וְכשבָּאתִי אֶל גָּנֶךְ  

נָתָת לִי לָאטְמָה  

לָאטְמָה נְתָתִינִי  

וּמאָז לא יָדָעתִי 

אֶת הָפְּרִי הָאָסוּר. 

ערה?

עכשיו שלכדתי את תשומת לבכם עם הרהורי לב מצועפים בצבע ובפונט שמעידים איזה רגיש אני (אם הייתי אישה, כבר מזמן הייתם מגיבים עם משהו כמו "כל כך נכון ומדויק" או "ננגעתי"), אפשר לספר על חמישה סרטים שראיתי לאחרונה. כולם מומלצים למעט אחד.

1. SWEET AND LOWDOWN - מתוק ומרושע - וודי אלן (1999)

אלן הוא הבמאי האהוב עלי. תיקון: מספר הסיפורים האהוב עלי. הוא פשוט יודע איך זה נעשה. ראיתי את "מתוק ומרושע" בשנות התשעים, והוא נדבק לי כסרט שיום אחד אראה שוב ואספוג יותר לעומק. השבוע עשיתי את זה, וזה היה אפילו יותר טוב משדמיינתי. זה כנראה סרט מושלם. שון פן בתפקיד גיטריסט ג'ז "השני הכי טוב בעולם אחרי ג'נגו ריינהרט" עם כשרון נגינה עילאי, אגו שלוח רסן אבל לב נעול במנעול ובריח, ולעתים גם זונות שמשלמות לו אחוזים. סמנתה מורטון בתפקיד הָאטי, בחורה אילמת שהוא מתאהב בה - בלי להבין שהוא התאהב עד שמאוחר מדי. זה סיפור אהבה שצובט את הלב בכח, אבל עדיין מצליח להיות אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי, עם שורות כמו:

"You got a terrific body, you really do. Round. I like round - and I don't mean fat. You got some heft. Makes a fella feel like... he's been someplace."

2. NORTH BY NORTHWEST - מזימות בינלאומיות - אלפרד היצ'קוק (1959) 

אם עסקנו במספרי סיפורים, קשה להתעלות על היצ'קוק. מאז שצפיתי ב"מזימות בינלאומיות", אני חורש על ראיונות איתו ביוטוב. ראשי סחרחר מכמות העצות הטובות שניתן ללמוד ממנו לכל פורמט, כולל כתיבה. חפשו והחכימו.

"מזימות בינלאומיות" נחשב לאחד הסרטים הכי "היצ'קוקיים" של היצ'קוק, עם המרכיבים החביבים עליו: אדם מן היישוב המסתבך במצב שאיננו מבין; בלונדיניות מרוחקות (כאן אווה-מארי סיינט הסופר כוסית); שפע מתח מיני/רמיזות מיניות; וסצנות אקשן הנחרטות בזכרון הקולקטיבי. גם אם לא ראיתם את הסרט, מי לא מכיר את הסצנה עם מטוס הריסוס או את העימות הסופי על הר ראשמור?

למחפשי הקמיאו של היצ'קוק, הוא מופיע בתחילת הסרט בקרדיטים, כשהוא מפספס אוטובוס.  

3. TRUE GRIT - אומץ אמיתי - האחים כהן (2010)  

הנה סרט שראיתי בקולנוע במחיר מלא (!). גרסה מחודשת לסרט של ג'ון ויין מ-1969, ע"פ ספר של צ'ראלס פּורטיס. רבות נאמר על המשחק של ג'ף ברידג'ס ושל ג'וש ברולין, והם אכן מצוינים. אבל מי שתפס אותי בהפתעה היה בארי פפר, שמשחק את מנהיג השודדים, לאקי נד פפר (כן, אותו שם משפחה). זה מסוג הופעות האורח שמעניקות לסרט את ה-10 אחוזים הנוספים האלו של השראה, שנושאות אותו לגבהים בהם הבנה והערכה ליצירה הופכות לתחושת פליאה וקסם. (אלק בולדווין חזק בכאלו.)

בסרט, אחרי יותר משעה של המתנה לעימות איתו, אכן יש ללאקי נד שיניים רקובות, שלל גנוב ושובל גופות מאחוריו - אבל הוא לא מה שציפיתם. לא אהרוס לכם.  

4. HOWL'S MOVING CASTLE - הטירה הנעה - מיאזאקי הייאו (2004)  

רבים מסרטי האָנימֶה של מיאזאקי עוסקים בסביבה ואקולוגיה, החל מ"נאושיקה מעמק הרוחות" (1984) ועד ל"הנסיכה מונונוקה" (1997) ו"המסע המופלא" (2001) הראוי לשמו.

לצערי, נראה שמיאזאקי לקח את עניין המיחזור רחוק מדי: "הטירה הנעה" ממחזר פחות או יותר את כל האלמנטים מהסרטים הקודמים שלו. אך בעוד הללו מקיימים דיאלוג אחד עם השני ועם המיתולוגיה היפנית, נראה שהסרט הזה הוא מונולוג הזוי, בליל מעורפל של דברים שהבמאי זוכר שהוא אמר מתישהו בעבר. כל הדמויות הראשיות - הגיבורה, הדחליל האילם שעוזר לה, הקוסם משנה-הצורה הצעיר שפותר לה, המלכה הרעה, ועוד - כולן נלקחו הישר מסרטים קודמים ללא תכלית ניכרת. הם עושים את אותם דברים, אך הפעם בלי סיפור. התסריט סבוך, ארכני ומבלבל. בקצרה, הסרט אשם בחטא הגדול מכולם: הוא משעמם. לא מומלץ.    

5. SO I MARRIED AN AXE MURDERER - אשתי רוצחת לשעבר (1993) 

מייק מייארס, בניגוד לכוכבים אחרים בקטגוריה שלו (אני חושב על בן סטילר), הוא מצחיק. "אשתי רוצחת לשעבר" מראה אותו לפני כמעט עשרים שנה, כמה קילוגרמים וקמטים, וכמה עשרות מיליוני דולרים. הוא מקורי כבר אז. אני מבטיח לכם: צפייה אחת והסרט הזה הופך אצלכם לקאלט.

כרגיל, תרגום שם הסרט לעברית מהווה פשע תרבותי. השם באנגלית מעביר את האווירה שלו בדיוק: כמו שיחה עם חבר, כמו אנקדוטה. זה סרט קטן, נעים, בלי הפקה נוצצת או יומרות אבל עם מייק מאיירס. בנוסף, עם אנתוני לפאלייה, ננסי טראוויס (לאן היא נעלמה?) והופעות אורח של אלן ארקין הענק כפקד משטרה שמעדיף לחבק את השוטרים שלו במקום לצעוק עליהם; הקומיקאי סטיבן רייט כטייס רדמומי; ומייקל ריצ'רדס בתפקיד פרוטו-קריימר. יאללה, תיהנו.

---

כל הזכויות שמורות, RAJARAJ 2011