דירה בפלורנטין, קפה של בוקר ברוטשילד, שחייה של בוקר בים החשיבות העצמית לפני עוד יום בעבודה שלחלוטין לא ממצה את הפוטנציאל שלך, דרינקים של ערב בפאב השכונתי אליו מגיעים מכל רחבי הפריפריה אנשים שאתה צריך להתעלם מהם, שותים גולדסטאר ומכבי במחיר של בירה מיובאת.

סליחה קופרניקוס, טעית. פה זה מרכז היקום. השמש, הירח, שאר הכוכבים,הכל סובב סביב הנקודה המדהימה הזו. יצאנו לחופשה באירופה, כן, היה שלג, ותרבות, אבל לא הייתה אווירה כמו פה. ראינו את דרום אמריקה, ראינו את המזרח, אוסטרליה, ניו זילנד, הכל טוב ויפה. אבל אם כבר לגור בחו"ל, למה לא מרחק שעה מההורים?

העולם מתחלק לאיילון צפון ואיילון דרום, עליהם עולים מדי פעם כשמתחשק לברוח לסופ"ש ואין כסף לעלות על מטוס. אבל מי בעצם צריך לצאת מפה, כשיש פה הכל – בתי קפה, מסעדות, פאבים, מועדונים, זיהום אוויר ואנשים גסי רוח וחסרי סבלנות. מה עוד צריך בחיים?

שונאת אנשים. עדיין אוהבת את תל אביב.

צריכה להפסיק לקחת ללב את המלצרות, או להפסיק למלצר לאלתר.