ב"ה

ראיתי היום את הפוסט הבא: http://cafe.themarker.com/post/874459/

אמנם הפוסט הועלה לפני קצת יותר משנתיים, אבל בכל זאת מצאתי לנכון להגיב על משפט אחד מתוך הפוסט המלווה בתמונות נהדרות.

המשפט הוא:

"כשניתן הכינוי מדבר לאותם חבלי ארץ צחיחים ודאי לא נתן אף אחד את ליבו לעובדה ,שאותו צירוף אותיות יכול גם להיקרא מֵדָבֶר .

אני עוסק בימים אלו בכתיבת ספר המקבץ את קטעי ספר הזהר הקדוש שנושאם המדבר וראיתי לנכון להעתיק לכאן את הערך "דבור" מתוך הספר.

בַּמִּדְבָּר פירושו בְּדִבּוּרָא בדבריו.

ערך: דבור.

סעיף: א. 

רמה: נסתרות הזהר.

מקור: זהר הקדוש, ספר בראשית, הקדמת הזהר, דף י עמוד א וב:

הזהר הקדוש מפרש את הפסוק (שיר השירים ג, ו): מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וגומר.

מִי, היא הבינה, זֹאת, היא המלכות, והן שני מיני קדושות, כי המלכות נקראת "קֹדֶשׁ" סתם, והבינה נקראת "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים", ופירוש עוֹלָה הוא, שהמלכות עולה ממש לבינה ואז היא כמותה להיקרא "קדש קדשים".

וזה מִן הַמִּדְבָּר, פירוש בכוח התורה והמצות שקבלו ישראל במדבר, ובכוח בנין המשכן במדבר.

כי על ידי המצות שזכו ישראל במדבר ירשה ונתקנה המלכות להיות כלה וליכנס לחופה, דהיינו לעלות לבינה.

וממשיך הזהר ואומר:

תּוּ [ועוד יש לפרש מה שכתוב] מִן הַמִּדְבָּר [הוא לשון דיבור, ורוצה לומר שעל ידי עסק התורה בדיבור], אִיהִי עוֹלָה [המלכות עולה לבינה. ומביא ראיה ש"מִדְבָּר" הוא מלשון דיבור], כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר [כמו שנאמר (שיר השירים ד, ג)]: וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה [שפירושו, דבריך בדברי תורה הם נאים], בְּהַהוּא מִדְבָּר (דף י עמוד ב) דִּלְחִישׁוּ בְּשִׂפְוָון [בכוח אותו הדבור שבלחש היוצא בשפתיים, ורוצה לומר, בכוח שלומדים תורה בלילה שאז הדרך ללמוד בלחש, וכן בכוח תפילת הלחש (תפילת שמונה עשרה = תפילת העמידה)], אִיהִי עוֹלָה [המלכות עולה לבינה]. וּתְנִינַן, מַאי דִּכְתִיב [ולמדנו כי מה שכתוב (שמואל א', ד, ח)]: הָאלהי"ם הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה, אֵלֶּה הֵם הָאלהי"ם הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר [ושואל הזהר], וְכִי כָּל דַּעֲבַד לוֹן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּמִּדְבָּר הֲוָה [וכי כל מכה שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים במדבר היה (עניין קריעת ים סוף, שבו מתו פרעה וחילו, היה במדבר)], וְהָא בְּיִשּׁוּבָא הֲוָה [והלא העשר מכות שהכה הקדוש ברוך הוא במצרים היה במקום ישוב ולא במדבר, ומשיב] אֶלָּא [מה שכתוב] בַּמִּדְבָּר [פירושו] בְּדִבּוּרָא [בדבריו של הקדוש ברוך הוא, שציוה למשה: "הכה את המצרים", ומביא ראיה:] כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר [כמו שנאמר]: וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה [פירושו דבוריך הם נאים, ועוד ראיה] וּכְתִיב [כמו שנאמר (תהלים עה, ז)]: מִמִּדְבַּר הָרִים [שפירושו שעל ידי דבורי התורה השכינה מתרוממת], אוּף הָכִי [כמו כן מה שכתוב:] עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר [היינו] מִן הַמִּדְבָּר וַדַּאי [פירוש] בְּהַהִיא מִלָּה דְּפּוּמָּא אִיהִי סָלְקַת [על ידי דבור של הפה בתורה ותפלה היא עולה], וְעָאלַת בֵּין גַּדְפֵי דְּאִמָּא [והיא עולה בצל כנפי אימא (הבינה) שהיא מקום החופה ששם יחוד העליון דזו"ן], וּלְבָתַר בְּדִבּוּרָא נָחֲתָא [ואחר כך בכוח דבורי הפה של בני ישראל היא יורדת], וְשַׁרְיָא עַל רֵישַׁיְיהוּ דְּעַמָּא קַדִּישָׁא [והיא שורה על ראשי עם בני ישראל ומשפעת להם כל מיני ברכות].

בהמשך דבריו מסביר הזהר הקדוש איך המלכות עולה על ידי הדבורים. 

ערך: דבור.

סעיף: ב. 

רמה: נסתרות הזהר.

מקור: תקוני הזהר הקדוש,  תיקון כא, דף מה עמוד א:

מִן הַמִּדְבָּר [(שיר השירים ג, ו) פירושו] מִן הַמְדַבֵּר וַדַּאי [רוצה לומר, מכוח הדיבור המלכות עולה ודאי. כי דבורי התפלה בלתי צירוף מעשה, נחשבים כקרבן עולה ממש. כי על ידי דבורי התפלה יש למלכות עליה ויחוד], דְפִימוֹי חָשִׁיב קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּטוּרָא דְּסִינַי [כי פיו של המתפלל מחשיב הקדוש ברוך הוא כהר סיני. כמו ששם נעשה יחוד זו"ן, כך על ידי דבורי פה המתפלל נעשה יחוד זו"ן, כי דרש מלת "מִדְבָּר" גם על מדבר סיני], וּבְגִין דָּא [ובשביל זה כתוב:] מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר וְגוֹמֵר [פירוש, שהמלכות עולה על ידי דבורי התפילה, ונחשב כאילו גרם יחוד עליון כמו שנעשה בהר סיני].