המצב כיום ביפן גרוע מאוד והטענות של היפנים כאילו המצב "יציב" בעייתיות ושבריריות מאוד - אסביר כעת מדוע.
בכדי להפעיל את הכור כמערכת סגורה ויציבה וכן בכדי למנוע פליטת חומרים רדיואקטיביים לסביבה, מופרד מעגל המים-קיטור לשני מעגלים - האחד פנימי וסגור הסובב בתוך הכור והשני פתוח שזורם לטורבינה ומשם לחלל האוויר, תוך מניעת מגע ישיר בין מים רדיואקטיביים לנקיים. תהליך העברת החום נעשה באמצעות מחליף חום, שהוא בעצם דוד חימום גדול שבו זורם הקיטור מהכור ומחמם מים נקיים הנשאבים מהאגם/מהים והופך אותם לקיטור. בהופכו את המים הנקיים לקיטור, מתקרר הקיטור מהכור והופך חזרה למים קרים המוחזרים חזרה לכור בכדי לשאוב עוד חום משם. אז מה בעצם קיבלנו? קיבלנו מערכת שמקיימת את עצמה והמערכת המחזיקה את הכור יציב תלויה בעצם ביציבות בכור עצמו (!), כך שאם הכור יוצא מיציבות, המערכת שמחזיקה אותו יציב לא מתפקדת ומצבו לכאורה יורע עוד יותר. הרעידה גרמה נזק אדיר למבנה הכור והשביתה מערכות - בין היתר את מערכת הפקת החשמל. למזלם האדיר, מערכות הקירור של הכור המשיכו לפעול על מצברים ועובדי תחנת הכוח הספיקו להוריד את מוטות הבקרה לתוך חלל הכור בכדי להאט את התגובה ו-'לכבות את הכור' (זכרו - לא באמת ניתן לכבות את הכור).
במצב נורמלי, זהו הרגע בו משאבות החירום אמורות היו להכנס לפעולה בכדי להמשיך ולהזרים מים במעגל הקירור של הכור בכדי לשאוב מתוכו את החום המאיים להתיך את תכולתו. אך - אבוי לנו - הגל הגדול ששטף את התחנה גרם נזק בלתי הפיך לגנרטורי החירום שנמצאו חשופים ומנע את הפעלתם. וזהו תסריט האימה שממנו חוששים - מערכת קירור כושלת ומערכת גיבוי שאיננה נכנסת לפעולה.
ברגע שמערכת הקירור כשלה, מתחיל תהליך של מירוץ נגד השעון למניעת הפיכת מי הקירור לקיטור באופן בלתי הפיך. במקרה של צ'רנוביל המרוץ נגד השעון היה קצר מאוד שכן שם הכור פעל במלואו וללא מוטות בקרה בגלל טמטום של האחראי - ואז כאשר הופסקה מערכת הקירור במסגרת ניסוי בטיחות (שלא היה אמור להערך עקב הכשל בכור) - בן רגע הפכו מי הקירור לקיטור וגרמו לקריסת חלל הכור ולבסוף לפיצוץ שהעיף משקולות של 400 ק"ג עופרת באוויר ואז את גג הכור ששקל 500 טונות..! רק שתבינו עד כמה הלחץ אדיר... למזלם של היפנים, הספיקו עובדי תחנת הכוח להאט את הכור למינימום, כך שתהליך יצירת הקיטור האט וכמות החום הנפלט ירדה משמעותית אך לא לאפס (מה שקרוי "כיבוי קר").
ברגע שכשלו מערכות הגיבוי, עמדה תחנת הכוח בפני שתי בעיות חמורות מאוד: 1. אין סירקולציה של מי קירור בכור והמים הקיימים בו הופכים לקיטור - שטומן בחובו שתי בעיות נוספות והן לחץ גבוה ואי קירור חלל הכור שעשוי לגרום להתכת מוטות הדלק ודפנות הכור. 2. אין סירקולציה של מי קירור בבריכות מוטות הדלק המשומשים שאוחסנו באופן גלוי (ללא כל כיסוי!) בחלל הכור וחשיפתם לאוויר קטסטרופלית.
ומדוע הקיטור וחשיפת מוטות הדלק כה בעייתיים?
כאן נכנסת עוד סוגייה לתמונה... מוטות הדלק עשויים מתכת בשם זירקוניום, שיש לה עמידות גבוהה ביותר ולכן היא משמש לעטיפת האורניום. למתכת זו ישנה בעיה אחת - והיא תגובה עם אוויר שגורמת לבעירתה ולכן המוטות שקועים באופן רגיל במים, תוך מניעת המגע בין המתכת לאוויר. ברגע שמערכת הקירור כושלת והמים בכור ובבריכות הקירור הופכים לקיטור, נחשפים מוטות הזירקוניום לאוויר ואז קיים חשש רב לבעירתם (בצרוף החום הנפלט כבר ממוטות הדלק). בערה זו תביא להתכת המוטות ושריפת האורניום שבתוכם, תוך פליטת ענני עשן מלאים חלקיקי פיח סופר-רדיואקטיבי שיגרום לזיהום מאות קילומטרים מסביב לכור למשך עשרות או אף מאות שנים (כפי שקרה בצ'רנוביל!). חשבתם שזו הצרה היחידה? ממש לא. בתהליך הבערה והחמצון של הזירקוניום, נפלט לאוויר גז מימן שהוא גז נפיץ ביותר (ע"ע ספינת האוויר "הינדנבורג" הגרמנית שמולאה במימן והתפוצצה) וזהו הגז שהצטבר במבנים של הכורים וגרם לפיצוצים האדירים שהחריבו אותם וגרמו נזק כבד נוסף לבריכות הקירור - שלא ברור טיבו עקב ההרס אך ברור כי המוטות נחשפו במידה זו או אחרת שכן לא היה נפלט הגז אם לא היה הזירקוניום נחשף.
אם לא די בכך, הרי שבאחד הכורים ביפן נעשה שימוש בפלוטוניום - הרעיל עשרות מונים מאורניום ובעל יכולת הצטברות בגוף וגרימת תמותה אדירה, שלא לציין אורך חיים פוטנציאלי של אלפי ועד מיליוני שנים (זמן מחצית חיים למי שמדקדק) ובדיעבד נתגלה שבכורים שביפן אוחסנה כמות מוטות דלק גבוהה ביותר וכפולה מהמתוכננת לכור על ידי חברת ג'נרל אלקטריק שבנתה את הכורים, באמצעות תוספת בריכות קירור מאולתרות במבנה של קומות בתוך חלל הכור (מה שסיבך עוד יותר את המצב, היות והיו אלו בריכות בטון בלבד וכנראה שרעידת האדמה סדקה אותן וגרמה נזילת מים תוך חשיפת מוטות הדלק לאוויר!).
התזת המים הנואשת של היפנים על הכורים, נועדה לנסות באופן נואש להחדיר כמות מים כלשהי לתוך בריכות הקירור החשופות, במטרה למנוע את בערת הזירקוניום ולקרר את המוטות שכן בעירתם ופליטת ענני אבק רדיואקטיבי תמיט אסון גרעיני על כל יפן והאזור (די במספר טונות בוערות בכדי להמיט אסון על עשרות ומאות ק"מ מסביב לקור).
עם זאת, התזת המים האקראית איננה מחדירה מים לכורים הממשיכים לייצר חום אדיר ולא נמצאים בהם למעשה מי קירור כלל אלא רק קיטור המאיים לפוצץ את חלל הכור עקב הלחץ האדיר (שמסוגל להעיף 500 טון בטון ופלדה באוויר!). זו גם הסיבה לשחרור קיטור מפעם לפעם על ידי המפעילים - מה שנראה כצעד המיטיב עם הכור אך בעצם פירוש הדבר הוצאת עוד מי קירור שלא קיימים בכור, החוצה (שלא לציין פליטת חלקיקים רדיואקטיביים מתוך הכור).
גרוע מכך - וזוהי הבעיה האמיתית - הקיטור שנוצר גורם ללחץ שמונע הכנסת מי קירור חדשים (במידה ותופעלנה משאבות) ו-'סותם' את המערכת. לו לא היו מורידים את מוטות הבקרה לתוך הכורים, היה הלחץ מונע גם את הורדת מוטות הבקרה ועשוי לגרום לעיוות מנגנוני השליטה במוטות, מה שלא היה מאפשר כלל את האטת הכורים לעד ולמזלם של היפנים, זהו לא המצב.
וכעת הסיבה לדאגה סוף סוף:
הבה נבחן מה יש לנו בעצם כרגע:
1. בריכות עם מוטות דלק משומשים שנפגעו ואף סביר כי הן דולפות - המהוות סכנה איומה שכן הן חשופות לאוויר (המבנה שעטף אותן חרב וחשף אותן), אין דרך להתקרב אליהן ולטפל במוטות וגם אין דרך ולא תהא דרך להזרים לתוכן מים בכמות מספקת לאחר החורבן וסדיקתן הפוטנציאלית.
2. 4 כורים גרעיניים שאמנם הואטו אך כבר שבועיים ללא קירור - מה שאומר בסבירות גבוהה שהיתה התכה של מוטות האורניום בתוך חלל הכור (ואז הוא מצטבר על רצפת הכור ללא יכולת שליטה!) וכן קיים חשש לכיסי מימן נפיצים שיפוצצו את הכור. נוסף על כך, קיים חשש שלא ניתן לאמתו, כי דפנות הכור נחשפו וחומרים רדיואקטיביים דולפים דרכן - מה שיביא לאסון אקולוגי קשה וזיהום איטי של הסביבה והים, ללא יכולת בלימתו (קבורת הכור בחול לא תמנע את דליפת החומרים לאדמה ולים). כמו כן, לא ברור אם צינורות הקירור עצמם לא הותכו או נסדקו.
3. מבנים הרוסים - שלא ברור מה טיב הנזק שנגרם להם, שלא לציין חדרי בקרה מושבתים וחוסר יכולת מחלטת להבין מה מתחולל בתוך ההריסות. הוסיפו לזה הרס חלק גדול מהחיישנים המעידים על מצב הכור והמערכות סביבו - ותקבלו מצב נוראי של חוסר אונים (הכל מתבסס היום על הערכות ותקוות ואין שום דרך מבוססת להבין מה מתחולל בכור!!!).
4. מערכות קירור הרוסות - שלא ברור האם הן פועלות ואין בהן דליפות (מבט במבני הכור ההרוסים איננו מעורר תקוות רבות). נוסף על כך, הצפת הכורים במי ים מלוחים וקורוזיביים גרמה לפגיעה נוספת במערכת ועקב האידוי המהיר, מצבורי המלח שנותרו במערכות עשויים לגרום לסתימתן ופגיעה קשה במערכות הקירור גם אם תוחזרנה לפעולה.
5. קרינה - הקרינה הנפלטת עקב כל הדליפות והאוויר הרעיל באזור (רחמיי נכמרים כאן על מאות העובדים המנסים להציל את המצב תוך ספיגת כמות אדירה של קרינה) אינם מאפשרים פעילות באזור הכור עצמו או בכלל כניסה פנימה, מה שבעצם לא מאפשר בדיקה או תיקון התקלות או פינוי הדלק המשומש. זהו מצב ביש שבו ניתן רק לעמוד מרחוק ולצפות בנעשה, תוך ניסיון להתיז מים לכל היותר, במטרה לקרר ולמנוע את שריפות החומרים הרדיואקטיביים. פן גרוע נוסף טמון במצב זה - והוא הגידול בקרינה ככל שהמצב מחמיר - מה שמקשה עוד יותר על הטיפול במצב ויותר מעגל קסמים מתגבר.
חמשת הסעיפים המופיעים מעלה, אינם מצב זמני שיבוא על פתרונו בעוד X ימים, שכן בעצם אין פתרון לבעיה וכרגע מה שבעצם עושים היפנים הוא לדחות את רוע הגזרה. העובדה שכבר שבועיים לא קיים קירור במערכות הללו מדאיגה וגורמת חשש להסתרת המצב האמיתי שם, שכן במקרים של כורים גרעיניים מדובר בדקות, שעות ועד לכל היותר קומץ ימים עד לקריסת כורים וכאן מדובר בשבועיים ויותר - שבמהלכם היה אפס קירור למערכת הפגועה!
חשוב להבין, שאין דרך לכבות את הכור לגמרי, אין דרך לתקן אותו ואין דרך לפנות משם את החומרים (אי אפשר אפילו לפתוח את הכור, שכן הקרינה קטלנית באופן מיידי לכל מי שיתקרב אליו).
לבסוף לא תהא להם ברירה אלא לכסות את הכורים, שהיא פעולה מורכבת בפני עצמה ומסכנת חיים - אך עקב סמיכותם לים לא ניתן יהא למנוע פליטת חומרים רדיואקטיביים לאדמה ולים ומדובר בנזק אקולוגי בהיקף מטורף ליפן ולמדינות בסביבתה.
אני מקווה שכעת אתם/ן מבוהלים/ות יותר ומבינים/ות את חומרת המצב.... :) |