כותרות TheMarker >
    ';

    קן הירגזי

    In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.

    John Lilly

    מימי

    14 תגובות   יום שבת, 10/11/07, 01:33

     

     



    יום אחד בשבוע המשיכה מימי לחיות את ילדותה. האוטובוס היה מוריד אותה בשיכונים וכבר בחדר המדרגות הצר היתה מתפשטת חמימות של תבשילים, בדיוק כמו בימים שחזרה מבית ספר, הדלת היתה תמיד פתוחה והיא היתה זורקת את התיק ואומרת "שלום אמא" לאישה במטפחת ראש שברכה אותה בחיוך. היא היתה ניגשת ונותנת לה נשיקה ומרימה מכסים של סירים שמתוכם היו פורצים בבת אחת עננים יוקדים.
    "שבי," היתה אומרת אמה והיא היתה אומרת "תכף." ועושה סיבוב בבית לראות אם יש משהו חדש והולכת לרחוץ ידיים ופנים ובבואת הנערה הצנומה שהיתה אז במראה זכרה אותה כאילו שהיא אף פעם לא עזבה.
    אבל משהו בכל זאת השתנה. המתח שהיה תמיד כשאביה עוד היה חי השתחרר, ואיתו גם נוכחותו המעיקה של אלוהים אחד, רע מזג, קנא ונתון להתקפי זעם.
    ושוב היא ראתה את אבא שלה דופק באגרוף על השולחן ומקפיץ את הכלים. ורחל המסכנה כמעט נחנקה פעם אחת מהאוכל שנתקע לה בגרון. וכל מהותו של האב נועדה להגביל במוסרות ברזל, וכל מהותה של מימי צעקה "חופש".
    ובגינה אחת מוזנחת, ישבו נערים על משענת הספסל ועישנו. וביניהם היה הוא. והבעירה שהיא הרגישה אליו עמדה לעלות לה ביוקר. היא נתפסה איתו ועם עוד שניים ואמרו עליהם "חבורת עבריינים". ובין אם היתה ממש מעורבת ובין אם לאו, קשרה את גורלה אליו כי עיניו שיגעו אותה וחתכו אותה מבפנים.
    היא נשלחה ל"צופייה" ואחרי זה לא חזרה לגור בבית. ואמא שלה אמרה לכולם שהיא עובדת מטפלת בתל-אביב, אבל באמת היא היתה איתו ועישנה חשיש. והוא נהייה נרקומן של הרואין, ואז היא נהייתה בשבילו זונה. ובסוף הוא מת ממנת יתר.
    במשך עשר שנים היא טיפסה מהביוב רק כדי להיות בגובה של המדרכה. ואז היא נקלטה בקן שלנו כשאוקסנה אספה אותה מרחוב גשום בתחנה המרכזית הישנה.
    יום אחד בשבוע היא נהגה לנסוע כדי לעשות השלמות לילדותה. אחרי ארוחת צהריים, היתה הולכת לישון במיטת היחיד שבמרפסת שהפכה לחצי-חדר. עם הקולות הרמים של השיכון שסובבו כמו פעם, אבל עם בטחון שלא היה לה אז, תחת עיניהם הפקוחות של אבא שלה ושל אלוהים.
    ובערב, היא היתה מביאה לנו לחוח, צנצנת חילבה, ולפעמים גם ג'חנון שאמא שלה עשתה.
    עכשיו היא בברלין.
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/11/07 17:34:
      צקסים. פותחת את הלב הכתיבה שלך.
        21/11/07 19:31:

      אח. יש לך יכולת לתאר את הביבים ואת כל מה שסביבם ברגישות אין סופית, שלא לומר ביופי. מקסים כתבת. אין לי כוכבים כרגע.

        14/11/07 09:17:
       גם זונה היא קודם כל בן אדם. אמרת זאת יפה כל כך.
        13/11/07 00:53:
      יפה כל כך!
        12/11/07 22:20:
      העצבת אותי.
        12/11/07 17:15:

      מימי פה מימי שם , נחמד מאוד.

       יש מצב שיהיה דיווח על מימי הברלינאית?

      אולי בנתיים ספרי לי  קצת על אוקסנה.תודה . 

        11/11/07 18:44:

      מזכיר לי

       

      "ברחוב הנשמות הטהורות
      הקבצנים פושטים עורות
      גורפים כספים פורטים שטרות
      חושפים מומים לעשרות
      ומנגנים על כינורות
      ברחוב הנשמות הטהורות
      הפנסים ללא אורות
      אזוב וטחב בקירות
      הגנבים בחצרות
      אוספים בשקט עוד צרות


      ברחוב הנשמות הטהורות
      הנערים עושים צרות
      וניטפלים לנערות
      פותחים תיקים וחקירות
      מלכלכים את הקירות
      פותחים תיקים וחקירות
      מלכלכים את הקירות


      ברחוב הנשמות הטהורות
      שלחו שלושה למאסר
      מפני שלא ידעו מוסר
      ועל השלט שהוסר
      שינו את שם הרחוב הצר
      שינו לדרך כל בשר


      לכל רחוב יש שם פרטי
      אשר מעיד על טיב יושביו
      בכל רחוב תלויים שלטים
      על צדיקים ללא רבב

        11/11/07 18:31:
      אחד הדברים שקוראים ונשארים בשקט.
        11/11/07 00:35:

      בברלין השוק קשה יותר..

      אם אפגוש אותה במקרה בקריסמס בקא. דה. ווה, זה יהיה ממש מפתיע וסימן שבברלין גם בביובים אפשר להתפרנס.

      *

        11/11/07 00:21:
      כל כך עצוב. כל כך מוכר לי משכונת ילדותי
        10/11/07 11:13:

      באיזה יופי ציירת אותה ואת הכאב

      את כותבת נהדר 

       

        10/11/07 09:20:
      יפה ונוגע ללב, במיוחד למי שגדל במקום דומה.
        10/11/07 01:57:

      צוחק

      גדול!

        10/11/07 01:48:

      נוגע

      כואב

      אופטימי

      ומעורר מחשבה על כמה קל לשבור

      וכמה כמעט לא אפשרי לאחות שברים

      ארכיון

      פרופיל

      טמבורין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין