** עדכון, 10 נובמבר: אורן פרנק הבטיח לי במייל כי אם הוסר הטוקבק שלי, הרי שהדבר נעשה בטעות. מאחר ואני גם משוכנע שלא היתה לו סיבה לעשות דבר כזה, וגם מכיר את הממשק ה, אהם, בעייתי של הקפה, אני מאמין לו. הסיבה שהפוסט הזה נשאר היא בשל מה שאמר ג'רונימו בתגובות פה למטה, שהוביל לפוסט הזה (במקום אחר, עמכם הסליחה).  

אני מניח שכבר יצא לכם לקרוא את הפוסט של אורן פרנק, בו הוא מבקש מידע על רפי גינת לקראת התביעה שהגיש הלה נגדו.

השארתי שם טוקבק, ענייני וקצר, שאמר (ניסוח מקורב) שההגנה המקובלת במשפטי דיבה היא או "אמת דיברתי" או "תום הלב". מאחר ואין פה תום לב בבירור (המקרה לא יכול להיחשב ככזה), הרי שכדי שהגנת אמת דיברתי תעמוד לך, אתה צריך להוכיח, ובכן, שאמת דיברת. הוספתי עוד שמטרת הפוסט היא כנראה לאסוף הוכחות לנושא (עניין שבעיתונות נעשה בדרך כלל לפני הפרסום).

הניסוח מקורב, אני באמת לא זוכר כבר, אבל הוא היה קצר יותר. בכל מקרה, היום הצצתי שוב בפוסט - הטוקבק ירד. שיט, אולי לא ניסחתי באיכות הראויה לפרסום שם.

הפוסט של אורן פרנק, סנס טוקבק

מסתבר שכך זה קורה. אתה כותב את הגיגיך בבלוג האישי שלך, ותוך שבוע אתה מאבד את משרתך, רפי גינת תובע ממך מיליון, ושלל מקורבים של פלוני ומכרים של אלמוני מטלפנים ובאמתחתם "עצה ידידותית".

אני מודה. מעולם לא חשבתי או טענתי שאני תמים, אבל כנראה שטעיתי.