צילום: אילן שריף

השבוע אני מתקשה מאוד לשחזר ולסכם.  כל כך הרבה אירועים ודרמות ומעט שינה. בטוח אשכח לכתוב משהו. הסיכום קופץ לי בין האישי לציבורי... ננסה להתחיל. האירוע המרכזי של תחילת השבוע היתה ישיבת מרכז איגוד העובדים הסוציאליים שדחתה את ההסכם המוצע לאחר שעות של דיונים ובפער לא גדול בין התומכים למתנגדים. דרמות כנראה שלא חסרו שם: במשך שעות רבות הפגינו מחוץ לבניין ההסתדרות מאות מפגינים שקראו שלא לתמוך בהסכם. יו"ר האיגוד - איציק פרי ובהמשך יו"ר ההסתדרות פנו לחברי המרכז בבקשה לתמוך בהסכם. נראה שלחץ השטח גבר על לחץ המנהיגות-  14 חברים היו נגד ההסכם, 11 בעדו ו- 4 נמנעים. עופר עיני יצא בכעס מהישיבה ושחרר לתקשורת הצהרות בדבר הערכתו כי הסכם טוב מזה לא יכול להיות.

קו פרשת המים נחצה. עופר עיני אינו כל יכול. יש האומרים שהמתווה שרקם עופר עיני בין האוצר לאיגוד ולכאורה סוכם עוד מלפני השביתה- התפוצץ לו בפנים ולכן הוא רץ לתקשורת כדי לסנדל את האיגוד ולנקום בו על ההשפלה.

בערב שאחרי נפגשה קבוצת פעילים בבית הספר לעבודה סוציאלית באונ' תל אביב (כך שיכולתי לקפוץ להגיד שלום לפרופ' מרים גולן שלפני שנים הדרכתי סטודנטים מכיתתה) ניתוח המצב שם השתנה מדובר לדובר. נראה שהאיגוד הצליח לתקשר את המאבק בשבוע הראשון אך בהמשך איבד מומנטום. בנוסף אין פעילות לאיחוד שורות בין הארגונים, אין העברת מידע לאלפי החברים ואין פעילות מחאתית שמובלת על ידי הארגון נגד האוצר אלא פעולות של השטח.

בבוקר של יום שלישי בבית ההסתדרות נפגשנו קבוצה קטנה של פעילים עם הדוברת הנוכחית במטרה להביא לאיחוד כוחות ולהזרמת מידע לחברים אבל הכל סער וגעש: האוצר בדרך להוציא צווי מניעה דרך בית המשפט. תנועת עתידנו ארגנה אסיפה גדולה מול בית אריאלה (כנראה לא זאת ממפעל הפיס). נציגי האיגוד לא הגיעו לשם. הם הלכו ישירות לבית המשפט לענייני עבודה ברחוב שוקן. לאחר התאספות קצרה והסברים פלקטיים משהו כצפוי בארוע כזה התרכזנו מתחת לבית המשפט כדי לעודד את נציגינו מול נציגי האוצר שניסו לבצע מהלך "הפרד ומשול" ולהחזיר רק את עובדי המדינה ועובדי מערכת הבריאות. תוצאות הדיון היו טובות לטווח הקצר- האוצר הזכיר לנו מול מי המאבק האמיתי שלנו. לטווח הבינוני הראה שהאוצר קרא את החלטת השופט שממליצה על התקדמות במגעים אך לא חייבה אותם- והחליט לייבש את העובדים הסוציאליים - ולא לקיים משא ומתן. רוצים לשבות? שישבתו אבל לא יקבלו משכורת. הם כנראה מבינים היטב שמי שמתפרנס בקושי- גם אין לו רזרבות ליום סגריר ולשביתה.

ביום רביעי התגייסנו לעזור בהפגנה שהתארגנה באופן עצמאי ותוכננה ליום חמישי. שיירת מכוניות מתל אביב לירושלים והפגנה מול משרד האוצר. אבל אז בא הפיגוע בירושלים. אני לא יודע מה עבר בהפקת התכנית האח הגדול ששודרה יום אחרי, אני לא יודע מה עבר על מארגני מרתון ירושלים. אבל עובדים סוציאליים כמו עובדים סוציאליים- מבינים את האחר יותר משמוכנים להלחם על עצמם. ההפגנה בוטלה.

יום חמישי שוב במשרדי האיגוד. מבינים שיש עכשיו מספר ימים קריטיים בהם ייחתכו העניינים לכאן או לכאן. מנסים לצור מטה פעולות המחאה, אך איכשהו זה לא קורה. מה שכן מצליח- לקבוע הפגנות משותפות החל מיום ראשון שיהיה יום עתיר פעילות- בבוקר מול משרד האוצר בירושלים הפגנת המונים ובערב הפגנה באוניברסיטת תל אביב. כיוונים להפגנות המשך מתחילים גם הם להתארגן.

מה עוד קורה בדרך- בתחום הפוליטי מצבנו נראה בכי רע. מעט מאוד פוליטיקאים תומכים בנו. כל מי שבא להפגנה בהתחלה אז כשחובקנו על ידי התקשורת- נטש. הבעת סימפטיה זה דבר אחד- עבודה אמיתית למען 15 אלף איש זה סיפור שונה. שלי יחימוביץ' היא דוגמא למי שתלו בה תקוות רבות ואכזבה. אורי אורבך אמנם העלה את עניינו על בימת הכנסת אך זה לא יוצר לחץ על האוצר. מי שיודע איך מגיעים לגפני יו"ר ועדת הכספים - שיגיד. אני התרשמתי שגם בעניין הזה היתה התרשלות מצד האיגוד. שנתיים שלמות של משא ומתן עם האוצר, הכנות לשביתה ושבועיים שביתה לא הביאו להקמת לובי למען העובדים הסוציאליים שיפעל למעננו שם למעלה.

התקשורת התעייפה. יש כמעט מלחמה בדרום. כמעט אסון גרעיני ביפן. פיגוע בירושלים. הסיפור התקשורתי לגבינו אם היה אז תואר כפילוג מול עיני וההסתדרות מה שגרם להצגתנו כתאבי בצע. בפגישה שקיים מתן חודורוב מערוץ 10 עם עובדים סוציאליים הוא תחם את גבול ההתעניינות התקשורתית בנושא חדשותי בכשבועיים. אנחנו הרבה מעבר. זה מזכיר לי את מה שאמרה אשת יחסי הציבור להצעה להקים אוהל מחאה מול האוצר: רק לא זה! זה כמו גלעד שליט- מראה כמה הדבר אבוד. אמרה והלב שלי החסיר פעימה ולא בגלל המאבק שלנו.

איגוד העובדים הסוציאליים פרסם את מטרותיו לגבי המשא ומתן:

ביטול תוספת 6 השעות החודשיות שמקשות בעיקר על האמהות הצעירות, ביטול הפעימות בהם אמורים לקבל את תוספת השכר וכניסה לתהליך של שינוי טבלת השכר באופן מוסדר עם האוצר ופיצוי מסוים על ימי השביתה. נראה שדרישות אלה לא מספקות גורמים אחרים שדורשים שינוי רדיקלי יותר.

ביום א' יש כנראה גם דיון בבית המשפט הארצי לענייני עבודה. גרגירי החול בשעון אוזלים (נשבע לכם שרציתי לכתוב ששעון החול מתקתק...). והימים הקרובים יקבעו האם יהיו הישגים למאבק, לשביתה או שנחזור כלעומת שבאנו.

בכל מקרה דבר אחד כבר השגנו- הצעירים למדו אותנו שיש רוח חדשה שנושבת במסדרונות המקצוע- רוח שדורשת התייחסות חברתית הוגנת גם אלינו. גם אם לא נצליח היום- נצליח בזה מחר. ביום שיגמר מאבק שפור תנאי השכר הנוכחי- כנראה שייפתח המאבק על המשך המאבק.

 פוסטים קודמים על שביתת העובדים הסוציאליים:

רבע מאזרחי ישראל נדפקים אבל למי זה אכפת

שביתת העובדים הסוציאליים- סיכום השבוע הראשון