הבטחתי לעצמי שאני בחיים לא הולכת יותר לשום פגישה עיוורת!!!
זה בין כה אף פעם לא עובד, יש בזה משהו מלאכותי, מלא תקוות, ציפיות.... ובסוף תמיד אכזבות. לא משנה כמה שתגידי לעצמך: "הפעם אני הולכת בלי לצפות לשום דבר.... מה שיהיה יהיה...." זה לא עוזר, תמיד יש נפילה כזאת במהלך הפגישה ובא לך שהמלצרית תביא מהר את החשבון ושהוא כבר יגמור (לכל הרוחות) את הקפה שלו כדי שתוכלי לומר לו " טוב, אז נזוז?, אני פשוט קצת עייפה...."
הבטחתי לעצמי שבחיים יותר אני לא הולכת לשום פגישה עיוורת !!! גם אם אשאר לבד עד יום מותי!
" נפגש במעלה ה-170 בבית מספר 6" שמעתי אותו אומר מהעבר השני.... (האם מצאתי את עצמי הולכת שוב לפגישה עיוורת ?!)
לא, לא הכרתי אותו דרך אחד מאתרי ההכרויות, והפעם גם חברים לא הכירו לי אותו, הפעם הוא פשוט הגיע אלי ככה לבד, כאילו היקום שלח אותו אלי.
מצאתי את עצמי הולכת שוב לפגישה עיוורת. אלא שהפעם זה נשמע שונה, משהו בתוכי לא יכל לסרב, משהו בתוכי ידע שהפעם אני חייבת לעמוד מולו (או אולי לשבת) ולראות את האמת בפרצוף והפעם בלי מסכות, והוא כאילו קרא את מחשבותי הוסיף ואמר: " ... תבואי כמו שאת, בלי פוזות!"
אני הולכת לפגישה עיוורת בחוסר וודאות מוחלט והפעם גם בלי פוזות!!! איבוד שליטה מוחלט! (אמא'לה)
"תבואי כמו שאת" הידהד בתוכי שוב הקול שלו. מזה "כמו שאת"? הרהרתי לעצמי....: עם הג'ינס ומגפי הבוקרים שלי- מן זרוק פרוע כזה? או עם נעלי העקב והחצאית המיני האדומה שלי - מין סקסי כזה? או אולי לשם שינויי סתם עם מכנסי השרוול וסנדלי האצבע - מן ספורטיבי שנטיפי כזה? מי מהם זה בעצם "תבואי כמו שאת"?.... כולם זו בעצם אני ויש אפילו עוד... כמו מן אלף נפשות בתוך גוף אחד, אז את מי מהן להביא לפגישה? ואולי אם אביא את האחת אז דווקא האחרת תתאים יותר?
אני הולכת לפגישה עיוורת, הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה ודי!
זאת הפעם הראשונה שאין לי צל של מושג את מי אני הולכת לפגוש, איך הוא נראה, בן כמה הוא, גרוש - נשוי - רווק... גבוה - שמן - רזה - יש לו כרס - אין לו כרס... אין לו זקן - יש לו קרחת...עיוורון מוחלט! פחד מוות! (אמא'לה - תצילי אותי.....)
אני לא יכולה ללכת לפגישה עיוורת בעיוורון מוחלט, אני חייבת להיות בשליטה, גם אם זאת שליטה עיוורת אבל אני מבקשת שזו תיהיה סוף כל סוף פגישה מוחלטת!!!!
אני יודעת שהפעם "העיוורת" הזאת הולכת להיות שונה, היא הולכת לתוך מסע, מסע בתוך החושך העיוור ומשם.... רק אלהים יודע לאן זה יוביל ואיך זה יגמר..... ולמסע הזה אני הולכת ללא מיני ועקבים, לא עם ג'ינס ואודם על הפנים, למסע הזה אני הפעם הולכת עם קלפים בתוך תיק ורוכסן ובמסע הזה אני הולכת לשים את כל הקלפים על השולחן. למסע הזה אני אולי הולכת עם בגדים אבל אני אצא משם ערומה לחלוטין! לא, לא, אל תטעו, המסע הזה הוא לא עוד פגישה עיוורת של סקס מטורף מסנוור חושים, במקרה הטוב הוא יהיה אולי אונס, לא אונס פיזי, גם לא אונס ריגשי, זה יהיה אונס של בחורה מתבגרת שאונסת את עצמה להיות סוף כל סוף מי שהיא באמת - אישה מתבגרת שמסירה את הקליפות וחושפת את הקלפים, ונותנת לילדה הקטנה שבפנים לגעת סוף כל סוף באורגזמות הכי גדולות של החיים!
והפעם "המלך" כבר לא עירום, הפעם הוא לובש בגדים חדשים.
(ההמשך יבוא...) * פוסט זה הינו קטע מספר שמתועד לצאת לאור |