כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגים והגיגית

    על ענייני השעה, שאר ירקות וכל מה שחבוי
    עמוק במגירות ומבקש קצת אור לראות.

    ארכיון

    נוסטלגיה בגרוש

    4 תגובות   יום שישי , 9/11/07, 18:28

    לרוב האנשים המושג "נוסטלגיה" מעלה חיוך רחב ואידיוטי על הפנים.

    ההתרפקות על העבר מפרישה אצלהם כנראה איזשהו חומר כימי

    שמשכיח מהם כל את כל מה שהיה רע פעם.

    ואכן, תמיד מספרים לנו שפעם האנשים היו נחמדים יותר, האוכל היה טעים יותר

    והמוסיקה הייתה טובה יותר.

     ובכלל החיים בשחור לבן היו נראים פשוטים וטהורים יותר מהחיים בצבעים.

    כך, אהוד מנור ז"ל גילה תמיד אהבה גדולה ומיוחדת לעבר בשיריו :

    "בסרטים של פעם יכולת לאהוב, עם השירים של פעם יכולת לעגוב"

    ("ימים של קולנוע"- "הטוב הרע והנערה")

    וגם יהונתן גפן התייחס בדרכו הצינית לסימפטיה של כולנו

     למה שהיה פעם בשיר "יכול להיות שזה נגמר"  ששר אריק איינשטיין:

    "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי".

    ב"מחלה" הזאת לא לוקים רק קשישים המחשבים את קיצם לאחור.

     אלא גם צעירים רבים. ולא סתם השתמשתי במושג "מחלה".

    בעיון ב"ויקיפדיה" גיליתי שאת המונח "נוסטלגיה" טבע רופא שוויצרי

    בשם יוהנס הופר בשנת 1688. זו הייתה הגדרתו למחלה המתאפיינת בתשוקה של אדם לשוב למולדתו.

    אז לא צריך להיות רק רופא שוויצרי בן המאה ה-17 כדי להבין שכושר השיפוט

    מתעוות משהו שמביטים בערגה על נפלאות העבר והעלומים הנשכחים.

    וכל מי שרוצים לשוב ולחוות שוב את נעוריהם ולהזכר כמה צעירים ויפים הם היו אז, כדאי שיזכרו כמה כיף היה להם לפוצץ חצ'קונים או אם מזלם היה טוב עוד יותר גם להרכיב גשר ברזל על שיניהם.

    כמובן, שמעצבי דעת קהל, אופנאים ואנשי שיווק עושים גם הם את כל שביכולתם כדי שנבין שרטרו זה אחלה.

    אולי כי הם בונים על הזיכרון הקצר שלנו כמו תמיד או סביר להניח יותר

    בגלל חוסר הכשרון שלהם לחדש לנו משהו.

    אז למה להמציא מחדש את ה"גלגל" אם אפשר למחזר אותו בשיק וינטג'  חדשני.

    האמת זה גם זול יותר.

    להם, זאת אומרת, לנו זה אפילו יעלה יותר, אלא מה?!

    כמובן, שאין כל רע בזיכרון העבר ושימורו, ההיפך הוא הנכון.

    מובן גם שכל שיג ושיח תרבותי עם העבר רק מפרה את ההווה. 

    אבל יש תחושה שגל הנוסטלגיה והרטרו מרחיק מלב הקונצנזוס

    כל מה שאין בו "טעם של פעם".

    אך להבדיל מיין לא רק מה שהתיישן יותר הוא טוב יותר.

    אז ליוצרי התרבות שבינינו אני קורא אל תמחזרו רק.

    תאתגרו  אותנו, תרגשו אותנו, תסקרנו אותנו, תעשו לנו מעניין יותר והכי חשוב תחדשו לנו .

    ומי יודע אולי בעוד כמה שנים יסתכלו גם בערגה נוסטלגית על עבודתכם.

    ושלא תחשבו לרגע שאני לא חולה ב"מחלה" הזאת.

    הנה, אני כבר מביט בגעגועים עזים לימים היפים של לפני כתיבת הבלוג הזה.

    כן, ללא ספק אז היה טוב יותר, ובגדול!!! 

       !Those Were the Days,  My Friend      

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/08 22:51:

       

       כתבת נכון ,

      אין מה לעשות, זה כמו "הדשה של השכן ירוק יותר"

       

      ושוב -זה מחזק את הדיעה שאנו אוהבים להתעסק בעבר

        22/12/07 17:20:
      תודה לך רונתי שאהבת. מחמיא לי מאוד...נבוך
        22/12/07 12:02:

      פוסט מדליק, כמו כולם בעצם.

      נוסטלגיה היא חרב פיפיות - בעצם ההתבוננות רק לאחור טומנת בתוכה כאב לא מבוטל. הכי כדאי לחיות היום, כי היום זה כל מה שיש לנו.

      ולהיות מופתע, מוקסם, להתרענן כל פעם מחדש, לשים לב לשינויים, גם אם הם בקושי קורים, לאהוב את מה שיש, זה סוד הקסם (וגם במקרה שם של ספר של גורו אמריקאית אחת שמציעה אלטרנטיבה לא רעה למתלוננים לדורותיהם).

      גם אני כמובן (תל אביבית) הייתי מעדיפה את שדרות רוטשילד - גרסת הבמאי, אבל מה לעשות שזה מה שיש לנו, ועוד עם גלובוסים ושוורים עונתיים. איך היתה סבתא אומרת: שרק לא יהיה יותר גרוע.

       

        10/11/07 22:41:

       הכי טוב לחיות בהווה, לא בעבר כי הוא כבר היה ואין מה להתרפק על חלומות מתוקים.

      על העתיד הוא אל הגיע ולמה שאני אגביל את העתיד, אולי יהיה יותר טוב ממה שאני חושבת?

      אז מה שנישאר ואין כמוהו ההווה.

      חיות את הווה כמו שהוא  ולאהוב כל מה שיש בהווה.

      כי הכרת תודה מביאה יותר!!!