היא בלטה במסיבת הפורים של קאנטרי רמת השרון. אי אפשר היה לפספס את שתי הצמות הבלונדיניות שלה, וכובע הברט הכחול שהתנוסס עליהן בזווית שובבה לצד. שמלת מיני קצרצרה, כחולה, חשפה זוג רגליים מדהימות. לא יותר מ-28-30, הערכתי כבקי ומנוסה. בדיוק הגיל שאני מחפש לי לפרק ב.

הכנסתי חזק את הכרס פנימה, הבלטתי את החזה קדימה ובצעידה גברית בוטחת התקרבתי אליה. "למה התחפשת, להיידי בת ההרים?", שאלתי בקול הצייד הכי מפתה שלי. היא לא ענתה. נו, מי יכול לשמוע משהו במוסיקת הדאנס מחרישת האוזניים הזאת? הגבהתי את קולי. "אפשר להזמין אותך לרקוד, היידי?". היא הרימה אלי עיניים נפלאות מאופרות בכחול וזהב. לא, ממש לא היידי התמימה.: "יללה, תן גז, סבא'לה", אמרה בקול רחוק ממזמין. "כאילו...", המשיכה, סוקרת את הקמטים בצווארי, שסירבו להיעלם, "אתה מה-זה פתט!" וסיימה ב"פחחחח", ספק נחירה, ספק נהימת שאט נפש.

הדם אזל מפניי. הסתובבתי אחורה סמוק מעלבון. פתט? כלומר פתטי? אני? סליחה! גבר בן 52 זה גבר צעיר במלוא אונו! עתיר ניסיון, שופע רגישות, עם גישה והבנה לנשים שלאף צעיר אין! איך היא מעיזה?

פניי בערו עדיין, כשחיסלתי בלגימה אחת כוסית ויסקי נקי ששרפה את קיבתי. לא! לא אוותר למנוולת הקטנה! אני אראה לה מסוגל "סבא'לה" לעשות! על ארבע היא עוד תתחנן אלי, כשאתלוש את הברט מראשה, אפרק את הצמות שלה שערה אחר שערה, ו....

ישבתי בצד, הודף את פלירטוטיהן של בנות ה-50 ויותר שהזמינו אותי לרקוד. האיפור הכבד שלהן לא הצליח להסתיר את הקמטים שנמלטו ממזרק הבוטוקס. הן חייכו ללא הרף, מעכסות מולי, מבליטות את הסחורה הבלויה שלהן-חזה נפול, מחוזק בחזיית "פוש אפ", חולצות עם מחשוף עד הברכיים ממש, עם בשר לבן רוטט וצמיגי שומן שלא ניתן להסתיר,רגליים מלאות ורידים, מתחת לחצאיות מיני שמגיעות עד הערווה ממש. פשוט פתטיות! התחשק לי לצעוק לעברן – "זקנות! לכו הביתה! אין לכן צ'אנס ליד הבשר הטרי והרענן שמחכה לי פה!". אבל לא צעקתי, כי אני מנומס מטבעי.

באמת, מה הן חושבות להן? הרי לא התגרשתי מאישה שהייתי נשוי לה 30 שנה, שנראית בדיוק כמוהן, כדי להחליף אותה באותו עותק דהוי ושחוק? החיים קוראים לי! אני עושה ספורט כל בוקר, מרים משקולות, שוחה, ורץ על ההליכון בקאנטרי. מגיע לי יותר! החברה האחרונה שלי הייתה בת 25. נכון, לא תמיד עמד לי אתה, אבל מאז שגיליתי את הויאגרה, אני מסודר!

לא יודע למה נזכרתי פתאום בחדווה. הכרנו כאן, בקאנטרי, בשיעור כפיפות בטן. היא הייתה במזרון לצדי. גרושה +2, גרה בסביבה, משכילה, נאה עד כמה שאישה בת 54 יכולה להיות. היא רמזה לי שהיא מעוניינת, אך עשיתי את עצמי לא מבין. לא השתגעתי לצאת עם אחת שמבוגרת ממני בשנתיים שלמות! מה קרה, אני נכה? אוטיסט? מפגר או מה? למה שאצא עם זקנה, כשאני יכול לצאת עם צעירות? בסוף מלמלתי משהו מעורפל שניפגש במסיבת פורים בקאנטרי, אך בינתיים לא ראיתי אותה, אז נשמתי לרווחה.

בעלת הצמות רקדה בטירוף. היא פיזזה על הרחבה לא כמו בת 28, אלא כמו בת 16. איך היא לא מתעייפת מכל הקפיצות והנענועים האלה? ככה זה כשצעירים, יש כושר...ובכל זאת לא התייאשתי. אולי אם ארקוד מולה ואשחיל כמה מהמשפטים שעזרו לי בעבר, זה יעבוד גם אתה. נגיד, "את מהסביבה? כי לא ראיתי אותך בבריכה", או "את מוכרת לי. גם את עשית סקי בחודש שעבר באלפים האוסטרים?". אם זה לא יעזור, תמיד אפשר לשאול אותה אם היא צופה ב"האח הגדול", ואולי היא רוצה לראות אתי את הגמר. זה תמיד מדליק אותן...

"הי סבא'לה!", היא קראה לעברי כשראתה אותי מתקרב. "תיזהר, אומרים שיותר מדי פעילות מזיקה ללב..." וצחקה צחוק פעמונים מתגלגל. צחוק שאפשר להרוג בגללו..."אני בכושר טוב!", אמרתי ביוהרה. "מוכן אפילו להוכיח לך אם תבואי אתי עכשיו לשירותים!". האמת, שאני לא ממש מנוסה בקטע הזה, אבל שמעתי מחזי, שהצעירות מתות על סקס בשירותים עם זר, אז ניסיתי. מה יכול להיות? מכסימום היא תסרב. "יללה, בוא נראה למה אתה מסוגל..", ענתה לי להפתעתי והחלה לנוע לכיוון השירותים האפלוליים, שצריך פנס רק כדי לאתר אותם בכל החושך המהבהב הזה.

פסעתי אחריה נבוך ומבולבל. מה עושים עכשיו? ואיך עושים? בעמידה? ברכינה? לשים רגל אחת על האסלה? לעזאזל, למה אין הדרכות מסודרות בנושאים כאלה? אך זמן להרהר לא היה לי, כי לפי ריח השתן העז, הגענו למקדש הסקס...היא נבלעה בפתח האפל, כשהיא מסמנת לי לבוא אחריה. עמדתי בוהה מול דלת הנשים, לא יודע אם להיכנס, אם יש שם נשים אחרות, או לא, כשיד משכה אותי פנימה, לתוך אחד התאים. צמותיה דגדגו את לחיי. "נו, סבא'לה, קדימה, לעבודה!", לחשה לי בקול קנטרני.

ככה? אני אראה לה מה זה סבא! נשבעתי. אתחיל בתלישת הברט מראשה ופירוק הצמות שלה! משכתי בגסות את הברט מראשה, כשאני ממלמל –"את משגעת אותי, יפה שלי!". הברט נתלש ללא קושי, יחד עם הצמות שהיו מחוברות אליו. למטה התגלו תלתלים אדמוניים וצוואר שרחוק מלהיות בן 28...אבל את החיוך תיכף זיהיתי. זאת הייתה חדווה בת ה-54!

"שאלת למה התחפשתי, אז הנה התשובה – התחפשתי למה שאתה חולם שתשיג בגילך...", אמרה לי בקולה הלגלגני, ללא שמץ מבוכה. לו רק הייתה האסלה פוערת את פיה ובולעת אותי....איזה בושות!

קולות נשיים מעבר לדלת לימדו אותי שאסור לי לצאת כעת. מה עוד נותר לי לעשות? הצמדתי את חדווה אלי בנשיקה ממושכת. האמת? היה ממש טוב. לא מיהרנו לצאת, וכשיצאנו, לא היה איכפת לי לצאת אתה מחובק, גם בלי הפאה עם הצמות. נכון, היא בת 54, אבל 54 זו אישה צעירה, במלוא פריחתה, עתירת ניסיון, ועם יופי של גישה לגברים.

*  כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)