‎...כשסגרתי את הדלת ואת נשארת מאחור, שנאתי את עצמי. אבל בחרתי לרַצות את כולם – את הורי, את אחי, את השכנים, וכנראה את התרבות כולה – בכך שלא בחרתי באהבת נשים אלא ב"אהבת" גבר ואישה.

והנה אני היום – יושבת בביתי המפואר, נשואה לאיש עשיר כקורח, והקירות הם האויב הכי גדול שלי. אני בודדה מתמיד, ולאף אחד לא אכפת. העיקר שלא ביישתי אותם. העיקר שלא סטיתי מהדרך. אימא הייתה אומרת, "בחיים יש רק דרך אחת – ישר. כל עוד הבחירות שלנו לא סוטות מן הדרך, זה מקובל. אין לנו זכות בחירה. ומי שמחליט אחרת, דרכו לא איתנו."
אז הנה, אימא יקרה, מילאתי אחר ההוראות. אך למה לא אמרת לי שיש לזה תופעות לוואי כל-כך קשות?
למה, אימא, עכשיו כשכל-כך טוב לך – לי רע? למה אחרי תשעה חודשים שנשאת אותי ברחמך את לא מרגישה שאין לי לב, שאני בסך-הכול בבואה שלך? למה, אימא, לא נתת לי לבחור? ולמה עכשיו את מתעלמת מהכאב שלי? אז נכון, אימא, שהיום אני אישה עשירה. אבל אני ענייה מאי-פעם.
העיקר שראשך מורם היום, וכשאת מסתובבת ברחובות את כל-כך מתגאה בעושר שלי. כמה פתטי לדעת מה כסף יכול לעשות. כשלא היה לי כסף קינאתי באותם עשירים, במכוניות שלהם, בבגדים, בחופשות. היום אני יודעת, אימא, שהכול זו אשליה אחת גדולה. כי כשרע לי, הכסף לא מנחם אותי. כשעצוב לי, הוא לא מחבק אותי, הוא אפילו לא יודע מי אני. 
למה אמרת לי ללכת בַּשביל של כולם? למה לא סיפרת לי שהוא לא מגיע לשום מקום? זה בסך-הכול עדר של אנשים שלא מעיז לעצור לרגע ולשאול לאן כולם הולכים. 
את יודעת, אימא, המאושרים הם אלה שהולכים אחרי הלב ולא אחרי הדרך. כי הלב הוא הדרך, ולא כמו שאת לימדת אותי. אני יודעת שהבחירות שלי נעשו ואין להשיבן. ויתרתי על הלב שלי למענך. האם את היית מוותרת על שלך למעני? אני לא חושבת. כי הלב שלך הוא לא שלך, הוא של כולם.
להיות נורמלי זה להיות ישר עם עצמך, לדעת שהבחירות שלך הם רק שלך ושאף אחד לא בחר בשבילך
אז האם אני נורמלית או לא? מסתבר שלא
לא הלכתי אחרי הלב שלי, וזה הדבר הכי לא נורמלי שיכולתי לעשות בחיי

קטע מתוך הספר -ללכת אחרי הלב סיפורה של אמה גונס

בוקר נפלא לכולנו
בוקר של אמת 
ואהבה