

      למקרה שתחליט להצטרף אליהם, יש כאן שני חשבונות בנק שמנמנים:

      ''

      16.8 מיליון שקל לשנת 2010 - זהו שכרו של אליעזר שקדי, מנכ"ל אל על מינואר אשתקד. נכון להיום הוא שיאן השכר של 2010.

      ''

      14.3 מיליון שקל לשנת 2010 - עלות השכר של אלי יונס, מנכ"ל מזרחי-טפחות (סליחה לבנה...)

      http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000632729

        26/3/11 23:08:

      *
      כתבת לדעתי טוב, ואהבתי לא רק את מה שכתבת אלא את האיך שכתבת זאת, וזה מעבר לביקורת על דבר מסוים, ספר או סופר אחד ושניים.

      את עוברת לביקורת רחבה יותר, על דרך חשיבה של האדם בזמנים מודרנים תעשייתיים סטייל האח הגדול שכולנו חלק מהם.

      הביקורת שלך טובה, זה עושה חשק לקרוא אבל אפילו לפני כן, אני בכל מקרה מגיעה למסקנה תוך כדי התסכלות במראה ששמת לפני הפנים שלנו, וכן מה שעשית זה שמת מראה, וסיפרת לנו איך הסופרים הללו אף הם שמו מראה לחברה להראות לה איך היא נראית - כן, אני חושבת שכולנו אוטיסטים.

      ''

        26/3/11 21:14:
      אני לא ממהרת לקרוא את השלישי. לא יודעת אינטואיציה. כל כך נהניתי מהשנים הראשונים שהופיעו אצלי על המדף כצמד. הגעתי למסקנה שאי אפשר ממש לשים את האצבע על מה עושה בלש לספר נהדר. ספר של תור בבית מרקחת או בכל מקום אחר. דבר ראשון התרגום אם הבלש כתוב בשפת הנוכרים. אם התרגום הוא מצוין יש לנו התחלה נהדרת. הדרך בה רוקם המחבר את העלילה עושה את זה. אני בטוחה שקראת את לבד בברלין. סוג של ספר מתח מדהים מצמית לופת אי אפשר להניח. את בני מיננו אקרא בהזדמנות הראשונה
        26/3/11 19:59:
      מרתק ..תודה
      תודה על השתוף
        26/3/11 18:35:
      גרמת לי לרצות לראות את הסרט ולקרוא את הספרים תודה ענקית שבוע טוב דבי
        26/3/11 18:23:
      הספר הזה הוא באמת תופעה. מעבר לכל ההסברים הסוציולוגיים, פוליטיים ואנתרופולוגיים אני חושב שלארסון ניחן בתכונה נדירה באמת - הוא כותב מצויין, לעזאזל! והספר השלישי, למרות שגם אותו בלעתי, מאכזב, בנוי בעיקר משאריות מחוממות של שני הראשונים. אגב הסיבה העיקרית לכך היא שלארסון מסתמך כמעט לגמרי על האג'נדה הפוליטית והחברתית שלו, וזונח את העלילה המרתקת והדמויות הרב-ממדיות שעשו את הספרים הראשונים.
        26/3/11 17:57:
      מאוד ממצה ומקיף :)) (השלישי אגב, זה בו היא בועטת בקן צרעות, ממש מיותר לטעמי)
        26/3/11 17:45:
      רונית יקירתי - מודה שעדיין לא קראתי, לא מזמן קמנו , שבת בבוקר כאן. אשוב ב"נ לקרא . בינתיים , שולחת לך חיבוק וכוכב ***
        26/3/11 17:34:

      רונית יקרה.

      אני יודע על מה את מדברת. אשתי ואני 2 שכירים שמנסים לפרנס 4 ילדים.

      חשבתי שגיל הגן יהיה קשה ומסתבר שככל שהם צומחים אשפרויות המימון צונחות....

      אני אכנס ואקרא את הפוסט יתכן עוד הלילה אם ישאר בי הכוח אחרי המשמרת + כביסה כלים וניסיון לשבת עם הבן על החומר למחר למבחן בפיסיקה....

      אני ועוד רבים איתך...

       

       

      אפי יקר,


      לא כתבתי את זה רק בגלל המינוס.

      טוב, גם, אבל לא רק.


      בעיקר כי לא יכולתי להפסיק לקרוא את לרסון, וניסיתי להבין מה בכתיבתו הלהיב כל הרבה ברחבי העולם.


      עכשיו לגבי מצבי הכספי. 


      אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל המשכורות נמחקו לשפל כזה ששני אנשים עובדים (וגם בהגינות) עם שלושה ילדים בגיל הגן, רק מעמיקים את המינוס שלהם.


      אתה מוזמן לפוסט שלי "אנחנו הבטריות הקטנות של המובארקים" - שהוא בעצם ציטוט מאמרו של נדב אייל - ואז תבין כיצד הידרדרנו לשפל כזה.


      האם הכתיבה כאן בחינם באה על חשבון עבודה?

      לא.

      חוץ מזה, אם  איזה האקר יגיע לכאן וירצה לעזור לי, אז אולי גם ארוויח על הפוסט הזה..

       

       

       

        26/3/11 17:06:
      עד למציאת פתרון, אל תתני לחבילת שטרות צבעוניים ולמספרי מחשב לנהל עבורך את החיים...
        26/3/11 17:02:
      תודה עבור המאמר המאלף.*
        26/3/11 16:42:
      מעניין. גם אני שייכת לרוב. משלם ושותק. אני יודעת שאני לא בסדר. מעריכה את אלו שעומדים על שלהם, כמו בעלי- לוחם צדק...עולה לו בבריאות שלו.
        26/3/11 16:28:
      אוטופיה. עולם חלומי לברגים קטנים.
        26/3/11 15:54:
      עדיין לא. בינתיים נהנה מהסרט שהמלצת עליו :)
        26/3/11 15:50:

      צטט: tal_riv 2011-03-26 13:53:33

      פשוט, צריך להכניס את הפונקציה של ערך מוחלט ביציאה מחישוב היתרה בחשבונות הבנק. כך לכל מי שיש לו חוב גדול לבנק תהיה יתרה חיובית גדולה - צדק סוציאלי :)

       

       

      או. קיי, שיכנעת אותי. אתה מאנונימוס.


      מתי כדאי לי להציץ בחשבון הבנק שלי?

        26/3/11 15:49:

      צטט: ruthy 2011-03-26 13:00:36

      תודה לך,פשוט מאלף!

       

       

      תודה רותי, 

       

      עשית לי את היום, וזה המון!

        26/3/11 15:48:

      צטט: NBA24353 2011-03-26 11:53:50

      יקירתי, את בהחלט מתחילה להציג תחרות לסטיג לרסון בכתיבתך... גם באורך ... (-; וגם בדגדוג הסקרנות והעברת אמונותיך דרך עלילת מתח... עדיין לא קראתי אותו אך עכשיו בטוח שאעשה את המאמץ.

       

       

      חשוב לי מאוד שתקרא, בעיקר אתה.

      ואם אגלה שלא, אז גם השוואה ללרסון - אולי כשאגדל - לא תציל אותך..

        26/3/11 15:45:

      צטט: EFFI 2011-03-26 10:43:00

      את כל זה כתבת בגלל המינוס בבנק?..... מה שאני אומר כרגע ( מקליד יותר מדויק ) זה שמאז תחילת עידן הרשתות חל גידול עצום בזמן אותו אנחנו מקדישים לרשתות ללא תמורה כספית. את אותו הזמן אנחנו יכולים להקדיש לעובדה נוספת ולהגדיל במעט את ההכנסות. אל תקחי את באופן אישי - אפילו עלי שלא שוהה הרבה ברשת ולא מקדיש כל יום שעות לכתיבה תמה או טמה של פוסט או דיון או נתינת דרור בצורה אחרת ללשוני חסרת הרסן - כל פעם שאני עושה משהו שאין פה רווח כלכלי זה מפריע לי. אני ממש לא רודף בצע ולא מתחרה עם השכן על יריקות הדשא ( יריקות מירוק - כמובן ). גם כיום אני מוצא עצמי כתמיד תורם לכל אלו שגורלם פחות טוב מגורלי. אני בסך הכל חייב כסף - לא הרבה - לא קצת - לא יודע. אני מנסה לעבוד יותר כדי להחזיר את החובות ולשרוד את היום. אם אפול יש ביטוח שישלם את החובות...... אני מקווה ( לא מקווה שיש ( מקווה שישלם)).... בקיצור - מה שכתבת הוא נכון בעיקרו ויש כמה הסתיגויות אבל לא עכשיו... (זה אף פעם לא עכשיו - ובגלל שאנחנו דוחים כל הזמן אז הגדולים גודלים והקטנים קוטנים) - זה בטח מה שעולה לך בראש כרגע - כן גם לי - ובכל זאת - לא עכשיו. בקיצור פעם שנייה - רק לגבי החוב לבנק - את צריכה כסף ואנשים ישרים משיגים אותו בזיעת אפיים ואם את ישרה אז זו ברירתך היחידה. לא חיבים ממש להזיע בתור פועל במאפייה יש גם עורכי דין ורופאים ורואי חשבון ישרים שעושים את עבודתם בצורה הכי הגונה שניתן - יש גם נשיאים כאלו. יש איזה משל של קרילוב - אני לא בטוח - אחפש ואעלה אותו - שזועק את זעקת הפוסט הזה. אני מניח שקיצור זה לא התחום החזק שלי..... יום נעים.....

       

       

      אפי יקר,


      לא כתבתי את זה רק בגלל המינוס.

      טוב, גם, אבל לא רק.


      בעיקר כי לא יכולתי להפסיק לקרוא את לרסון, וניסיתי להבין מה בכתיבתו הלהיב כל הרבה ברחבי העולם.


      עכשיו לגבי מצבי הכספי. 


      אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל המשכורות נמחקו לשפל כזה ששני אנשים עובדים (וגם בהגינות) עם שלושה ילדים בגיל הגן, רק מעמיקים את המינוס שלהם.


      אתה מוזמן לפוסט שלי "אנחנו הבטריות הקטנות של המובארקים" - שהוא בעצם ציטוט מאמרו של נדב אייל - ואז תבין כיצד הידרדרנו לשפל כזה.


      האם הכתיבה כאן בחינם באה על חשבון עבודה?

      לא.

      חוץ מזה, אם  איזה האקר יגיע לכאן וירצה לעזור לי, אז אולי גם ארוויח על הפוסט הזה..

       

       

        26/3/11 15:43:

      צטט: ruthy 2011-03-26 13:01:00

      לצערי אזלו כוכביי

      יש במלאי:

      ''

       

        26/3/11 15:36:
      פוסט מרתק תודה!
        26/3/11 15:36:

      צטט: חכמה 2011-03-26 10:34:01

      הספר השלישי קצת מאכזב, תתכונני. אני לא משביתת שמחות רק מקצצת אשליות :) עשית סלט רציני, ומעניין מכמה נושאים בוערים.

       

       

      אני נוהגת להגיש סלטים לאורחיי.

      מקווה שהיה לך טעים.


      תודה!

        26/3/11 15:34:

      צטט: אילנה אדנר 2011-03-26 10:33:19

      אני לא זוכרת מתי, לאחרונה, כיכבתי פוסט בתענוג כמו זה שחשתי כשקראתי את הפוסט הזה שלך! חבל שלארסן לא בחיים כדי לקרוא את המילים. אני משוכנעת לגמרי שהוא היה נהנה.

       

       

      איזו תגובה מרגשת!


      תודה אילנה.


      אכן, לארסן כבר לא איתנו אבל הוא בלבבותיהם של רבים אחרים.

      קראתי שחברתו לחיים רוצה לסיים את ספרו הרביעי.


      אני מקווה שהיא תיחלץ מכל המאבקים עם בני משפחתו ותעשה זאת.

        26/3/11 15:32:

      צטט: muliofir 2011-03-26 10:20:13

      וואו. היית צריכה לחלק את הפוסט לשלושה. אבל זה מעניין ומרתק והחלטתי גם לקרוא. תודה

       

       

      מולי, המון תודה!

        26/3/11 13:53:
      פשוט, צריך להכניס את הפונקציה של ערך מוחלט ביציאה מחישוב היתרה בחשבונות הבנק. כך לכל מי שיש לו חוב גדול לבנק תהיה יתרה חיובית גדולה - צדק סוציאלי :)
      אנשים מאושרים עסוקים בבעיות של אחרים /האומללים עסוקים בבעיות שלהם ולא קוראים ספרים /פנסיונר בודד שהתנצר בגלל פושעת מתועבת יעל גרמן ראש עיריית הרצליה /שהפכה מערכת המשפט לכיסוי פשעיה
        26/3/11 13:01:
      לצערי אזלו כוכביי
        26/3/11 13:00:
      תודה לך,פשוט מאלף!
        26/3/11 11:53:
      יקירתי, את בהחלט מתחילה להציג תחרות לסטיג לרסון בכתיבתך... גם באורך ... (-; וגם בדגדוג הסקרנות והעברת אמונותיך דרך עלילת מתח... עדיין לא קראתי אותו אך עכשיו בטוח שאעשה את המאמץ.
        26/3/11 10:43:
      את כל זה כתבת בגלל המינוס בבנק?..... מה שאני אומר כרגע ( מקליד יותר מדויק ) זה שמאז תחילת עידן הרשתות חל גידול עצום בזמן אותו אנחנו מקדישים לרשתות ללא תמורה כספית. את אותו הזמן אנחנו יכולים להקדיש לעובדה נוספת ולהגדיל במעט את ההכנסות. אל תקחי את באופן אישי - אפילו עלי שלא שוהה הרבה ברשת ולא מקדיש כל יום שעות לכתיבה תמה או טמה של פוסט או דיון או נתינת דרור בצורה אחרת ללשוני חסרת הרסן - כל פעם שאני עושה משהו שאין פה רווח כלכלי זה מפריע לי. אני ממש לא רודף בצע ולא מתחרה עם השכן על יריקות הדשא ( יריקות מירוק - כמובן ). גם כיום אני מוצא עצמי כתמיד תורם לכל אלו שגורלם פחות טוב מגורלי. אני בסך הכל חייב כסף - לא הרבה - לא קצת - לא יודע. אני מנסה לעבוד יותר כדי להחזיר את החובות ולשרוד את היום. אם אפול יש ביטוח שישלם את החובות...... אני מקווה ( לא מקווה שיש ( מקווה שישלם)).... בקיצור - מה שכתבת הוא נכון בעיקרו ויש כמה הסתיגויות אבל לא עכשיו... (זה אף פעם לא עכשיו - ובגלל שאנחנו דוחים כל הזמן אז הגדולים גודלים והקטנים קוטנים) - זה בטח מה שעולה לך בראש כרגע - כן גם לי - ובכל זאת - לא עכשיו. בקיצור פעם שנייה - רק לגבי החוב לבנק - את צריכה כסף ואנשים ישרים משיגים אותו בזיעת אפיים ואם את ישרה אז זו ברירתך היחידה. לא חיבים ממש להזיע בתור פועל במאפייה יש גם עורכי דין ורופאים ורואי חשבון ישרים שעושים את עבודתם בצורה הכי הגונה שניתן - יש גם נשיאים כאלו. יש איזה משל של קרילוב - אני לא בטוח - אחפש ואעלה אותו - שזועק את זעקת הפוסט הזה. אני מניח שקיצור זה לא התחום החזק שלי..... יום נעים.....
        26/3/11 10:34:
      הספר השלישי קצת מאכזב, תתכונני. אני לא משביתת שמחות רק מקצצת אשליות :) עשית סלט רציני, ומעניין מכמה נושאים בוערים.
        26/3/11 10:33:
      אני לא זוכרת מתי, לאחרונה, כיכבתי פוסט בתענוג כמו זה שחשתי כשקראתי את הפוסט הזה שלך! חבל שלארסן לא בחיים כדי לקרוא את המילים. אני משוכנעת לגמרי שהוא היה נהנה.
        26/3/11 10:20:
      וואו. היית צריכה לחלק את הפוסט לשלושה. אבל זה מעניין ומרתק והחלטתי גם לקרוא. תודה

      ארכיון

      פרופיל

      רונית שמר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין