אַתְּ וְעִירִי
אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעִירִי
מְעַטֵּר אוֹתָהּ
וּמַכְתִּיר אוֹתָךְ
בְּשִׁירֵי אַהֲבָה.
אֲנִי סוֹבֵב בְּעִירִי
מְמֻגְנָט לַמָּקוֹם,
נִמְשַׁךְ אֵלַיִךְ שָׁם
מֻקָּף בְּחוֹמוֹתֶיהָ. מְשׁוֹרֵר בְּעִירִי פָּסַק,
שֶׁאַף אִם אֲשׁוֹרֵר אֶלֶף שִׁירִים,
מְשֻׁבָּצִים פְּנִינִים וְכוֹתַרְתָּם זָהָב,
רַק לְאַחַר שֶׁאֶכְתֹּב הַלֵּל לְיָפְיָהּ וְאֶחְתֹּם כְּתָבְתָּהּ,
יַעַנְדוּ בְּקֵפֶל כֻּתָּנְתִּי אֶת תַּג הַמְשׁוֹרֵר קָבַל עַם וְעֵדָה.
וַאֲנִי הַשָּׁדוּף, אַחֲרוֹן עֲבָדֶיהָ,
אֵיךְ אָעֵז לִכְתֹּב לָהּ מִזְמוֹר
וּלְקַלֵּס יָפְיָהּ וּקְסָמֶיהָ
אִם לֹא תּוֹשִׁיט הִיא לִי יָד
וְתַכְנִיסֵנִי אֵלֶיהָ? וּבָא יוֹם בּוֹ מְשׁוֹרֵר מֻכָּר בְּעִיר קָבַע,
שֶׁהָאָדָם נוֹלַד עִם תִּשְׁעָה מֵיתָרִים בַּלֵּב
וּבֶן הָעִיר נוֹלַד עִם מֵיתָר עֲשִׂירִי,
שֶׁיּוּכַל הוּא לְהַשְׁלִים מִנְיַן בָּנֶיהָ
הָרַשָּׁאִים לָשִׁיר לָהּ וּלְתַנּוֹת עִמָּהּ אַהֲבָה.
וּמֵאָז כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ אֲנִי בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ,
רוֹעֵד בְּלִבִּי אוֹתוֹ מֵיתָר,
וּמַכְתִּירָהּ בְּעַטְרוֹת דּוֹדִים
וְחוֹרֵז לִכְבוֹדָהּ פִּיּוּטִים.
וְלָךְ הַצְּמֵאָה אֵלַי מֵאֶלֶף תַּעֲנִיּוֹת,
שׁוֹלֵחַ אֶת הַמַּרְווֹת שֶׁבַּמִּלִּים. © כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2011 |