ג' היקר (השם המלא שמור היטב במעמקי המערה החשמלית),
אני יודעת שאתה קורא עכשיו את כל מה שכתבתי בחודשים האחרונים וחושב לעצמך "מי זאת הבחורה הזאת? ואיפה נעלי הריצה שלי אני חייב לברוח עכשיו ומהר!"
ולשאלותייך, הבחורה הזאת היא אני, ואין לי מושג איפה נעלי הריצה שלך! מה אני אמא שלך?
התלבטתי קלות לפני שחשפתי בפניך את העובדה שיש לי בלוג. שריטה עמוקה שכופה עליי לחשוף את תסבוכי הנפש ומרירות חיי בפני קהל אנשים לא מוכר. אך עדיף שתגלה זאת ממני ולא כתוצאה של חיפוש אקראי בגוגל אחרי מחלת המעיים "רוטה".
כן. רוטה זה שם של מחלה. מהכרות קצרה עם עצמי, לא התפלאתי לגלות שאני סוג של וירוס.
אז מה עדיף לגלות? שהחברה החדשה שלך היא סוג של מחלת מעיים שתוקפת בעיקר תינוקות, או שהיא בליינית תל אביבית שתיינית?
עכשיו אתה יודע את שניהם.
אז למקרה שחשבת שעכשיו אתה יודע את הכל, דע לך ידידי היקר, שגם לי יש עוד כמה ג'וקרים ואסים בחבילת הקלפים, ולאט לאט כנראה תגלה את כולם.
אתה צריך רק לדאוג לאספקת אלכוהול.
או להמשיך לקרוא את הבלוג שלי.
ואם אתה כבר פה אז תככב! |
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איילת יקרה,
אני לא "ג"
אבל מאחר ואני פה כיכבתי.
לעצם הנושא, תני לו לקרוא הכל.
בעקרון, אין במה להתבייש, בטח לא לך.
והשאלה היכן נעלי הריצה אינה רלוונטית.
"ג" בא להשתקע.
מישהו יודע איפה נעלי הבית ?
אם הוא לא מסכים לכל החבילה אז אין עתיד ליחסים.
זה סמיילי מעולה. יש לי כזה במסנג'ר של MSN.
אבל עוד לא למדתי להחדיר סמיילים לקפה. :)
רק לטובה
חסכת לו הרבה תהיות שאלות מחשבות
מציאות דמיון פנטזיות
אני בעד -:)
לא מצאתי סמיילי שמוחה כפיים.
זה נראה לי לא רע.
מה דעתך?
ואללה, זה נכון!
<חבל שאין פה סמיילי מחא כפיים. הייתי משתמשת בו כעת>
אני מסכימה. אין לי מה להסתיר, ואת מה שכל העולם יכול לקרוא, עדיף שגם הוא יקרא.
ונעים מאוד מאוד להכיר.
איילת
חושבת שטוב עשית.
שיכיר גם את הטוב וגם את ה"רע".
ויפה שעה אחת קודם.
נעים מאד...ציפי
התלבטתי אם למחוק את הפוסטים היותר מביכים,
אבל החלטתי שעדיף שידע לאיזה סוג של מחלה הוא נכנס לא?
(שידאג לחיסונים המתאימים...
)
תבדקי אם יש חיסון נגד רוטה :-)
רוטה סחתיין, אם כבר לכתוב, אז שכולם יקראו.
בדיוק מתלבטת אם לחסן את הילדים.