ההתחלות הן תמיד קשות. למרות שאני די טובה בהתחלות. התחלתי הרבה, אך לא תמיד הצלחתי לסיים.

התחלה זה משהו מרענן ושונה. התחלה זה משהו שאתה מצפה לו די הרבה זמן..ובסוף זה קורה.

ההתחלה שלי בארץ. ארץ חדשה.

ללא מילה בעברית. בטיסה מישהו לימד אותי מילה אחת בעברית "מישמש".

מילה שהצחיקה אותי. מילה כתומה. תמיד אהבתי מישמשים. השילוב של חמוץ ביחד עם מתקתק. הצבע. ההפתעה שבתוכו.

החרצן. כל חרצן שונה מהשני. אחד גדול יותר, השני קטן, אחד עקום ויש גם את החרצנים המחוברים אחד לשני.

המטוס הגיע ליעדו. ארץ ישראל יפה.

הריח השונה מכל הריחות שהכרתי עד כה. ריח מתקתק, חם, אוויר מחניק.

לשניה אחת, הרגשתי שאין לי אוויר.

התאפקתי לא להקיא. הקאתי רק לאחר שירדתי מהאוטובוס.

אי אפשר להישאר אלרגיים לחום המחניק. במיוחד לא בגיל 15 ושמונה חודשים. צריך להתרגל.

ברגע שמתרגלים לריח, מתרגלים גם לחיים.

לחיים החדשים.

למחוק את העבר. כל מה שרציתי זה למחוק את העבר. סוג של פתרון עבורי.

להתערבב. להיות אחת מכולם. דומה. לא ממש רציתי להיות שונה, למרות שעדיין הייתי.

למדתי לשתוק.

להחזיק דברים בבטן.

ולא להקיא יותר.