החיים זה מה שיש באמצע
בהתחלה נולדים בסוף מתים, החיים זה מה שקורה באמצע.
פוסטים פופולאריים
-
לא מגלה את אמריקה
3/1/11 | 829 צפיות
-
ילדים דיגיטאלים- מתוך טור שבועי בשם אמאלה המתפרסם בעיתון הד הקריות
12/2/11 | 911 צפיות
-
כנועה ומתמסרת
22/3/11 | 1272 צפיות
-
מכתב לגלעד
18/10/11 | 1768 צפיות
-
האנס הוורבלי
30/12/10 | 1074 צפיות
-
סיפור קצר- הלגה וחיליק- שיעור כתיבה יצירתית עם מאיר גולדברג
22/2/11 | 920 צפיות
פוסטים אחרונים
- i'm baaack 1/9/14
- רגעים ופינות 8/9/13
- סתם כל מיני מהדרך... 25/8/13
- חיות שפגשתי בדרך 19/8/13
- מעבדת חוויות 11/8/13
- מוציאה מהאף ושמה בכד 20/5/13
לא באה איתך במשא ומתן - מתוך טור "אמאלה" המתפרסם בעיתון הד הקריות.
השבוע, בעת ביקור אצל הורי, שמעתי שיחה בין הגברת הראשונה של הבית לבין הסבתא שלה. זו הקטנה ניגשה לאמבטיה כדי לרחוץ את ידיה, סביר להניח שהתעצלה לגשת ולהביא את השרפרף כדי להגיע אל הברז ופתרון הרבה יותר קל עבורה היה לשאול את סבתה האם היא אוהבת אותה. משזו ענתה, "בוודאי שכן" צוותה הגברת באחת, "אם ככה, אז תשטפי לי את הידיים". ממרחק של סלון, הצליחו גבותי להתרומם לגובה המצח למשמע הציווי הבלתי משתמע לשתי פנים, אך סבתה שמרה על קור רוח ואמרה "בגלל שאני אוהבת אותך, לא ארחץ, תלמדי לבד, את כבר יודעת". איזו טעות! אם יש דבר שהגברת הראשונה של הבית לא אוהבת בכלל הוא סירוב ועוד חמור מכך, סירוב במסווה של טובתה האישית. זה מקומם אותה במיוחד. "אז את לא אוהבת אותי וזהו" הצהירה וטלטלה את עצמה מעדנות. "אני כן, ענתה סבתה, וזה לא קשור אחד לשני, הוסיפה ואמרה, וזו התקוממה עוד יותר והתחילה לצעוק ולנזוף בכל הסובב אותה ומיד שחררה שרשרת של איומים וחרמות על סבתה, על הבית, על השכנים ועל מי לא.. מזל שאין לה גישה לטלפון האדום אחרת אין לדעת איך זה יכול היה להיגמר.
לא עברו דקות ספורות וזו התיישבה לארוחת הצהריים והמשיכה בשלה כאילו לא פתחה פה לפני חמש דקות משא ומתן על אהבה ורחיצת ידיים, כאילו לא היו דברים מעולם. מזכיר לכם מישהו?
מתישהו, בלי שאני אדע, אולי בשעות הלילה הקטנות במיוחד, השתלמה הילדה באיזשהו קורס למשא ומתן וסחטנות רגשית ויש לציין כי לדעתי היא סיימה בהצטיינות. למען הסר ספק, וכדי שלא תאלצו לצקצק בלשונותיכם סתם כך, אני, כמו החמאס. לא נכנעת לדרישות של אף אחד. באתי עם רשימת דרישות מהבית ואני מתעקשת על כל אחת ואחת מהן. אני לא אומרת, יש מקרים בהם אני מצטערת על חלק מהרשימה, התעקשויות אותן לא בחרתי בקפידה יתרה, והנה מתבזבז לו זמן על וויכוח אדיוטי לגמרי שבדיעבד נראה לי לא כזה קריטי, אך טעות אסטרטגית שלי תהייה לסגת ולוותר. אני שולחת מסרים כפולים לאויב, והאויב מאזין ורושם כל צעד שלי. יחד עם זאת, יש לה טקטיקה נבונה שאולי דווקא אותה צריך להמליץ לחמאס לאמץ והיא: ברגע שהיא מבינה שהיא עומדת להפסיד, היא יורדת מן העץ לאט ובחינניות המעלה חיוך על פניו של הצד המנצח.
השבוע יצאנו אחר הצהריים למשחקייה ביחד עם נשמתה התאומה של הגברת. היה נחמד, ואחרי שעה קלה של השתוללות דרשו השתיים בנימוס את הממתק היומי שלהן. אחת הביאה עימה מהבית ואנחנו הפעם הגענו לא מוכנות. לשמחתי בקיוסק המקומי ההיצע היה די מינימאלי וכך נחסכו לנו לפחות איזה חמישה שישה וויכוחים. כעת הילדה עמדה מול שקית מרשמלו ואיימה לפרוץ אותה. "לא, אמרתי, מרשמלו אני לא קונה. טונה של סוכר, צבעי מאכל, ואלוהים יודע מה זה הדבק הזה שיש בפנים, מעדיפה שתאכלי זבל אחר אם את ממש חייבת" וזה מבחינתה, היה האות לפתוח במגעים למשא ומתן. הגברת התיישבה מולי ליד השולחן והודיעה כי אם אני לא אקנה לה עכשיו מרשמלו בפעם הבאה שתבוא, היא דווקא תקנה. "נראה אותך" אמרתי בקול נחוש אך רגוע ורשמתי לעצמי 1- 0 לטובתי. זו חיפשה מה לומר ואז חזרה עם קונטרה, "אם את אוהבת אותי, תקני לי מרשמלו." 1-1 (כמעט, טכני לגמרי, רק כי צריך לתת לה קרדיט על ניסיון) בלי לחשוב פעמיים שלפתי בקור רוח - "אני אוהבת אותך ודווקא בגלל זה אני לא מרשה לך מרשמלו". 2-1 לי. והיא הלכה לגמרי לאיבוד. מה היה לנו כאן? הודאה בפומבי באהבה, את זה היא תמיד מוכנה לשמוע, ומניעה! כל התיאוריות שלה קרסו והאסטרטגיה שלה החלה לאבד כיוון. רגע אחד של שקט והיא שלפה את ה"לכאורה" נוק אאוט שלה: "אם את לא תקני לי מרשמלו, אני לעולם לא אוכל יותר ביסלי!" היא כמעט הצליחה לבלבל אותי המלעונה הקטנה, אך באינסטינקטים של הרגע האחרון התעשתתי והצלתי את עצמי: "יופי, אמרתי, מצוין! אין לי שום בעיה עם זה, מצידי אל תאכלי יותר לעולם ביסלי." פתאום שרר שקט מלחיץ במשחקייה. דממה! אחת, שתיים, שלוש ויש לנו נוק אאוט גבירותי ורבותי... 3-1. האיום הוסר! אני קפצתי על המציאה והילדה נשארה בלי כלום. אבל הגברת שלי, יודעת להפסיד בכבוד, יש לה תכונה יפיפייה שאני מאוד מעריכה והיא היכולת לזהות מתי היא מפסידה, לקפל את הזנב ולרדת בחן מן העץ ובכך היא מייד סללה לעצמה את הדרך חזרה אל שקית הביסלי העתידית. לאחר דקות קלות הושגה פשרה בין הצדדים, האחת לקחה ביסלי, השנייה במבה, הן החליפו קצת, עשו שיגועים וסיימו את היום שמחות ומרוצות.
ובאשר לי? יכולתי לצאת בריקוד ניצחון ולהכריז, "אל תתעסקי יותר עם אמא, תשאירי את זה למישהו אחר" אבל בחרתי שלא. לא רק זה, אם הייתי יכולה הייתי תולה מעליה שלט, "שקט-לומדים". החוכמה היא לא רק לדעת את ה א' ב' או את לוח הכפל. נראה לי שהמשימה האמתית שלנו כאן היא ללמוד כישורי חיים, והילדה הזאת לומדת בבית הספר של החיים. יכול להיות שאם אני הייתי לומדת את זה כמה שניות לפני שבאמת נזקקתי לזה, גם אצלי היום, דברים היו נראים אחרת.
ציטוט אחד בשבוע. מדי פעם הקטנה רוקחת ביחד עם סבא שלה גלידה ביתית, התפקיד שלה השבוע היה לפתוח את השוקולד המריר, לשבור אותו לקוביות ולהכניס לסיר. אחרי שסיימה את תפקידה, לקחת את עטיפת שוקולד הפרה של עלית, לטפה אותו מעדנות, הרהרה בעטיפה עוד קצת, ואז (כצמחונית אידאולוגית מלידה) שחררה אנחה רצינית ושאלה את סבה ברצינות תהומית: "סבא, אתה יודע כמה פרות צריך להרוג כדי להכין את השוקולד הזה?"
 |
תגובות אחרונות
-
ford-forcus
בתגובה על i'm baaack
-
אישיסאן
בתגובה על תחת עין
-
ford-forcus
בתגובה על חצי
-
עין.ירוקה.עיןכחולהטאץ
בתגובה על חלק עליון- לא לעיס
-
אורלי ערן
בתגובה על רגעים ופינות
-
zoti.eser
בתגובה על סתם כל מיני מהדרך...
-
מאיה113
בתגובה על חיות שפגשתי בדרך
-
עין קשובה
בתגובה על מים
-
נובה
בתגובה על על זוגיות, וחצאי כוסות
-
ליה בר
בתגובה על עירום
-
מרקסית
בתגובה על מעבדת חוויות
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:) בהחלט, מכירה כמה ילדים כאלה, לשמחתי שלי רק מאתגרת אותי, ואבוי למי שינסה לחטוף לי אותה.
באשר ליועצי האסטרטגיה, מומחים ושאר ירקות, אין צורך לקרוא להם, אני לא ממצמצת והם כולם שם, גם בלי שצריך אותם.
תגידי לה שאני מסודר וגם 3/4 פולני . זה בטוח ישבור את הקרח
אין לך סיכוי נגדה, מה שיותר מעניין, אם כבר, זה חשבון הבנק שלך..
אי האה, האה, האאההההה!
הנסיכה אכן בת ארבע ושלושה חודשים
ואכן מתמחה ראשית, מפותחת לגילה,
מקדימה את זמנה
וללא ספק היתה פה כבר פעם איזה גלגול אחד או שניים לפחות..
מה ,זה אומר שהיא עשירה? גם עשירה וגם זקנה-זכיתי בלוטו!
לפני הכל אתה חייב לחתום על הסכם ממון, אחר כך נראה מה אפשר לעשות בקשר לתמונה.
אין התנגדות
. שלחי תמונה שלה ונמשיך משם
חן חן, משתדלת, טועה ותוהה לאורך כל הדרך
וחוסכת בצד כסף לפסיכולוג, שיהיה לכל מקרה :)
שווה שיש לי סבתא?
או, סבתא שלי שווה?
מה הייתה השאלה?
אני אחסוך לך, שווה שיש לי סבתא, וסבתא שלי שווה לאללה.
אני לא יודעת אם מדבר אליה בחורים בגילך, אבל מוכנה לבדוק את האופציות, אולי יהיה מצב ותהייה סבא שלי החורג
אני מקנא בך שיש לך סבתא. שווה?
זו בדיוק הסיבה שדברים כאלה צריך לסגור מראש
חוצמזה אני כבר בודקת אופציה של "בנים ממשיכים" בדיור המוגן של סבתא שלי, מהמם שם!