| ...השיחה המריאה ותוך רבע שעה הבנתי שוונוס מעורבת. לפי התיאור הוא ממש הטיפוס שלי: גבוה, גלוח ועובד בהייטק. טוב, חייבים להפגש. הבחור סיפר למגינת לבי שעוד 3 שבועות הוא טס להודו, טיול שתכנן מזמן, לקח חופשה מהעבודה והכל כבר מאורגן...חשבתי בלבי איך אתה יכול לעשות לי/לנו דבר שכזה, לקטוע קשר באיבו? דפדפתי במהירות בספר, לבקש עצה. מה נהוג לעשות במקרים שכאלו... לא היתה שום סוגיה שעסקה בנושא! אבל המתוק הזה שחש בנפילת מתח, מיהר להרגיע "את תבואי איתי!" שום דבר לא יעצור את הקשר שלנו. הוקרתי תודה לאלהים והייתי בטוחה שהודו, זה סתם עוד טסט שהעמיד בפני על מנת לבדוק אם אני ראויה... קבענו לאותו הערב. בעוד שעה. וגם אם היה ספק קטן, הוא נעלם סופית כשסיפר שהוא מושבניק (ואני אוהבת עובדי אדמה, חוטבי עצים)...כבר ראיתי בעיני רוחי, את שנינו משחקים במחבואים בין עצי הפקאן והתאנה... " גיל, גילגילוני, ליטפתי את השם בעודי מתקלחת...התארגנתי במהירות, לבשתי ג'ינס חתיכי וחולצת מעטפת אדומה , אייליינר חובה(לפי ספר העצות, להדגיש עיניים) בדיוק בשניה שהתזתי את ההיפנוטיק, שמעתי צליל אגזוז. נמסתי, הוא לא סיפר השובב, שהוא אופנוען. ואופנועים (ורוכביהם) מאז ומתמיד עשו לי את זה. הצצתי מבעד לחלון, למרות החשיכה, אהבתי! הארלי 1400, ביג מאמא!! טסתי למטה... עמדנו 160 ס"מ מול 190 שלו והלבבות התחרו ביניהם מי דופק יותר חזק...גיל לקח אותי למסעדה מדהימה בהרצליה, הזמין עבורינו חצי מטבח ובקבוק יין משוכלל, התבונן עמוקות בעיני, נטל את ידי והניחה על לוח לבו שארגיש את הבום בום, "שירה, את כל מה שחלמתי והגישו לי. אני רוצה אותך. לתמיד". דווקא התאמנתי על המשפט הזה למקרה אגדי שיופיע מתי שהוא בקריירה שלי אבל שכחתי את הטקסט... לפיכך מילאתי פי יין והתבוננתי מעלה, השמיים לא נפלו והמלצרים הוסיפו להתרוצץ בין הסועדים. אולם החדר נצץ באור יקרות שטרם ראיתי כמותו... |