הוא מקפל מולי בשקט את הציוד בסיומה של הרצאה ואף אחד בקהל לא יודע שהוא איבד את אישתו לסרטן רק לפני שנתיים. הוא, ושני ילדיו. היא, אחת אחרת, מסתובבת עכשיו במסדרונות של החברה ואמא שלה כבר לא איתה. וגם היא שמחייכת ורוקדת בת 80+ 7 שנים סעדה את בעלה על כסא גלגלים לפני שהלך והיא מחייכת צוחקת אופטימית. הגיבורים שלי זה לא אובמה או מהאטמה גנדי. הגיבורים שלי זה לא ספורטאים שכבשו את האוורסט או איש הברזל בריבוע הגיבורים שלי ההשראה שלי זה האנשים הרגילים שחיים לידי לידנו ואנו בכלל לא יודעים כמה קשה הדברים שעברו ואיך שהם הלכו ככה כל יום לעבודה ולא בכו כל היום ולא התלוננו. הגיבורים שלי זה גיבורים פשוטים יומיומיים שחיים ומסתובבים בינינו ואנו, בבועה שלנו, לא רואים אותם. לא זוכרים שהם קיימים ואנו מתלוננים על פקק תנועה, או מכונת קפה שעושה תקלות. הגיבור שלי איננו עשיר ויש לו במשפחה אתגרים בריאותיים לעיתים איש רגיל אישה רגילה עם עבודה ו 3/4 ילדים שמצליח/ה לגדל ילדים ביוםיום - וזה קשה! ... או ניסיונות של שנים ללא הצלחה להביא ילדים או שהיו לו ילדים וכבר אין. כן כן. זה קשה לדעת אבל בינינו יש אנשים יקרים שאיבדו ילדים בדרך והם פה. איתנו. שקטים. גיבורים. מתפקדים. לא ייאמן. הם הגיבורים שלי לא אני לא אנשים ב TV הם ההשראה שלי אנשים רגילים עם כוחות בלתי רגילים. ואם היינו רואים את זה, אותם כולנו היינו חיים יותר בשלווה ומודים לאלוהים על מה שיש לנו. |