ג' היקר (השם המלא שמור היטב במעמקי המערה החשמלית),
אני יודעת שאתה קורא עכשיו את כל מה שכתבתי בחודשים האחרונים וחושב לעצמך "מי זאת הבחורה הזאת? ואיפה נעלי הריצה שלי אני חייב לברוח עכשיו ומהר!"
ולשאלותייך, הבחורה הזאת היא אני, ואין לי מושג איפה נעלי הריצה שלך! מה אני אמא שלך?
התלבטתי קלות לפני שחשפתי בפניך את העובדה שיש לי בלוג. שריטה עמוקה שכופה עליי לחשוף את תסבוכי הנפש ומרירות חיי בפני קהל אנשים לא מוכר. אך עדיף שתגלה זאת ממני ולא כתוצאה של חיפוש אקראי בגוגל אחרי מחלת המעיים "רוטה".
כן. רוטה זה שם של מחלה. מהכרות קצרה עם עצמי, לא התפלאתי לגלות שאני סוג של וירוס.
אז מה עדיף לגלות? שהחברה החדשה שלך היא סוג של מחלת מעיים שתוקפת בעיקר תינוקות, או שהיא בליינית תל אביבית שתיינית?
עכשיו אתה יודע את שניהם.
אז למקרה שחשבת שעכשיו אתה יודע את הכל, דע לך ידידי היקר, שגם לי יש עוד כמה ג'וקרים ואסים בחבילת הקלפים, ולאט לאט כנראה תגלה את כולם.
אתה צריך רק לדאוג לאספקת אלכוהול.
או להמשיך לקרוא את הבלוג שלי.
ואם אתה כבר פה אז תככב! |