כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיון

    חתול לבן חמוץ מתוק

    0 תגובות   יום שבת, 10/11/07, 03:47

    סבתא מרים הלכה לעולמה.

    היא הייתה בת 92, ויום אחד חשה ברע, אושפזה בבית החולים, והלכה לעולמה.

    זו לא הייתה בדיוק הפתעה, מאז שהיא עברה שבץ מוחי, נעלמו החיוניות, החַיוּת, כושר הדיבור, ושמחת החיים שבה. הדבר היחיד שנותר היה הצלילות שבה, שהסתתרה מאחורי מסך אבן של חורים בתודעה ובזכרון. התקופה הזו שעברה נתנה לכולם מספיק זמן להפרד ממנה באמת, כי אפשר לומר שחלק גדול ממנה מת לפני כן, ומה שנותר היה צל.

    היה זה יומיים לפני החתונה של נכדה, תזמון די לא נוח. כפי שכתבתי בפסקה הקודמת, זו לא הייתה הפתעה, ככה שרובנו קיבלנו את הידיעה על מותה בדכדוך והבנה.

     

    כשכולנו המתנו עד שטקס הקבורה היהודי הברברי יתחיל (בו זורקים (!) את הגופה עטופת תכריכים לאדמה, ללא ארון או שריפה), דיברנו במשפחה אחד עם השני. לזוג שבקרוב יתחתן המלצתי לראות את הסרט "חתול לבן - חתול שחור". זה סרט אדיר, אירוני ומצחיק, מתובל בהמון הומור שחור, כמו שאני אוהב. המלצתי להם לראות את הסרט כדי להבין כמה שהחיים מצחיקים ומוזרים, ולמרות שכשקרוב מת קרוב לחתונה, שני קרובים מתים ביום החתונה - זה קטסטרופה מצחיקה.

     

    (ספוילר)

    בסרט עושים כולם הכנות לחתונה, כאשר שני סבים "מחליטים" להתפגר , ודווקא ביום הזה. הראשון מת מוות קליני מכישוף לכדי לעצור את החתונה הכפויה של נכדו האהוב לאישה שלא אהב, והשני נחנק ומת מוות קליני. מאוחר יותר הם חוזרים להכרה. אחד מהקטעים שאני זוכר בצורה ברורה הוא הקטע שהאב ובנו מגלים שהסבא מת, והאב שואל - "למה בחרת למות דווקא ביום החתונה של נכדך". לאחר שהם שותים לכבוד המת, הם "מאכסנים" את שני הסבים בעליית הגג, עם שקי קרח, שלא יסריחו את החתונה. מאוחר יותר, שני הסבים מתעוררים מהתרדמה.

     (סוף ספוילר)

     

    בעודנו ממתינים בבית הקברות, אני רואה חתול שחור וחתול לבן (ייתכן שהן נקבות, לך תדע).

    לא יכלתי שלא לחייך ולצחוק מבפנים על האירוניה המוזרה הזו, וגם לצלם את זה לדראון עולם.

     

    החיים מצחיקים, צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, בדיוק כמו סבתא מרים, לראות את החיים, ולהריח את הסרחון, ולטעום את החמוצמתוק, ולצחוק כמה שאפשר, אנחנו עולים בסיבוב הבא.

     

    ולמרות שהפולניות והפולנים עיקמו אף כאשר צילמתי את החתולים, וקיבלתי נזיפה פולנית, לא היה לי אכפת. אני הולך ואובל בדרכי שלי, אני אמן, אני מרגיש ואוסף את כל מה שאני יכול כדי לפתח את החיים.

     

    ולסיום - קטע מתוך סרט ידוע של הגדולים מכולם - מונטי פייטון.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה