השיח החדש מדבר על נופשים ובתי מלון נטולי צווחות ילדים, ואכן נופשים רבים בארץ לא מוכנים לארח ילדים בטענה שהם מפרים את השקט והאווירה המיוחדת שהם רוצים עבור האורחים שלהם, אפילו במסעדות שנמצאות בהם-כבר לא מקבלים ילדים.

יצחק קדמן, יו"ר המועצה לזכויות הילד בכנסת, שואל "למה מה שאסור לעשות למבוגרים מותר לעשות לילדים"?

השיח  יצר חילוקי דעות כאשר המתנגדים רואים בשיח החדש  את הילדים כמטרד, התומכים חושבים שזו הדרך היחידה שלהם להירגע ועל כן ההפרדות נחוצה גם לילדים עצמם אציין שמגיל שנה עד גיל שלוש ההפרדות דווקא לא כל כך נחוצה לילדים אלא עם כן ישנה דמות מאוד קרובה כמו סבא וסבתא ששומרת עליהם, אבל מה עושים שלא לכולם יש את הפריווילגיה הזו.

כאשר שאלתי את ניר (בני) בן ה- 14, מה דעתו על  נופשים ובתי מלון נטולי צווחות ילדים ומכאן להצעה לא להביא אותם עם ההורים לבתי מלון? תשובתו הייתה "מה זה כאן? אנו חוזרים לימי הביניים. כאשר ילדים חוזרים למעמד הנמוך שבו חיו פעם. אני דווקא חושב שיש לשתף את הילדים, לא להפלות אותם, כי הם דור העתיד שלנו".

לדעתי הבעיה בכלל היא לא בילדים. הבעיה היא בעצם ההורים וזה מתחיל במשפט "מה זה כאן בית מלון?" כלומר, המסר שמועבר לילדים בכל מיני סיטואציות בחיים  שבבית אי אפשר להתנהג כמו בבית מלון,ישנם הורים שכאשר הם נמצאים בבית מלון הם מאפשרים לילדיהם  לצעוק, לעיתים ההורים גונבים מגבות (ואת כל זה הילדים רואים וההורים  גאים בשלל שהם מביאים הביתה הם  דואגים לעשות את זה ליד הילדים שלהם ואף לצחוק על זה עם החברה).

במלון מרשים ההורים לעלות עם נעליים על הספות, בשעת הארוחה הילדים וההורים ממלאים את הצלחות באוכל ללא שום פרופורציה, לעומת הכמות שאנו באמת צריכים לאכול וכל זה בגלל שאנחנו בבית מלון, הרי שילמנו כסף ולכן מותר לנו.

אני יכולה לומר לכם שיש לי שלושה ילדים שנסעו איתי לרוב לכל מקום והם אף פעם לא שברו, לא צעקו והיו מנומסים הרבה יותר מאנשים מבוגרים ששהו איתנו בבית המלון (אני בטוחה שיש עוד מספיק משפחות כאלה). לכן הטענה כי ילדים מפריעים לאווירה השקטה של בתי המלון היא אינה נכונה ואפילו מעליבה.

לכן אינני חושבת שהבעיה הינה שהילדים פוגעים באווירה בבתי המלון ובנופשים. הבעיה היא ההורים שחושבים שחופשה עם הילדים, היא החופש להרשות לילדים לעשות ככל העולה על רוחם מבלי להעיר להם (כי חס וחלילה  אסור להעיר כי הם יעלבו) וכל זה על מנת שלהורים יהיה שקט.

לכן צודק מר קדמן כאשר הוא שואל "למה מה שאסור לעשות למבוגרים מותר לעשות לילדים" הילדים הם לא הבעיה, אבל תמיד נוח להטיל עליהם הכל ולהפלות אותם.

אני חושבת שבתי המלון צריכים להיות מיועדים דווקא לילדים ואת ההורים צריך להשאיר בבית עד שהם ילמדו שהילדים מעוצבים על-ידי המבוגרים ותלויים בהם. מכאן שהאחריות והמחויבות לטפח ולהחדיר בילדיהם את התכונות שיובילו אותם לנורמות התנהגות מקובלות ולחיים טובים הן לילדים והן להורים מוטלת על ההורים עצמם.

אחד הדברים שניתן למצוא אותם בכל חברה היא ייפוי כוחם של ההורים לטעת בילדיהם ערכים ונורמות התנהגות כפי שהן מוגדרים באותה חברה. הדבר החשוב הוא שהורה יזהה מהם החובות והמחויבויות שלו כהורה, ויבחן כיצד הוא יכול לבצע אותן באופן התואם את השקפתו, אך גם את החברה שבה הוא חי. להורים תפקיד מרכזי במשפחה, אולם גם לשאר בני המשפחה, כולל הילדים שלהם מחויבות כלפי עצמם וכלפי המשפחה והחברה.

לפיכך, המסקנה הינה שאחריות ההורים לדאוג שילדיהם יתנהגו על פי כללי המלון כפי שאנשים מבוגרים מתנהגים ומשפחות יוכלו להנות מנופש משפחתי. ותמיד לזכור ילדים זה ברכה וחופשה זו דווקא הזדמנות להתקרבות מחודשת ואם גם ההורים וגם החברה תעביר לילדים מסר של אהבה ושלום, גם הם (הילדים) כנראה יכנעו לאווירה שהם נמצאים בה.

בהקשר זה, מתאימה אמירתו של אי צ'נג: כאשר ישרור סדר במשפחה, ישרור סדר בכל מערכות היחסים החברתיות בין בני האדם.