פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
הרגע בו הלכתי עם הפחד והגעתי אל האושר
הילדות שלי הייתה הדבר הכי קשה בעולם. לחיות בבית שמכים אותך כמעט כל יום, משפילים אותך כמעט כל יום, לא נותנים לך להיות כלל אתה, זה לא פשוט. בייחוד כשאבא שלך אחראי על כל העסק הכואב הזה, זה בהחלט לא פשוט. כילדה, למרות כל הקשיים שעברתי, תמיד אהבתי להצחיק. אבל מה? לא היה לי ממש את מי. בבית לא יכולתי להביע דעה. אם חלילה הייתי אומרת מה אני חושבת או מרגישה, הייתי מקבלת חניקת צוואר במלוא הדרה, או הצלפת חגורה עטורת אבזם 14 קראט. כן, הציניות היא מרפא. במקרה הגרוע, הוא היה מקלל אותי "שמנה מכוערת". כן. תמיד הרגשתי מכוערת, עד שהגיע הבחור הראשון בגיל 15 והבהיר לי כמה סקסית הקטנה הזאת, כמה יפה. מבפנים קודם כל. הדבר שהכי אהבתי לעשות, חוץ מלכתוב ולהצחיק, היה לשיר. לכתוב כתבתי מגיל 10 בערך. שירים או תחושות, סיפורים קצרים או חלומות. לשיר תמיד שרתי. עם עצמי. בלב. כי התביישתי. מידי פעם, כשאף אחד לא היה בבית, הייתי אוטמת את הקשר החיצוני ביני לבין העולם, כלומר סוגרת את כל החלונות בבית, כדי שאף אחד חלילה לא ישמע אותי שרה. ואהבתי אותי שרה ושנאתי שהתביישתי להשמיע את קולי. בגיל 24, כשעברתי בחינות לבתי ספר למשחק, זה החל לבעור בי שוב. משום מה, בבחינות, הרגשתי הכי בטוחה בעצמי כששרתי, אולי אפילו יותר מקטעי המשחק אותם הייתי צריכה להעלות. ושרתי ואהבתי אותי. אני זוכרת שבבחינות לבית צבי שרתי את "הנסיך הקטן". התביישתי שאמא תשמע אותי שרה. התביישתי מכולם חוץ מהבוחן בבית צבי. רציתי שהוא יאהב, אהבתי שהוא אהב. במשך השנים הבושה הזו מלשיר הייתה עדיין חקוקה. לא הייתי מסוגלת לשיר ליד אנשים. משהו עצר אותי. לא נתן לי להמשיך. אחרי תקופה ארוכה בה החלטתי שאני חייבת להיות מי שאני באמת, אחרי למידה עצמית, תהליך של שינוי שעברתי בחיים בזכות כוח הרצון שהיום הייתי רוצה שישוב אליי, התחלתי לשיר בבית הספר למשחק. אני זוכרת ששרתי את "נגיעה אחת רכה" בערב פתוח אחד. בסוף הערב ניגשה אליי בחורה. "גרמת לי לדמוע", היא אמרה לי בהתרגשות. אמרה ולא ראתה את הדמעה שזלגה מעיניי. גם היא מהתרגשות. כשאתה שר או כותב ונוגע באחרים, השגת את מטרתך. לרגש, לגעת, לגרום לאחר להיות איתך ברגע הכי נכון שלך, הכי שלם שלך. לאט לאט התחלתי לשיר מול אנשים אחרים, אבל תמיד הפחד חלחל בי ונשאר איתי. תמיד. תהליך השינוי שעברתי, גרם לי להרגיש את אותו פחד, להיות איתו ולהמשיך לצעוד איתו. השיא היה, כששרתי מול יותר מאלף איש. בהאנגר בגני התערוכה, בערב עטור ממון של חברת "פיליפ מוריס", עמדתי לבדי על במה. מאחורי הקלעים המתינו איתי לפני כן אייל גולן, נינט טייב, שירי מיימון, צביקה הדר(שהנחה), שלומי סרנגה, מושיק עפייה ועוד לא מעט זמרים ידועי שם. אני זוכרת את התחושה המטורפת הזו. את האדרנלין שנשאר יומיים אחרי שירדתי מהבמה הענקית. אני זוכרת גם את הפחד. הילדה הקטנה שסגרה חלונות שבה אליי. ילדה קטנה שלא העניקו לה בילדותה אף לא טיפה אחת קטנה של אמונה עצמית. ילדה קטנה שהבינה במשך השנים שאם היא לא תעניק לעצמה אמונה, לא יהיה אף אחד בעולם שיעשה זאת. ילדה קטנה שלמדה בכוחות עצמה, חוותה מסע של שינוי, רצתה בכל מאודה, לשיר על הבמה הגדולה הזאת. והילדה שרה. ואהבו אותה. והיא אהבה כל רגע, והרגישה שהגשימה חלום. ולרגע חזרתי להיות שוב אני. וירדתי מהבמה. ואהבתי כל רגע. וחיבקתי אותה. את הילדה שבי. ויותר מכל הייתי גאה בה. על שעברה מסע, מחלון סגור אל במה גדולה. זהו שיעור חשוב ללכת עם הפחד. לא להתנגד לו, לחבק אותו, להיות איתו, להבין אותו ולהמשיך להיות מה שאנחנו רוצים להיות. הערב הזה, בגני התערוכה, לעולם יהיה חקוק בליבי. הוא מסמל בעיניי את מהותם של החיים. אמונה עצמית ומחשבה הבוראת מציאות.
אל תפסיקו להאמין, אוהבת, שרונה.
(ההקלטה נעשתה במחשב הביתי).
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה.
העונג כולו שלי.
תודה על השיתוף
ריגשת אותי
ואני מאמינה בך, אח יקר.
ואוהבת.
נקודה.
הייתי שם, בבית הזה, עם המכות וההשפלות, אבל הייתי גם בערב ההוא, בגני התערוכה והבטתי באחותי שרה ומרגשת 1000 בני אדם.
אני מאמין בך. נקודה.
אוהבת אותך.
"כשאתה שר או כותב ונוגע באחרים, השגת את מטרתך. לרגש, לגעת, לגרום לאחר להיות איתך ברגע הכי נכון שלך, הכי שלם שלך"
שרונה גם פה את מרגשת, נוגעת, גורמת לי להיות איתך בכל פוסט ובכל מילה שאת כותבת..
בהחלט גרמת לי להתרגש יותר מתמיד..
חיבוק יקירה, חזק ואוהב
נתי
ואו.
תודה.
ברור שלא אשתוק.
לעולם.
שלא תשתקי אף פעם אל תשתקי....
זה בשבילך....
http://www.youtube.com/watch?v=vOE0hO2J0aA
יאיר.
אני שמחה שהתחברת למילים שלי, לתחושות שלי.
זה עצוב, זה שמח. זה כואב, זה חזק.
אנשים ידעו.
שכנים שמעו.
כולם שתקו.
כשאבא שלי נפטר צלצלו אליי אישית לנחם, והוסיפו:" אנחנו יודעים מה הוא עשה". וזה הכל.
אני נשארת עם עצמי בסופו של יום.
עם ההתמודדות.
עם האופטימיות.
עם הכאב.
והשמחה.
שאני כאן כדי לחיות.
תודה נשמה.
יפה לי להיות כאן :)
ותודה
לפעמים מעטה ציניות נותן לך תחושה של הגנה מפני זכרונות שעולים כתוצאה מטקסט שכזה....
חיבוק ,ילדה יפה.
כמה עצוב לקרוא על ילדים מוכים
כמה עצוב לקרוא על אבות רעים
כמה הקלה יש לנו בנצחון שלך
כמה רגשות אשם יש לנו על אטימות וחוסר התערבות בסבלם של אחרים
אני בטוח שהיו אנשים שידעו שאת סובלת ,
היכן הם היו?
הם יכולים להסתכל לך בעיניים?
שמח שאת משתפת ,מבחינתי את יפה ואהובה עם שירה ובלי גם כן.....
חיבוק.
תודה חמד.
מי צריך פה ציניות האמת..
וואי... באמת ריגשת אותי.
בלי טיפה של ציניות.
תודה יקירי.
על התגובה המציאותית הזו. הנכונה. הכנה.
לכל מי שעבר התעללות בילדותו- נותרות צלקות.
העניין הוא איך משתמשים בהן.
מה עושים איתן.
אני מחבקת אותן, כואבת אותן וגאה בעצמי על שהיה לי את הכוח לעבור אותן באמת.
לחצות רגעים שחורים ולגעת בלובן החיים האלה.
תודה על כוכב.
תודה שאתה כאן.
ריגשת אותי.
במילים האלה.
בדמעות האלה.
את נפלאה.
ומופלאה.
ורגישה.
ועל כך אני מחבקת אותך.
תודה.
תמנע יפה שלי.
אני מודה לאוריאן.
על שהביאה אותך אל עולמי.
על שהביאה אותי אל עולמך.
את מרגשת אותי.
בכתיבתך, במהותך.
אוהבת.
תודה מירב היפהפייה.
יפה לי שאת כאן.
בלב.
אתה נפלא.
ואין לי מילים.
יש לי תחושה.
שכל מילה שכתבת נכונה.
והקושי שקיים עם כל העוצמות.
מודה לך על האמת שלך.
שלי.
אוייי, שמרתי אותו...
אבל אחרי השיר לא יכולתי יותר,
אז כיכבתי אותך
החבר אלון
מקסים,
חברתי היקרה,מקווה
שלא נשארו צלקות משמעותיות
לא קשה להתרשם ממך שאת מסוגלת להמון,
בברכת מחשבות טובות תמיד
החבר אלון
שרונה יקרה,
הותרת אותי עם דמעות בעיניים.
כמה רגש יש בך !
נפלאה את ואף לו לרגע קט אחד
אל תחשבי אחרת.אף פעם.
מחבקת אותך וגאה בך על כל
השגייך למרות ועל אף...
תודה ששיתפת
כוכב קסום בכל ליבי* ,
כזה שיאיר את דרכך
בכל עת :)
ילדה קטנה
הכלבים שנובחים בלילות
עדיין מעבירים בי
צמרמורות של ילדות.
הם רודפים אחרי במדרכות
מנסים לנשוך את רגלי
אך בעיקר נושכים את ליבי.
זו לא אני שפוחדת,
זאת הילדה הקטנה
שברחה בלילות.
זו לא אני שנבהלת,
זאת הילדה הקטנה
שבחרה חלומות.
הפרחים שצומחים בשדות
עדיין מעבירים בי
ריגושים של ילדות.
הם עוטפים אותי בריחות
מנסים לדגדג את אפי,
אך בעיקר מדגדגים בליבי.
זו לא אני שבוכה,
זאת הילדה הקטנה
שלא היו לה בובות.
זו לא אני שנשכחה,
זו הילדה הקטנה
עם כל-כך הרבה כוחות.
זו לא אני שדופקת על דלת
ואין מי שיפתח.
זאת הילדה הקטנה
שעכשיו,
היא עדיין קטנה.
היא מסתכלת עלי בראי
ואני אומרת לה תודה.
תודה
שהיית חזקה.
מוקדש לך באהבה, אחות יקרה.
אוהבת.
אומרים על זה באנגלית:
TURNING CHICKEN SALAD TO A SOLID GOLD!
רק מקווה שכתבתי בלי שגיאות.
:-)
תכף תגובה משלי גם...
תמשיכי להאמין
תמשיכי לעשות
והכי חשוב תמשיכי לתת לעצמך כוח ממך לעצמך.
זה עובד הכי טוב, ומובטח לאורך זמן.
:)
מירב
החשיפה הזו, מהעומק הזה, על הבמה הזו, עשתה לי צמרמורת...
הצורך להוכיח לעצמך שאת שווה, הדרישות לעבור מבחנים רק כדי לעבור,
שבוער בעצמותייך בגלל טעויות שמישהו אחר עשה...
טוב לראות שאת עושה את זה נכון עם עצמך ובכל זאת היה לי קשה...
בלי קשר - כוכב על עומק ורהיטות החשיפה הפנימית.
ממי שלי את.
תודה נשמה יפה על המילים שלך.
אוהבת אותך ושולחת חיבוק ענק.
ונשיקות.
איזו מתובלת את תאמיני לי.
מלכה בעצמך, ואמשיך להגיד זאת שוב ושוב.
ראית את תמונת הגלימה שלי בגלריה?
אמרו לי שאני מזכירה שם אותך.
תענוג לי.
ותודה לך. על המילים והתחושות.
חגי, קראתי. נפעמתי. נדהמתי.
כאילו כתבו זאת עליי.
תודה לך יקירי.
הגבתי לך שם. תודה.
נועה תודה מותק!
מעריכה זאת.
טל באמת את של שמיים.
מלאכית.
תודה ממי.
כיף לי כשאני רואה אותך כאן.
מותק שלי, כמה כובעים יש לך תגיד?
הילדה מודה לך על כל מילה.
הילדה מעריכה את תגובתך.
ממשיכה להאמין.
הדרך עדיין ארוכה.
תודה אסתי...
ממי שלי, הילדה הזו הפכה אותך למי שאת
חזקה, מהממת, מוכשרת ולא חוששת לצעוק ולשיר לעולם את מי שאת באמת,
וככה אני אוהבת אותך.
המון.
הרבה חיבוקים ונשיקות.
אני.
יקרה שלי
את מדהימה
והדרך בה בחרת להיחשף רק מראה כמה את מלכה!
אהבתי
גם את הפוסט וגם את השיר
נגעת בי במקומות הכי עדינים
אככב כשיחזרו הכוכבים
אוהבת אותך
מתובלת
שרונה
יכול להיות שתמצאי עניין לקרוא את הפוסט
ילדים מוכים לאלוהים. אופרה הירואית
קראתי, ונעתקו לי המילים.
את יודעת הכל , למעשה- כך שלא אחדש כלום.
סיפור מרגש, וכתוב היטב!
את, כל כך יפה מהפנים ומהחוץ.
מוכשרת ןמיוחדת במינך.היהלום שבכתר.
אוהבת אותך.
הילדה ההיא ראויה לכל שבח וחיבוק!
הילדה ההיא עשתה מסע לא יאומן!
הילדה ההיא כל כך מוכשרת!
הילדה ההיא, שזו את:
אני מוריד בפנייך את כל
הכובעים שבעולם!
תודה על השיתוף...והיופי...
טוב שלא ויתרת לעצמך...
ותמשיכי להאמין...
את בדרך הנכונה.
התרגשתי!!
"אם תיפול אתפוס אותך
ואמתין ..לך.
פעים אחר פעם"
:)
יש לך אינטואיציה מדהימה.
אני בטוחה שב"ציור השבועי לילד" בידיעות, אתה מוצא ת'סבתא מהר.
מלך. כבר אמרתי?
נראה לי שאת..
מי חולה עליך וירטואלית מי?
לאודידודודודודו המלך!!
ועכשיו אחרי שיכולתי לקרוא הכל כמו שצריך, ריגשת אותי מאוד
ואם היה לי כוכב - הייתי משאיר אותו פה.
מחר יהיו - אחזור.
עדיין חתוך?
תודה חמד.
מרשים ומעציב.
נעם.
אגב, נסי לטעון את הפוסט בשנית -
המילים הראשונות בכל משפט יוצאות חתוכות.
אוהבת אותך אוחתי.
מפחיד עד כמה שאת יכולה לצמרר...
חוללות עצמית היא מתנה אלוהית. מישהו בהחלט דואג לך
מקסימה אחת.
יו אר מיי קאפ או קופי דרלינג.
וחברות? הכי בכיף.
ותודה. מכל הלב!!
שרונה, יא מדהימה אחת!
את מרגשת ונדירה ומלאת עוצמה,
מדהים איך הפכת להיות בעלת הבית של חייך..
ואם זה לא היה ביטוי שחוק כאן בקפה,
הייתי שואלת אותך אם אפשר להציע לך חברות
יו אר מיי קאפ אוף טי..
תודה מלך.
דרור המקסים.
הרומנטיקן.
המוכשר עד דמעות.
תודה מתוק על כל מילה.
מכל הלב.
חגי חגי.
אמרת משפט כל כך נכון.
בגרסה החדשנית זה: להפוך את הלימון ללימונדה.
לרווייה יקירי!!!
שרונה הקסמת אותי
מרגיש לי לחבק אותך
את כל כך חזקה
ואת כל כך ילדה
את כל כך מאושרת
ואת כל כך עצובה
מחייכת
בוכה
לוחשת
משתוללת
תמשיכי לשיר אל העולם
תמשיכי לרקוד לכולם
ואם את לפעמים קצת עייפה
תהיה לך כאן אהבה ותמיכה
דייי - עוד רגע מתאהב בך
יאלללה ביייייי
שרונה היקרה
נוגע ללב ובמיוחד ההעזה.
נראה שאת מצליחה להפוך את החרא לדשן.
תודה לך יקירתי. תודה מכל הלב.
וואו, מכך שנחשפת - אני אחוזת התפעלות.
מהתוכן והדרך - כולי התפעמות.
כל הכבוד ויישר כוח ו... וואו.