בדידות היא זמנית ....

אלא , אם בוחרים בה כדרך חיים .

במה בחרת ? :)

"חֶרֶב הַבְּדִידוּת נִשְׁלֶפֶת מִנְּדָנָהּ,
פּוֹלַחַת לֵב פּוֹעֵם
עַל סַד הַלַּיְלָה."
כתיבתך רגישה ונגועת בנימים...

שיר חזק מאוד. אבל זאת לא חוכמה אצלך. אתה תמיד כותב חזק ופולח על סד הנייר.
שיר על אהבה זוהרת בבדידותה.
ג'ודי.

כתיבה מפלחת לך...דן...

אהבתי

חג שמחוכשר

בט

תודה רבה לכם ידידי היקרים

שמח מאד על ביקורכם :)

כובשת ונכנע
או שמא כובשת ונכבש
בזכרונות
וכמה ערגה בשורות לאותם ימים
אל מול ההוה

עֵת הָאֲוִיר הָיָה צָלוּל יוֹתֵר

וְהַזְּמַן נִמְשַׁח בְּוָרֹד -

הָיָה נִדְמֶה כִּי הָאַהֲבָה נִצְחִית -

נפלא

דן יקר

בשיר נסוכה רכות מלווה בגעגוע והשלמה

לחישת איש לאישה בוקרם ולילם  ניחוח יחדיו , היותם .

עד תם  רחשם ונפער החלל

כתוב בפיוט רב .

אהבתי .

בדימויי שירתך הגעגוע עוטף את מילותיך...

נ.

קצוות טלטולים וניגודים.

חיבוק מואר בלילה לאחד הוא קור מפשיט חלומות מזוהרם לאחר. 

זכרונות מטולטלים לזמן עבר בו היה האוויר צלול דרך משקפיים ורודים ונאיביות רומנטית.

יד שהתרוקנה חופנת עלים חובקי הבטחות המתפזרים בבכי חרישי שספק אם קולם נשמע על רקע הרעם החזק.

והחרב.... חרב הבדידות - המטאפורה חזקה כל כך שיכולתי לשמוע את להב המתכת הנמשך מנדנו.

וכמו בפתגמים המוכרים אפשר לומר - איך נפלו לבבות? על סד הלילה. וחדל.

דן,
המעבר בין הרגשות יוצר חלל מכאיב
הַזְּמַן נִמְשַׁח בְּוָרֹד -
הָיָה נִדְמֶה כִּי הָאַהֲבָה נִצְחִית -

חֶרֶב הַבְּדִידוּת נִשְׁלֶפֶת מִנְּדָנָהּ,
פּוֹלַחַת לֵב פּוֹעֵם
עַל סַד הַלַּיְלָה.

תיאוריך נפלאים ונוגעים ללב

דבי

יָדִי, הָרֵיקָה מִיָּדֵךְ,
נִמְלֵאת עָלִים מְלֵאֵי הַבְטָחָה,
יום יבוא והיד הזו תלטף את ידך