ביום רביעי הלכתי לפאב. השומר בכניסה אמר לי שלא מעשנים בפנים יותר, אז נזכרתי שהחוק החדש נכנס לתוקפו. האינסטינקט היה לשחרר קללה ולשים זין על החוק, אבל אז נזכרתי בגלזגו.

הייתי בסקוטלנד לפני פחות משנה. שם החוק כבר בתוקף כמעט שנה. הלכתי לסקר משחק כדורגל. איטצדיון שלם, ארבעים אלף איש ואין סיגריה אחת באוויר. ולא שאין שם חוליגנים. הרוב מפחדים מהקנסות הכבדים, חלק אחר ולא קטן מהמעשנים פשוט קיבל ללא ברירה את החוק המעט מפלה לטעמי את המעשנים, בייחוד כשזה קורה בפאבים, שם אווירת העישון ועשן מוסיפים קצת נופך אפלולי שדרוש למקומות כאלו.  

למרות המחירים המציקים של הוויסקי המעולה (כוס בשמונה שקלים!), אף אחד לא עישן גם בפאב. גם אני לא עישנתי באצטדיון, בכל זאת, עיתונאי. אפילו הערכתי את העניין,מי כמוני יודע לאחר שבכל משחק בבלומפילד ההוא שלידי מבקש שאזיז את הסיגריה לצד השני כי אני "חונק אותו". בפאב גם לא עישנתי אבל הרגשתי את הנחשים הולכים לי על הזרוע...

הוצאתי סיגריה מהקופסא, שמתי בפה, כמו שעושים הנרקומנים, בלי להדליק, רק כדי להרגיש את הסיגריה בפה (קיבעון אוראלי?), פתאום הגיע איזה סקוטי גדול. השעה 1:00 בלילה, שזה מאוד מאוחר באמצע שבוע בשבילם. הוא היה מאבטח שם, ואמר לי להכניס את הסיגריה ושאסור לעשן, לא ממש הבנתי מה הוא רוצה, כמו שלא הבנתי אף אחד עם המבטא הזה, למרות שרק מתנועות הידיים ניתן היה להבין הכל.

ניסיתי להסביר לו שאני רק שם את הסיגריה בפה, ושאין לי כוונה להדליק, הוא התחיל להתנפח ועצבן אותי, עשיתי לו שיילך עם היד, מאוד מזלזל, אבל ישראלי מאוד. התעצבן. אמר לי לצאת החוצה כמעט בכוח, קילל את אמא שלי ואותי ואמר לי לעשן בחוץ ולהירגע. אם לא הייתי איש רגוע היו שם מכות, והייתי מפסיד בטוח.

כשחזרתי פנימה הייתי מאוד עצבני, אבל ניסיתי להסביר לו, הוא עמד מעליי והרגשתי את הנשימה המסריחה שלו. אמרתי לו שאני עיתונאי מישראל ושאני כפול בגיל מכל הילדים שיש לו בפנים ושאני לא מחפש צרות, שאני רק מכור לניקוטין ולא רגיל לחוק, למרות שכיבדתי אותו. הוא נרגע בסטייל "אחי הכי"

אז בפאב ביום רביעי היו כאלו שעישנו בפנים, בכל זאת ישראל. אני החלטתי לכבד את החוק, בעיקר משום שאני רואה בו מבחן חברתי. אין ספק שמי שלא מעשן סובל בפאבים ומגיע לאנשים ליהנות בפאב גם אם הם לא מעשנים. אין גם ספק שהחולצה שלי הסריחה הרבה פחות לאחר שכל סיגריה יצאתי החוצה לעשן. בטוח שגם הרחוב קצת קיבל חיים, אנשים מפאבים סמוכים עמדו בחוץ והייתה אווירה נחמדה. כולם קיטרו אבל בסך הכל אווירת קרנבל. אפילו לדבר עם בנות או חברים יותר נעים בלי לצעוק בגלל המוסיקה. בעלי הפאבים אמרו שזו גזירת מוות, שהקנסות יגיעו ויפרקו את העסק, שהשכנים תיכף יצעקו שיש רעש, ושבדלי הסיגריות ברחוב יהיו תופעה מכוערת ביותר.הכל נכון, גם שזה חוק מפלה אחושרמוטה נגד מעשנים, שרוצים להירגע עם האלכוהול והסיגריה שלהם בפאקינג פאב, פאב!

למרות הכל אני אעקוב אחר ההתפחויות של החוק הזה, ובטח יהיו מלא. מבליין שדקר בעל מועדון שביקש ממנו לכבות את הסיגריה, עד קנסות כבדים לבלעי מקומות ובליינים. מצד שני זה עשוי להיות החוק החברתי הראשון שייאכף פה על ידי החברה עצמה. משהו שיהפוך לנורמה שהיא הרבה יותר חזקה מכל חוק לדעתי. באירופה וברוב ארצות הברית כול ניו יורק זה כבר מיושם, ודי בהצלחה. יותר מכל הדבר מעיד על חברה בריאה ומתחשבת יותר. אני מעשן קופסא ביום בערך, ואוהב לעשן בפאבים, אבל כמעשן אני יודע שזה מזיק, שזה מגעיל ושיש אנשים שלא סובלים את זה. כשאני יוצא מחדר כושר ועובר ליד מעשנים בא לי להקיא. אחרי שעה אני כבר מעשן כמו קטר, אבל הפואנטה ברורה.

נכון שיש לנו צרות יותר גדולות במדינה, אפילו לי אישית יש כמה דברים יותר בוערים. ועדיין, לדעתי אם החוק יצליח זה יגיד משהו על החברה שלנו. התחשבות שכזו עשויה להוביל למתינות גם בדברים אחרים. הייתי יכול לכתוב משהו על עשן לבן וכדומה. אבל נחסוך מכם. אני יוצא לסיגריה