כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שברירים

    שברירים קצרים בני ארבע שורות כל אחד

    פוסטים אחרונים

    0

    סיבוך קטן (לפני היות האפידוראל)

    29 תגובות   יום שבת, 26/3/11, 10:43

    "יש כאן סיבוך קטן, אמר הרופא הבכיר לעמיתו הזוטר, צוואר הרחם לא נמחק". הוא היה גבר גבוה, ממושקף וכסוף שער והזכיר לי דמויות של רופאים בסרטים אמריקאים. לעמיתו היו פני מלאך צעירים מאד ועיניים לא שקטות מתבוננות סביב. הם דנו במצבה של הבחורה ששכבה לצידי, מחכה כמוני ללידה.

    "אם לא תהיה מחיקה מהירה של צוואר הרחם, נצטרך לנתח".

    צרחה חדה ונוקבת פילחה את האוויר ולאחריה בליל קריאות חסרות נשימה, "דוקטור, אוי דוקטור עזור לי דוקטור, בבקשה" ואחר כך בקול נמוך יותר שהלך והפך למלמול חסר פשר מהול בבכי, "עזור לי דוקטור, עזור לי, עזור לי, בבקשה"

    "הנה אני כאן!, אמר הרופא הבכיר אל תדאגי לא נעזוב אותך. בת כמה את?"

    "נכנסת לשמונה עשרה, דוקטור"

    "לידה ראשונה?"

    "כן"

    "ממתי הצירים?" נפנה הרופא הבכיר אל עמיתו.

    "מאתמול בערב, כמעט חמש עשרה שעות" השיב הלה במהירות, כמה להשביע רצון.

    "טוב ניתן לה עוד חצי שעה, הלידה במצב מתקדם מאד, אם לא יחול שינוי ננתח." הוא טפח טפיחה אבהית על שכמה של היולדת והלך.

    ניסיתי לחזור לספרה של אגאתה כריסטי שהבאתי עמי לחדר הלידה. לידות עלולות להיות דבר מתמשך ומטריד, ידעתי, ורציתי שיהיה אתי משהו להעביר את הזמן. התחלתי לקרוא וזעקת שבר הקפיצה אותי והפילה את הספר מידי. הצירים שתכפו על שכנתי בלידה שלא מתקדמת, גרמו לה לצרוח שוב ושוב. הבטתי בה. ממש ילדה. עיניה פעורות לרווחה, שפתיה רוטטות וכל גופה רועד. היא ניסתה להסב אליה את תשומת לבו של הרופא הצעיר במלמלה ללא הרף: "דוקטור, דוקטור, עזור לי דוקטור, בבקשה," הרופא לא שת לבו אליה ושוב פלחה צווחתה, צווחה שעל גבול קצה מיתרי הקול: "איי, דוקטור, דוקטור, יש לי לחץ, יש לי לחץ"

    "אל תלחצי, ענה לה הרופא, אל תלחצי זה עוד מוקדם"

    "אני לא יכולה דוקטור, אני לא לוחצת זה לוחץ לבד"

    "טוב אז תלחצי, ענה לה הרופא באדישות, זה התינוק שלך מצדי תמעכי לו את הראש"

    "אבל מה אני יעשה, דוקטור, מה אני יעשה?! צעקה הבחורה, זה לוחץ לבד" דעך כולה ביאוש.

    "תעשי מה שאת רוצה, זה התינוק שלך"

    הבחורה לידי בכתה חסרת אונים שפתיה רועדות ושיניה נוקשות "אבל מה אני יעשה?, מה אני יעשה?" עד ששוב הקפיצה אותי הצרחה: "זה בא עוד הפעם, דוקטור, זה בא עוד הפעם, זה לוחץ לי דוקטור, מה אני יעשה?"

    "תעשי מה שאת רוצה, כבר אמרתי לך, זה התינוק שלך"

    "אמא, אמא, יבבה הבחורה, אמא מה אני יעשה?"

    "הוא סתם מתלוצץ, ניסיתי להרגיעה, אף אחד לא יכול לעצור צירים, הוא יודע את זה, הוא רופא לא?" אבל היא רק הביטה בי בעיניה הקרועות הדומעות ולא נראה שקלטה מילה מדברי.

    שני סניטרים נכנסו בריצה מגלגלים עגלה עם יולדת ותינוק. "היא הולידה באמבולנס" מסר אחד הסניטרים לרופא בחשיבות.

    "מה קרה, שאל אותה הרופא, לא היו לך צירים?"

    "דווקא היו דוקטור, שתי ימים"

    "זה לידה ראשונה שלך? לא ידעת?"

    "דווקא לידה שלישית, דוקטור, יש לי עוד שתים בבית שיהיו בריאים, בנים"

    "אז למה לא באת לבית חולים?"

    "כי זה חודש שמיני, דוקטור"

    "אז מה?"

    "חודש שמיני לא יולדים, דוקטור, חודש שמיני הילד כולו דם. שביעי כן, אבל שמיני אסור, חאראם."

    "הנה ילדת ילד בריא ולא דם"

    "אני בטח יש לי טעות בספירה דוקטור, בטוח" הרופא צחק ופנה ממנה לראות מה קורה אצל היולדות האחרות. היולדת לצדי המשיכה ליבב ואני ניסיתי שוב לקרוא, לא להרבה זמן. הצרחה הפעם הייתה חזקה בהרבה מקודמותיה, היא העבירה צמרמורת בכל גופי. "דוק-טור, דוק-טור זה לוחץ, דוק-טור זה לוחץ" היא אבדה את נשימתה וידיה התנופפו לכל עבר בניסיון לנשום קצת אוויר, שערה הסתור הסתיר את פניה. כשחזרה אליה נשימתה קראה שוב לרופא: "דוקטור, עזור לי בבקשה, עזור לי, זה לוחץ לי את התינוק שלי, בבקשה דוקטור"

    "אני לא מבין מה את רוצה, השיב לה הרופא, כבר אמרתי לך תעשי מה שאת רוצה, תלחצי, לא תלחצי, תהרגי את התינוק שלך, תעשי מה שאת רוצה"

    "מה אתה רוצה דוקטור, יבבה הבחורה, זה לוחץ לבד, זה לוחץ לבד"

    "זה לוחץ לבד, חיקה אותה הרופא, אז מה את רוצה שאני אעשה?"

    "תעזור לי דוקטור, בכתה הבחורה, אני הורגת את התינוק שלי, אמא, אני הורגת את התינוק שלי"

    "אל תלחצי אז לא תהרגי אותו"

    "את לא הורגת שום דבר, צעקה לעברה זו שילדה באמבולנס, תפסיקי לצעוק ככה כמו מג'נונה" אבל שכנתי המשיכה לבכות. "התינוק שלי אמא, התינוק שלי, אני הורגת אותו, תעזרי לי, אני הורגת את התינוק שלי"

    "אמא שלך לא תעזור לך אם תמעכי לילד שלך את הראש" המשיך הרופא הצעיר בהנאה לא מוסתרת. שכנתי פרצה ביבבה מחודשת. כעת כבר לא צרחה בעת הצירים רק נשמתה הנשנקת ובכיה הנקטע בשרו את בואו של ציר ואני לא ידעתי מה גרוע יותר הצווחות הנוקבות או מלמולי הייאוש החוזרים. "אמא, התינוק שלי, אני הורגת את התינוק שלי"

    כשחזר הרופא הבכיר לחדר לראות מה שלומה התפעל כמה שהיא שקטה. "את ממש גיבורה, אמר לה, זה מצב מאד כואב המצב הזה אני יודע, בואי נראה מה קורה." תוך כדי בדיקה פנה אל הרופא הצעיר "או קי, העניינים הסתדרו, תדאג שיכינו אותה, תוך רבע שעה היא יולדת" "הנה את רואה זה נגמר בכי טוב" פנה ליולדת הצעירה "מה? מה היא אומרת? מה היא הורגת?" שאל את הרופא הצעיר בנסותו להבין את מלמוליה. "סתם, היא בטח מטושטשת מסמי הרגעה" משך הרופא הצעיר בכתפיו ומיהר לקרוא למיילדת.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/5/11 16:33:
      סצנה חזקה וכתיבה נהדרת, תיאור חי מאוד ומשפיע על הרגש.
        16/5/11 14:03:
      זה הרי ידוע, גם מניסיון אישי - שהיולדת ממש מפריעה לצוות הרפואי לעבוד...לו ניתן היה היו משאירים את היולדת מחוץ לחדר הלידה ו"מיילדים" בעצמם בכל פעם תינוק יש מאין בלי כל הפרעה או סיבוך...
        28/3/11 20:27:
      נורא...
        28/3/11 10:00:

      צטט: הנר בת חנה 2011-03-27 20:10:53

      צטט: נעמה ארז 2011-03-27 16:44:04

      צטט: החתול במסיכה 2011-03-27 15:47:51

      הזוי.... "ברוך שלא עשני אשה"

      צ"ל: ברוך שלא עשני רופא.

      למה?

       

       כפי שנאמר:

      "כל נחש- רצץ את ראשו וכל רופא- לגהינום"

       

        28/3/11 08:27:

      לידה היא החוויה הגדולה ביותר,
      אלא שהצוות שאמור ללות את הרגעים האלה,
      פעמים רבות מתנהג בהתנשאות ובזלזול.
      כמה חבל...

        27/3/11 20:13:

      צטט: א ח א ב 2011-03-27 17:43:16

      רגעי אימה וקסם

      בהחלט מרגישה ככה.

       

        27/3/11 20:12:

      צטט: yonbir 2011-03-27 17:48:33

      סוף טוב הכל טוב.

      אם הסוף אכן טוב. מי יודע מה נשאר מזה? אצלי כצופה זה נשאר כל כך הרבה שנים.

       

       

        27/3/11 20:10:

      צטט: נעמה ארז 2011-03-27 16:44:04

      צטט: החתול במסיכה 2011-03-27 15:47:51

      הזוי.... "ברוך שלא עשני אשה"

      צ"ל: ברוך שלא עשני רופא.

      למה?

       

       

        27/3/11 20:10:

      צטט: החתול במסיכה 2011-03-27 15:47:51

      הזוי.... "ברוך שלא עשני אשה"

      למה?

       

        27/3/11 17:48:
      סוף טוב הכל טוב.
        27/3/11 17:43:
      רגעי אימה וקסם
        27/3/11 16:44:

      צטט: החתול במסיכה 2011-03-27 15:47:51

      הזוי.... "ברוך שלא עשני אשה"

      צ"ל: ברוך שלא עשני רופא.

       

        27/3/11 15:47:
      הזוי.... "ברוך שלא עשני אשה"
        27/3/11 14:47:

      צטט: רגע חושבים 2011-03-26 22:19:48

      מזעזע

      כן. גם אותי. 

        27/3/11 14:47:

      צטט: צבע השרב 2011-03-26 20:43:19

      'הלא ייאמן פשוט ישנו' ככותרת ספרו של ישראל אלירז

      פוסט מתחת לעור...

      מפלח את האוויר... והזמנים;

       את הזמנים באמת. עברו כל כך הרבה שנים. והכל חי.

        27/3/11 14:46:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-03-27 11:32:59

      מזל שלי שלא נזקקתי לאפידורל. הלידות היו בקיסרי. אך מה שמתואר כאן פשוט נורא. אני מכירה רופאים שהם בני אדם ואלה המתוארים כאן ממש חסרי לב ורגשות ואטומים לכאבו של הזולת.

       רוב הרופאים שפגשתי בהם, בזמנים קשים, היו נהדרים. האחד הזה - לא.

      מזל שלי שלא נזקקתי לאפידורל. הלידות היו בקיסרי. אך מה שמתואר כאן פשוט נורא. אני מכירה רופאים שהם בני אדם ואלה המתוארים כאן ממש חסרי לב ורגשות ואטומים לכאבו של הזולת.
        26/3/11 22:19:
      מזעזע
        26/3/11 20:43:

      'הלא ייאמן פשוט ישנו' ככותרת ספרו של ישראל אלירז

      פוסט מתחת לעור...

      מפלח את האוויר... והזמנים;

        26/3/11 20:37:

      צטט: אילנה אדנר 2011-03-26 11:17:38

      אויש. אני מאד מקווה שזה קרה בתקופת האבן כאשר היו גם רופאים כאלה...

       כמעט בתקופת האבן. ואני מקווה כמוך שהזן הזה נעלם.

        26/3/11 20:36:

      צטט: אני 6 2011-03-26 11:46:34

      כל לידה היא נס.. וכל תינוק הוא פלא:) מזל טוב..

      לגמרי נכון. רק חבל שיש מי שהורס. 

        26/3/11 20:35:

      צטט: נ.י.ל.י 2011-03-26 17:32:48

      נורא!
      להתנהג כך ליולדת-זה אינו אנושי!
      באיזה בית חולים מתנהגים כך...שנדע!

      זה היה מאד מזמן, בבי"ח שכבר לא קיים.וזה היה נורא (ועדיין) 

        26/3/11 20:34:

      צטט: כנרתשלי 2011-03-26 18:54:28

      (נהיה לי לחץ כזה בראש כשקראתי) כתבת נהדר הנר, כתמיד. נראה לי שתביני כשאני אומר שאני לא אחזור לקרוא את זה. מרוב שהנחת את זה ויזואלי ווקאלי וכואב. לפחות זה נגמר בטוב. שבוע טוב הנר.

       אכןף סיפור רע שאני מקווה שנגמר טוב, גם בזכרונה של הילדה ההיא (שלא כמו בשלי) 

        26/3/11 20:33:

      צטט: ורד א. 2011-03-26 19:12:25

      אם זה סיפור אמיתי, זה מאד מזעזע!. כנראה שיש רופאים שעוד לא למדו להיות בני אדם.

      הסיפור אמיתי לצערי, ורד. אמנם קרה מזמן. אבל כן. חרות היטב בזכרוני.

       

        26/3/11 19:12:
      אם זה סיפור אמיתי, זה מאד מזעזע!. כנראה שיש רופאים שעוד לא למדו להיות בני אדם.
        26/3/11 18:54:
      (נהיה לי לחץ כזה בראש כשקראתי) כתבת נהדר הנר, כתמיד. נראה לי שתביני כשאני אומר שאני לא אחזור לקרוא את זה. מרוב שהנחת את זה ויזואלי ווקאלי וכואב. לפחות זה נגמר בטוב. שבוע טוב הנר.
        26/3/11 17:32:

      נורא!
      להתנהג כך ליולדת-זה אינו אנושי!
      באיזה בית חולים מתנהגים כך...שנדע!

        26/3/11 11:46:
      כל לידה היא נס.. וכל תינוק הוא פלא:) מזל טוב..
        26/3/11 11:17:
      אויש. אני מאד מקווה שזה קרה בתקופת האבן כאשר היו גם רופאים כאלה...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הנר בת חנה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין