"למורסה פוריה"

לצפייה במסך מלא

"למורסה פוריה"

‎24

אמנות ובמה

40 תגובות יום שבת, 26/3/11, 17:53

שיר של אנריקו מסיאס שנשמע בדקות אלו ברדיו ברקע, החזיר אותי באחת ל..."מלחמת ששת הימים". נזכרתי ששכבנו בשוחות שחפרנו כשעצרנו לעיתים למנוחה, ובחבר שאת שמו איני זוכר, שר ממש בקולו של הזמר (שגם דומני ביקר בארץ באותם ימים, או לאחריהם). וקולו הדהד בחשכת לילות סיני השקטים, כשרק צרורות מוארים היו מפלחים לפעמים את הדממה. ואז חזרתי בזיכרוני ליום פריצת המלחמה לאחר ימי כוננות שנקראו... שכחתי, כן, "המתנה" משום-מה. נקראנו למסדר דחוף. עמדנו קבוצה של כשלושים איש במסדר ארעי דמוי "ח" כשהמפקד אומר בלשון יבשה מעט "מרגע זה, אנחנו במצב מלחמה עם מצרים" אמר כשהוא מביט סביבו. אני זוכר שני מילואימניקים שהתנדנדו "אנחנו ניכנס הלילה לסיני אחרי הטנקים. ועכשיו, אני רוצה שתיגשו מיד לאפסנאות, תחליפו מהר מדים, כולל תחתונים וגופיות. אני חוזר ואומר כ ו ל ל ת ח ת ו נ י ם ו ג ו פ י ו ת. איני יודע מתי יהיה לכם מדים אחרים להחלפה. חיילי צה"ל, יוצאים לקרב ב ב ג ד י ם נ ק י י ם" אמר. שני המתנדנדים נפלו, כנראה שהתעלפו. "כן ועוד משהו חשוב" הוסיף ואמר: " אני מבקש שלא תתנדבו לי, לא רוצה מתנדבים, בפקודה" חזר ואמר כשהוא מדגיש כל מילה. "לא.. רוצה.. מתנדבים". תהיתי, מה המחשבות שעוברות בראשם של האנשים מסביב, החל מאותו מפקד שהמילים "התנדבות במלחמה" השאירו בו את הלם רישומם, ובאותם השניים שהתעלפו. "למורסה פוריה" שר חייל בשוכבו בחפירה הזמנית. ונכון, איני זוכר מתי החלפנו בגדים בשבועיים שלושה הבאים, רק זוכר את אותו קצין מצרי ששמרתי עליו בשוביו והיה דומה מאוד לגיסי, ואת התפוז שחלקתי עמו. תפוז אחד, מאותה חבילה שקבלתי ממשפחתי וכנראה מפרדסו של חמי. בעצם אולי אירוע זה, היה במלחמת יום הכיפורים. ואני עדיין מחפש את "ערמון", בחור בעל קול עמוק שהכרתיו אז באותם ימים. הכרות של מלחמה, שהיא הכרות אחרת מעט. כן, הכרות אחרת. "למורסה פוריה". וכן, כשנכנסנו לסיני שמענו ברדיו את שולי נתן "ירושלים של זהב" ואמרתי בליבי שרעד משהו, "אחלה שיר". לאחר ימים של מלחמה ישבנו קבוצה קטנה של חיילים בעומק סיני על גבעה חשופה, שמש חמה מעלינו כשליד כל אחד נשקו, ולא מעט צעצועי מלחמה שנלקחו שלל, ואני עדיין מתבייש לספר על חבר'ה עם מספר שעונים כרוכים על ידיהם .... אני עם אקדח רקטות מהודר, שהחזרתיו למשטרת ר"ג בימים אחרים. כשלפתע הגיחה בשביל שבוואדי מונית פיז'ו סטישן ועצרה למרגלתינו. דלת הנהג נפתחה, וממנה הגיח נהג, בחור ממוצע קומה ורק כשניגש לפתוח את הפתח האחורי של המונית, הבחנתי ששתי ידיו הן פרוטזות שבסיומם קצוות שהן מלקחיים. פתח והרים למעלה את הדלת, והוציא שני ארגזים גדולים שחורים ומאובקים, והעמידם לכוונינו. ראיתי שהם רמקולים גדולים. מהדלת השניה יצאה בחורה שברירית בעלת עור לבן וצח ושער שחור ארוך. אני זוכר שהורדתי את משקפי שהיו מלאות באבק הדרכים ונגבתי את עדשותיהם, וכשהרכבתים מחדש על אפי המאובק, ראיתי לפני את שולי נתן..... משום מקום, מול גבעה בשום מקום, החלה שולי לשיר "ירושלים של זהב" עכשיו ברגע, זה עולות דמעות בעיני. אז התרגשתי יותר כשקולה הדק והצלול כמי מעין, עולה ומטפס במעלה הגבעות החשופות שמסביב, וחיילים משום מקום, החלו לצעוד ולרדת מכל הגבעות סבבינו. מחיילים בודדים הפכנו לעשרות. ואולי, למאות, כשכולם במחיאות כפיים מבקשים עוד ועוד. הו אנריקו מסיאס ו"למורסה פוריה" רק נזכרתי בשורה אחת בשירך, שאיני יודע פשרה, ורציתי לכתוב שורה אחת ו.....