אי אפשר באמת לנסר רגש זה כמו לנסות לקלף תפוז בידיים קשורות.
------------ "..ואם לא יוכל לעצור ברוחו מלכעוס, על כל פנים ישמור לפיו מחסום מלדבר בשעת כעסו מטוב ועד רע, ויהיה "כחירש לא ישמע וכאילם לא יפתח פיו". ואם ידבר, יהיה בקול נמוך ובדברי ריצוי, ואף אם ליבו בוער כאש, וחמתו בערה בו, לעצור במילין יוכל, ואז יהיה הכעס עקר, שאינו עושה פירות, כי ידוע שעבירת הכעס גוררת עבירות רבות ורעות, כגון אש המחלוקת, וילבש קללה, וכהנה רעות רבות; והשתיקה בעת הכעס כמים לאש." (ר' אליעזר פאפו, 1786-1828, פלא יועץ).
אני מתפעלת לפעמים מהדיוק שבו דברים באים אליי. אתמול למדנו את זה בשיעור תורה. אני עושה השתדלות.
------------ סופה-דרך: ביום החמישי נזקקתי (שוב) להסחה בהסעה של עצמי (אל עצמי) יצאתי מהעבודה היה גשם סופת-מלא-מלא-מים (כמו חורף מודיע: אני אמיתי, תאמינו, תאמיני) חשבתי על כל הגלגלים שמציפים את הרחובות בשעה הזו יום לפני השבת הזו וחשבתי שלא בא לי על עומס (יש לי מספיק משלי בלב ובמוח) החללית לבד יודעת לנסוע לירקון היא מתוכנתת לשש לכיוון דרום לא הייתי סגורה על הכיוון (לא הייתי סגורה זה אומר שהכל פתוח) מיד אחרי הפנייה שמאלה ראיתי בתחנה טרמפיסטודנט אמרתי בלב: הנה, הוא יכריע (למרות שניחשתי שזה יהיה אריאל) הוא שאל לאן את מגיעה שאלתי לאן אתה צריך (ככה מרגישים אנסי דרכים?) הוא אמר אריאל, למכללה (לא הייתה שום הפתעה. רק שמחה קטנה) כי אני נוסעת את הדרך הזו בכיוון הזה בבוקר בדרך כלל (דרך. וכלל) אז זה חדש לי ועוד בגשם הזה. יש מחוות גוף מדברות שלא זקוקות להרבה תנועה. אני לא זוכרת מה בדיוק עשיתי אבל הוא הבין לי את הכוונה והתיישב מאחורה. במתחלף הירקוני עוד היה אפור ומימי. ככל שהמזרח התקרב אליי או אני העמקתי אליו הלך והשחיר הכל ההרים השומרון השמור לי בלב הכביש הארוך הירידה הגדולה שעולה תמיד ספק אם למטה (בסופה. בסופה) מחכה משטרה. לא החלפנו מילה רק המוזיקה דיברה וקצת רחשים של מכונת הקאנון השחורה. לא עקבתי אחרי הגבה שלו אבל אולי הוא הרים אותה כשהוצאתי יד מהחלון עם המצלמה (החוטים שלה נקשו על המסגרת. החזקתי חזק בשמאל החלשה) הגשם נחלש ככל שאריאל התקרבה (זה שם יפה לילדה) שמתי אותו במעונות בבניין החדש שכשאני גרתי בקראוון לפני אלף שנה עוד לא היה והכל היה פתוח ואפשר היה להאזין למואזין עושה תחרות עם הרעש של הרוח (שנה א'. זו הייתה שכונה) עליתי למעלה לנקודה שלי הגבוהה (בעלות זה דבר נהדר ונורא) לא יכולתי להיכנס ממש עד אליה הבוץ עשה לחללית מבט של לא כדאי לך
ושקט. וחושך. ולבד נהדר
זהו. מה צריך הבנאדם מה צריכה הבתחווה צרור מפתחות וגלגלים סבירים ואמונה.
קור-טוב (זו מילה טובה) של נכונות ופתיחות לנשימה עמוקה של בתוך ואחרי הגשם סמפונות והרחבה להכניס אוויר הרים. צלול. יותר מיין.
אוויר הרים צלול יותר מיין. נקודה.
---------- א.פיסארניק:
בלילה הזה בעולם הזה איזו שתיקה נדירה בלילה הזה העניין עם הנשמה הוא שאין לראותה העניין עם המחשבה הוא שאין לראותה העניין עם הרוח הוא שאין לראותה
מאיפה קנוניית השקיפויות הזאת?
---------- מילים כלבות. איך הצעקות שלי יכולות להגדיר תחביר? הכל נהגה בגוף כשהגוף אומר את הכוח חסר-השם של התשוקות הפרימיטיבות.
|