היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון ועוזרו ד"ר גור בליי, הגישו השבוע את תשובת הכנסת לעתירה לבג"צ שהוגשה נגד חוק הישיבות הקטנות שאושר בכנסת הקודמת. המדובר בחוק שמעניק הכרה לישיבות הקטנות כמוסדות תרבות יחודיים שבהן ילמדו לימודי קודש בלבד, ויזכו לתקצוב של 60 אחוז.

העתירה שהוגשה על ידי אישים וגורמים ליברליים וחילוניים, מבקשת לבטל את החוק משום שהוא פוגע בכבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק, פוגע בחברה הישראלית וכן ביכולת ההשתלבות של תלמידי הישיבות הקטנות בחברה.

תגובת הכנסת לעתירה זו מעניינת ומרתקת, ומעידה כאלף עדים על צדקת טענותיו של הציבור החרדי כנגד אותם גורמים ליברליים וחילוניים, על כך שכל מטרתם היא לחלן את הציבור החרדי ולכפות עליו את אורח החיים החילוני.

מן העתירה עולה, כי העותרים סבורים שהם מבינים טוב יותר מכל הציבור החרדי, מה טוב לנוער החרדי ולבני הישיבות, ומה יקדם אותו יותר בחיים. לדוגמא, העותרים טוענים כי "הנזק החברתי לתלמידים ולחברה כולה, שעלול להיגרם כתוצאה מהחוק, עולה בהרבה על זה שעלול להיגרם לחברה החרדית אם יאלצו ללמד וללמוד לימודי ליבה בכל מוסדות החינוך".

כלומר, הם יודעים ומשוכנעים שלחברה החרדית ולבחורים החרדים לא יקרה שום דבר אם ילמדו לימודי חול. אך מנגד, לחברה החילונית כן יקרה נזק גדול אם החרדים לא ילמדו לימודי חול. לכן יש להתחשב בנזק שיגרם לחברה החילונית. פשוט לא יאומן.

בנוסף הם טוענים, שהחוק נוטל מתלמידי הישיבות את "הכלים החיוניים ביותר לצורך מימוש האוטונומיה שלהם כבני אדם ובחירת נתיב חייהם. בכלל זה, נפגעת יכולתם העתידית של תלמידים אלה להתקיים ולהתפרנס בכבוד, ואף נפגעת בקרב תלמידים אלה תחושת ההשתייכות החברתית".

שוב, העותרים החילוניים, משום מה סבורים שהם יודעים טוב יותר מה הם הכלים החיוניים לתלמיד ישיבה כדי להשתלב בחברה שלו ולתת לו תחושת השתייכות חברתית. החברה החרדית הרי שונה לחלוטין מהחברה שאותה הם מכירים ושבה הם חיים, ותלמידי הישיבות והציבור החרדי לחלוטין לא רוצה ולא מעוניין להשתלב בחברה החילונית של העותרים ודומיהם, אבל זה לא מעניין אותם. הם רוצים לכפות על עולם התורה את אורח החיים החילוני, וזו מהות כל העתירה ורדיפת עולם התורה לסוגיו וגווניו.

מעוותים נתונים ועובדות

כדי לנסות ולחלן את הציבור החרדי ובני התורה, מתעלמים או מעוותים העותרים נתונים, אם במתכוון ואם שלא במתכוון. חוק הישיבות הקטנות הוחל על הגיל של כיתות ט´ עד י"ב. מתשובת הכנסת עולה עובדה מדהימה, כי גם בחינוך הממלכתי אין חובת לימודי ליבה בכיתות י"א וי"ב. כלומר, לפחות 50 אחוז מן העתירה אין לה מקום והיא אינה מוצדקת, משום שלא קיים כלל חוסר שוויון לעומת החוק החל על תלמידי החינוך הממלכתי, כך שלכל היותר העתירה יכולה להתייחס רק לתלמידי כיתות ט´ ו--י´.

בנוסף, בג"צ נתן לעותרים צו על תנאי, והעניק לו זמן כדי להעביר בכנסת חוק לשינוי החוק שאושר בעבר. העותרים לא דאגו לעדכן את בג"צ שלא הצליחו במשימתם, ולכן נדרש היועץ המשפטי לכנסת לעשות זאת במקומם.

העותרים גם לא דאגו לעדכן את בג"צ שבאופן חריג החוק המדובר עבר בקריאה ראשונה ברוב גדול ופה אחד ללא מתנגדים, ובקריאה הסופית בהתנגדות של 6 חברי כנסת בלבד. כמו כן הם לא עדכנו את בג"צ שהתומכים בחוק היו ממרבית הסיעות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ובכלל זה, חברי כנסת מסיעות קדימה, הליכוד, העבודה, חד"ש, בל"ד, רע"מ--תע"ל, איחוד לאומי--מפד"ל וישראל ביתנו.

דוגמא נוספת, העותרים טוענים כי חוק הישיבות הקטנות עומד בסתירה להסדרים אחרים בעולם, והביאו בעתירה סקירה השוואתית באשר להסדרים הקיימים בתחום החינוך במדינות אחרות ובאמנות בינלאומיות, שבסיכומה הם גורסים כי ההסדר המצוי בחוק הנדון אינו דומה להסדר בשום מדינה דמוקרטית אחרת "וספק אם הוא מתיישב עם מחויבויותיה של המדינה לפי המשפט הבינלאומי".

היועץ המשפטי לכנסת קובע, כי "מדובר בטענה חסרת יסוד המבוססת על הצגה מוטעית של ההסדרים הקיימים באמנות בינלאומיות". כדוגמא הוא מציין את שמותיהם של תשע מדינות בארצות הברית: אלסקה, אריזונה, ארקנסו, פלורידה, ניו מקסיקו, צפון קרוליינה, דרום קרוליינה, ווירג´יניה ואלבאמה, שבה אין דרישה ללמוד לימודי חול בבתי ספר פרטיים. והישיבות הקטנות הם הרי מוסדות פרטיים. "סיכומו של דבר", כותב עו"ד אייל ינון, "אין כל תמיכה באמנות בינלאומיות או במשפט המשווה בטענת העותרים... וכאמור, במדינות רבות בארה"ב בתי ספר פרטיים פטורים מפיקוח על תכנית הלימודים שלהם. בכל מקרה, העותרים לא הביאו מן המשפט המשווה כל תקדים".

הגשמת תכלית האוטונומיה

היועץ המשפטי לכנסת מתייחס לטענה כי החוק פוגע ב"כבוד האדם" ומכנה טענה זו כ"פטרנליסטית", ומזהיר מפני שימוש בטענה זו. הוא מבהיר כי "כבוד האדם מבוסס על תפיסה מכבדת", ולכן "יש לנהוג בזהירות רבה ביותר כאשר ההתערבות מתבקשת תחת האצטלה של "כבוד האדם". עוד כתב בתגובתו לבג"צ: "טענת העותרים היא ביסודה טענה פטרנליסטית, לפיה בני הקבוצה הנהנים מן הפטור אינם יודעים מה טוב בשבילם ובשביל ילדיהם, ופוגעים "פגיעה מהותית בכבוד האדם" של ילדיהם. מדובר בטענה בעייתית באופן כללי, ובמיוחד כאשר היא נטענת בשם כבוד האדם".

על הטענה כי החוק פוגע בתחושת השייכות החברתית כותב היועץ המשפטי לכנסת: "תפיסתם של העותרים כי תחושת השייכות הרלוונטית היא רק "תחושת שייכות אזרחית--לאומית" האמורה להתממש "במסגרות חברתיות--לאומיות כגון צה"ל, היא תפיסה פטרנליסטית, המבקשת בשם כבוד האדם לכפות תפיסות אזרחיות מסוימות על קבוצת מיעוט המחזיקה בתפיסות אחרות. אין יסוד לטענה כי היעדר לימודי הליבה בכיתות ט´ עד י"ב נוטל מן התלמידים החרדים את תחושת השייכות והזהות. לכל היותר, אין מטפחים בתלמידים החרדים את תפיסת הזהות שבה דוגלים העותרים. בנסיבות אלה, יש לנהוג זהירות רבה בבואנו לבחון את טענת העותרים בדבר פגיעה בכבוד האדם של התלמידים החרדים. יש לדחות את ניסיונם של העותרים לערוך את הניתוח החוקתי מתוך ערכיה של חברת הרוב החילונית, ולקחת בחשבון, מתוך עמדה מכבדת, את שונותה וערכיה של החברה החרדית".

היועץ המשפטי לכנסת גם מציין את המעלות העצומות שיש ללימוד בישיבות וכך כותב: "נדמה כי לא ניתן לחלוק על כך שהלימוד בישיבות הקטנות הוא לימוד אינטנסיבי המפתח בתלמידים מיומנויות לימודים שונות דוגמת חשיבה לוגית, יכולת ריכוז גבוהה, כישורי אורינות מתקדמים והתמדה, ומטרות חינוכיות חשובות, דוגמת חינוך לעזרה הדדית ותרומה לקהילה".

לסיכום התשובה כתב היועץ המשפטי לכנסת, כי נראה חוק הישיבות הקטנות "מגשים את התכלית של הכרה באוטונומיה של החברה החרדית לבחור את החינוך ההולם את ערכיה. כפי שעולה מדברי יוזמי החוק, עבור בני חברה זו, התפיסה שבישיבות הקטנות נלמדים מקצועות קודש בלבד, הוא בבחינת "ציפור הנפש", והחוק מאפשר הגשמה של תכלית זו. בנוסף, כאמור, החוק מאפשר את מימוש התכלית של קידום לימוד התורה, מאפשר עיגון בחוק של הסדר אשר ממילא היה נוהג מאז קום המדינה, וקובע מימון חלקי בלבד )60%( לתלמידים במוסדות הנכללים במסגרת החוק".

"פוליטיקה זולה"

"שיטת בחירות בעייתית מאוד ופוליטיקאים חלשים שרוצים לשבת על כיסא ראש הממשלה ולהגיע אליו בכל מחיר, נותנים מונופול לפוליטיקה החרדית על מהותה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי. פוליטיקה שמנצלת את כוחה הפוליטי העודף".

דברים אלו אמרה יו"ר האופוזיציה ו"קדימה", ציפי לבני, בכינוס שהתקיים השבוע בירושלים ודן בנושא הגיור.

לבני התכוונה כמובן לראה"מ המכהן, בנימין נתניהו, אך ברור שדבריה מתובלים בכמות אדירה של צביעות, התחסדות, חוסר תום לב ושקר עצמי.

עוד אמרה יו"ר "קדימה" באותו כינוס: "הקהילות היהודיות בעולם מרגישות שמדינת ישראל סוגרת את שעריה בפניהן. ההסתגרות משרתת רק פוליטיקאים ורבנים מסוימים שאין להם עניין אמיתי במה שקורה לנו כחברה. חוק השבות קבע שמדינת ישראל פתוחה לעלייה ולמתן אזרחות לא רק ליהודים אלא גם לבני משפחותיהם, אך בפועל זכותם לעלות לארץ מסתיימת בנמל התעופה. מרגע שהם יוצאים עם תעודת הזהות, הם לא אזרחים שווי זכויות. בעיית הגיור אינה רק של ציבור העולים אלא של כולנו, ויש לה השפעות משמעותיות גם על הקשר שבין ישראל ליהודי העולם. בקהילות היהודיות עולה השאלה איך צעירים שם יכולים להמשיך ולהגן על מדינת ישראל בזמן שהיא מסתגרת בפניהם. הקמת מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי הייתה צריכה לשחרר מהנוקשות וליצור חיבור למדינת ישראל, שמתבסס על מאפיינים לאומיים פתוחים יותר. "פסילה רטרואקטיבית של גיורים היא דבר נורא ולא מקובל. אין פתיחות והמצב עלול להוביל לבחירה בין חיים בלי קשר למסורת, להיסטוריה ולדת היהודית לבין אורח חיים חרדי קפדני מובהק".

לבני כיהנה כשרה, כולל שרה בכירה, בשתי ממשלות שבראשן עמדו ראשי ממשלה אנשי "קדימה": אריאל שרון ואהוד אולמרט. אף אחד מראשי הממשלות הללו ואף אחת מהממשלות האלו, לא שינו וכמובן לא עשו דבר ואפילו חצי דבר, כדי לשנות את הסטאטוס קוו בנושא הגיור לכיוון שאליו לבני מתכוונת.

לבני מכירה היטב את הקהילות הכפרניות של הרפורמים והקונסרבטיבים בארצות הברית. היא גם יודעת ומודעת לכך שגורמים אלו אחראים יותר מכל על ההתבוללות הנוראה של יהדות ארצות הברית. רק לא מכבר פורסמו נתונים על כך שבארצות הברית יש כ--60 אחוזי התבוללות. לבני גם יודעת ומודעת מצוין לכך שה"גיור" של הגופים הללו אינם שווים כקליפת השום ואפילו כבדיחה אי אפשר להתייחס עליהם. ההליך שלהם הוא פשוט כלום, אפס, ואין בינו ובין העם היהודי שום דבר.

לכן, על משקל הדברים שהשמיעה בכיוונו של נתניהו, אפשר בהחלט לומר גם כך, והדברים יהיו נכונים ומדויקים לחלוטין:

"שיטת בחירות בעייתית מאוד ופוליטיקאית חלשה שרוצה בכל דרך לשבת על כיסא ראש הממשלה ולהגיע אליו בכל מחיר, נותנים לה מונופול לומר דברים שאין היא מאמינה בהם באמת, רק כדי למצוא חן בעיני גורמי השמאל ושונאי הפוליטיקה הדתית שלמרבה הצער רבים הם, בשל ההסתה שחבריה שותפים מלאים לה. פוליטיקה זולה שמנסה להגביר את כוחה באמצעות הסתה, כשברור שאין לה כוונה לקיים אפילו מילה אחת ממה שהיא אומרת, נותנת מונופול לפוליטיקה של שקר על מהותה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי".