שלושה עשורים עברו מאז תחילת העלייה מאתיופיה שנמשכת עד היום, והנתונים באשר למצבם אינו מעודד[SS1] . לפי מחקר שנערך על ידי  מכון ברוקדייל, 90%  מבני הנוער האתיופים מצויים לפחות בתחום סיכון אחד וסובלים מפערים משמעותיים בכל רמות ההשכלה.[SS2]  העולים עדיין נתקלים במכשולים המקשים על השתלבותם בחברה.

במפגש בין הציפיות בהן החזיקו בארץ מוצאם לבין המציאות המנוכרת בארץ נוצר שבר טראומטי המערער את ההגדרה העצמית של העולים.  

הזמן להתערב

סם שוורץ, סגן מנהל שלוחת אוניברסיטת לסלי בארץ המתמחה בתחום מדיניות ציבורית ופרופ' ויויאן שפייזר, מייסדת שלוחת אוניברסיטת לסלי בארץ המגיעה מתחום הטיפול בהבעה ויצירה, שילבו כוחות במטרה להביא לשינוי בקהילה האתיופית בארץ באמצעות האמנויות. לדבריו של שוורץ, הם החליטו להתמקד בעלייה האתיופית הסובלת, על פי ממצאי המחקר, ממדד סוציו אקונומי נמוך, שיעורי פשיעה גבוהים, נשירה מהלימודים ואבטלה (Wertzberger 2003, Biton, Eshkol, and Bodovsky 1997, Bodovsky, David and Eran 1998, Lotan and Kin 2007, Wergen 2006).

"החלטנו לפעול בשדה האמנות מתוך האמונה בכוח שלה לשנות את חיי הפרט והחברה. בנס ציונה יש אוכלוסיה של כ- 1000 עולים, איתרנו שם 3 קבוצות המתקשות במיוחד בקהילה."

איזו חוויה עלתה מהמפגש עם הקהילה האתיופית?

"הקהילה מאוד חמה ומגוונת. בעקבות המפגש הבנו שעלינו להתמודד לא רק עם הפערים בין הקהילה לחברה הישראלית אלא גם עם ההבדלים הגדולים הקיימים בתוך הקהילה בין העולים הוותיקים לחדשים. מאוד התרגשנו במפגש הראשון כאשר כובדנו באוכל מסורתי אתיופי, וחשנו את הערכת הקהילה שהתעניינו בתרבות שלהם ושדיברנו איתם כמה מילים באמהרית."

חיבור וגאווה דרך האמנות

ההתערבות הראשונה נעשתה עם קבוצה של עולי אתיופיה שהשתחררו מהצבא. אנשי העירייה זיהו כי לאחר השחרור, הנוער האתיופי נוטה 'לנשור' מהחברה. שוורץ ושפייזר חיפשו דרך להציע להם כלים שיסייעו להם לשמור על החיבור לחברה ויהווה גשר אל השלב הבא של ההשתלבות בחברה כאנשים בוגרים. ההתערבות השנייה נעשתה עם בני חטיבת הביניים במטרה לחזק את תחושת הגאווה בתרבות האפריקאית ובמורשת. הפעילות נעשתה בהשתתפות זמרות אפריקאיות ששייכות לתנועה חברתית הפועלת לקידום הדמוקרטיה בדרום אפריקה.

"לפעילות עם החיילים המשוחררים למשל, הבאנו מרצה שהציע הדרכה בנושא כישורי מנהיגות, והקנה להם מיומנויות לתקשר בינם לבין עצמם, בקהילה, ובחברה הישראלית. הפעילות נעשתה באמנות חזותית וסדנאות דרמה. ציירנו עץ משפחה שהתחיל באתיופיה ונגמר בארץ. בתהליך העשייה עלו סוגיות קשות בנושאי הפערים בין הדורות השונים בתוך הקהילה עצמה."

אמנות אתיופית מתוצרת הארץ

ההתערבות השלישית נעשתה עם אמהות חד הוריות, שהיא אחת הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה האתיופית.

"עבדנו בשיתוף עם מטפלת באמנות חזותית שנפגשה במשך תקופה של 3 חודשים עם הנשים.

העבודה האמנותית התחילה מיצירה עם חומרים המוכרים לנשים האתיופיות כגון חרוזים. היצירה שימשה לגישור בין אמנות מסורתית אתיופית ואמנות ישראלית מקומית על ידי יצירת סמלי תרבות כמו חמסות וחנוכיות, כדי לחזק את החיבור לזהות הישראלית דרך המוכר. התהליך אפשר לנשים להעלות נושאים קשים מהעלייה ומהחיים הישראלים. לא כל ההתערבויות התפתחו כפי שציפינו, ולמדנו תוך כדי העבודה לקחים רבים ומפתיעים. חלקם מעניינים וחלקם בעיקר עצובים בשקפם את היקף הבעיה. בהרצאה שתתקיים בכנס אמנות ואקטיביזם נשתף את הקהל בלקחים והמסקנות שעלו בפרויקט."

ההרצאה של סם שוורץ ופרופ' ויויאן שפייזר תתקיים בכנס אמנות ואקטיביזם של שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל בתאריך 7.4 בקמפוס אורט הרמלין.

להרשמה ופרטים נוספים:

http://aipi.org.il/Articles.asp?Action=View&ItemID=207