אחד התחביבים שלי בעולם הזה עם לא התחביב הוא לצפות; אני צופה בטבע, באנשים שמחכים בתחנת האוטובוס, באילו שנחים בקניון, ואלו שיושבים במסעדה...כשאני עובדת בצהרון אני אוהבת להגיע חצי שעה קודם, לשבת בחוץ ולצפות בילדים משחקים

גם בכתה לאחר ההסבר אני יושבת בעמדת הצפיה קשובה ועירנית. נראה לי שיש רגעים ששווים הנצחה ואני רושמת בראש סיטואציות ומפנטזת שיום אחד אעשה מהן סרט (אוי אילו רק לא היה לי זכרון קצר כל כך..:)

המקום של האדם הצופה הוא מקום מעניין כיוון שמגיע הרבה מידע מהאוויר.

לעולם איני יכולה לנחש מה יוליד יום ונוצרות סיטואציות צפיה מצחיקות: באחת הפעמים שיצאתי החוצה ראיתי עורב שגונב חתיכת עוף מחתול, פעם אחרת ראיתי חרדי מסדר את פאותיו עם מסרק,חברה של חברה שהיא נכה סיפרה לי שיום אחד היא ישבה בבית קפה, פתאום היא שמעה "פלוק" והתברר לה שמישהו זרק לה כסף לכוס הקפה..הרחוב עמוס פרטים קומיים וטרגדיים צבעוניים שקטים ורועשים.

 הצפיה בילדים נותנת לי הבנה ופרופורציות, בכתה הם נראים גדולים כל כך ובוגרים כל כך ואילו בהפסקה בשעה שהם פעילים ועומדים ליד ילדים שגדולים מהם הפרופורציות משתנות.

 אני צופה בילדים שמפרים חוקי משחק ובתגובות חבריהם, השפה שהם מדברים מעניינת כיוון שיש בה המון תובנות ובגרות אבל הצורה והאש ילדיים.

הרבה מהדוגמאות שאני בוחרת לתת בשיעור על הלוח כולל ההומוריסטיות שבהן הן דוגמאות שראיתי  ועשיתי להן מעט הגזמה (:.