■ הכיפה העסיקה השבוע את התקשורת. תחילה היתה זו מערכת ההגנה "כיפת ברזל", ובהמשך הכיפה שעל ראשו של ראש השב"כ החדש — יורם כהן ■ וכרגיל היו שניסו להטיל דופי במינוי, בטענה כי הכיפה של יורם כהן משייכת אותו לציבור מסוים עם דעות פוליטיות בהתאם ■ היו גם שטענו נגד הקמפיין של גורמי הימין נגד מועמדותו של י´ — "המועמד הגיאורגי", שלא נבחר לבסוף לתפקיד ■ היכן בחר נתניהו להודיע על מינויו של ראש השב"כ החדש? מה ביקש ללמוד השגריר הצרפתי מהרב משה גפני? מי מלבד נתניהו יצא לחו"ל בשליחות הבונדס? מה סיפר איתן ברושי לר"ע מודיעין עילית? האם ליברמן שינה את הגישה שלו כלפי התקשורת? מי "הליטאים" שמבקשים להצטרף לדגל התורה? כיצד הפך המאבק על ראשות השב"כ למלחמת עדות — הגרוזיני נגד האפגני? מה אמר פואד לאחר שהתאושש? וכיצד עקץ פוטין את נתניהו? ■

התענינות צרפתית

השגריר הצרפתי מבקש לקבל פרטים רבים על הציבור החרדי ?

לאחרונה ניכרת תופעה חדשה. שגרירי מדינות אירופה מתענינים יותר ויותר בציבור החרדי בישראל. זה החל בשגריר בריטניה, ונמשך השבוע גם עם שגריר צרפת.

בפגישה שהתקיימה בלשכתו של יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, הרב משה גפני, התארח שגריר צרפת בישראל מר כריסטוף ביגור. במהלך הפגישה ביקש השגריר לשמוע על הפעילות הכלכלית של וועדת הכספים ועל המצב הכלכלי במדינת ישראל כיום. יו"ר הוועדה האריך בדבריו אודות החברה במדינת ישראל והמצב הכלכלי והקשיים עימם מתמודדים האזרחים במדינת ישראל.

במהלך השיחה הפתיע השגריר הצרפתי כאשר ביקש מגפני לשמוע על המגזר החרדי כמה שיותר, "אני כאן ארבע שנים בארץ, אבל אני לא מכיר מספיק את החרדים, הבנתי שיש את דגל התורה ואגודת ישראל, הייתי שמח לשמוע את ההבדלים ביניהם", אמר השגריר לגפני, שדאג להשיב באריכות אודות המגזר החרדי, אופיו והאידיאולוגיה על פיה הציבור החרדי חי בישראל בשמירה על התורה ש"בזכות השמירה על התורה שרדנו את ההיסטוריה".

הרב גפני אמר במהלך פגישתו עם השגריר כי יש ציבור גדול שעלה מצרפת ומתגורר במדינת ישראל, "אני מעריך את הרצון שלך להיפגש ולהכיר, חשוב שאתה כשגריר של אחת המדינות החשובות בעולם, תכיר את המגזר החרדי ולא רק מהתקשורת, אלא מהיכרות עם נציגיו ומזוית אישית שתראה בעיניך".

הרב גפני אמר עוד לשגריר כי מערכת היחסים של מדינת ישראל עם צרפת חשובה מאד לעם במדינת ישראל "אנו מקוים כי שיתוף הפעולה בין המדינות רק יתהדק".

השגריר הפתיע את גפני במידע שצבר עליו, "אני יודע שאתה עוסק רבות גם בנושא איכות הסביבה" וביקש להבין מדוע. גפני הראה לשגריר את התעודות הרבות שיש לו על קיר הלשכה מארגוני סביבה שקיבל במהלך השנים.

"נושא השמירה על איכות הסביבה קרוב לליבי מסיבה אחת פשוטה, התורה מזכירה זאת שוב ושוב וזהו חלק מהמצע שלנו".

המינוי והכיפה

למי מפריעה הכיפה על ראשו ראש השב"כ החדש — יורם כהן?

גורם ההפתעה היה הדבר המרכזי, שאפיין השבוע את מינוי ראש השב"כ החדש — יורם כהן. בצהרי יום שני, כמה שעות לפני ההכרזה הרשמית של נתניהו על "המועמד הזוכה", היו בטוחים כל הכתבים והפרשנים הביטחוניים והצבאיים, כי י´ — "המועמד הגיאורגי", הוא שימונה לתפקיד. שמו המלא כבר דלף החוצה, והכל היה נראה מוכן לקראת המינוי.

תילי תילים של מילים נכתבו עליו, בין השאר גם כאן במדור. דובר בו נכבדות ותואר בהרחבה, כיצד לראשונה יגיע מועמד יוצא גיאורגיה, לתפקיד ביטחוני כה רגיש. אלא שבדיוק בשעה 8, שעה חביבה במיוחד, על נתניהו, בשל מהדורות החדשות המשודרות בה, הפתיע נתניהו, הנחשב ל"מפקד העל של שירות הביטחון הכללי", והכריז על שמו של המועמד שנחשב עד אז לבעל הסיכויים הפחותים לזכות בתפקיד.

עד לימים האחרונים נראה המינוי מונח בכיסו של הסגן הנוכחי י´. ראש השב"כ היוצא (בעוד חודש וחצי), יובל דיסקין, תמך בו בגלוי ועבד למענו. אבל נתניהו חשב אחרת והחליט על המינוי של כהן, אחרי התייעצות עם שר הביטחון ברק — כפי שמחייב ההסכם הקואליציוני.

כהן, בן 51, אב לחמישה. היה בעבר ראש מרחב ירושלים וראש האגף הערבי-איראני. הוא נחשב למומחה בנושא התנועות האסלאמיות הרדיקליות, ובראשן חמאס. כעמית מחקר במכון בוושינגטון, כתב עבודת מחקר על חמאס, וצפה במדויק את ההתפתחויות בארגון ואת התנהגותו.

הכיפה שעל ראשו של כהן, העסיקה את הפרשנים השונים. תחילה נהגו במינוריות, וקבעו כי ראש השב"כ החדש יהיה חובש הכיפה הראשון בתפקיד. לאחר מכן החלו למנות את חובשי הכיפות סביב נתניהו — עמידרור, דרמר, שפר, אשל ואיל גבאי, וציינו כי מדובר ב"כיבוש זוחל" של הכיפות המקיפות את נתניהו. היו גם שהזכירו כי גם הסגן ר´, שאמור להתמנות (אולי) לסגנו של כהן, הוא חובש כיפה ומתגורר באחת ההתנחלויות.

בהמשך עברו לדבר על דעותיו הפוליטיות של כהן, כנגזר (לכאורה) מהכיפה שעל ראשו, וציינו כי אחת המטלות של השב"כ, היא לפקח ולסכל פעילות לא חוקית של הימין הקיצוני. מכאן עברו חלק מהפרשנים לכתוב, כי נתניהו ביקש בעצם המינוי להתחנף למתנחלים ולציבור הימני שבחר בו, ולכן מינה חובש כיפה לראש השב"כ.

בהקשר זה ציינו כי בקדנציה הראשונה שלו, בחר נתניהו למנות את שאול מופז לרמטכ"ל, כפי שהמליץ לו שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, ולא את מתן וילנאי שהתמודד גם הוא על התפקיד. נתניהו העדיף תחילה את וילנאי, אך בחר במופז והתגאה במוצאו (הפרסי), לצורך גריפת ריווח פוליטי ("הרמטכ"ל הפרסי הראשון"..).

"נתניהו הוא לפני הכל ומעל הכל פוליטיקאי", נטען נגדו, ולכן הראש שלו חושב כל היום בחירות. כיון שכך לא רצה למנות את י´, "המועד הגיאורגי", שעל פי מוצאו קרוב יותר לליברמן. לדעת אותם פרשנים, הכל מתחיל איפוא ונגמר בפוליטיקה, ובשיקולי בחירות. הכל, כולל המינויים הכי בכירים במערכת הביטחון.

התערבות חיצונית

האם הופעלו לחצים מימין, למנוע את בחירתו של י´ לראש השב"כ?

אם בתחילת השבוע דיברו על כיפה, והתכוונו למערכת ההגנה — "כיפת ברזל", הרי שבהמשך השבוע, עברו לדבר על כיפה מסוג אחר, זו שעל ראשו של יורם כהן. הראש החדש של השב"כ ומה שעל ראשו, העסיקו כאמור רבות את התקשורת.

הטענה המרכזית היתה, כי רב מוכר מאד מאחת ההתנחלויות, נהג להתקשר שוב ושוב ללשכת נתניהו ולהתעניין מדוע לא מזמינים את יורם כהן לראיון, כמועמד לתפקיד ראש השב"כ הבא. הטלפונים הללו, לא היו בגלל תמיכה מיוחדת במועמדותו של יורם כהן, אלא בגלל התנגדות גורפת נגד י´ — שהיה כאמור המועמד הודאי לתפקיד.

גורמים ב"ציונות הדתית", ניהלו קמפיין של ממש נגד י´, שהיה עד לפני כמה חודשים, ראש אגף יהודים וזרים בשב"כ. במסגרת זו היה אחראי גם על החטיבה היהודית בשב"כ — שנואת נפשם של הימין הקיצוני. אותם גורמי ימין טענו כי י´ רדף אותם על לא עוול בכפם, רק בגלל דעותיו הפוליטיות.

כדוגמא הם מציינים את צוי ההרחקה שהוצאו לפעילי ימין מאיזור יצהר, הזמנה לחקירת שב"כ של חייל שהניף כרזות בכותל, מעורבות בהליכי גיוס לצבא של גורמי ימין, ניהול חקירת המחבל היהודי ג´ק טייטל, וגם את החקירה של מי שנחשד בכמה מקרי רצח, חיים פרלמן (שלא הואשם לבסוף).

נתניהו סירב להפגש עם אותם גורמים בימין, והמאבק שלהם עבר לפסים גלויים בכלי התקשורת המזוהים עימם. באחד מהם נכתב על "מתח וזעם בשירות הביטחון הכללי" בגלל הכוונה של דיסקין להמליץ על י´ כמחליפו. בידיעות שפורסמו נאמר, כי י´ אחראי לפגיעה במרקם היחסים בין הציבור היהודי ביו"ש לבין שירות הביטחון הכללי.

בבסיס המחלוקת של הימין עם י´, ואגב כך עם נתניהו, עמדה התפיסה כי אסור לנתניהו למנות ראש שב"כ, דוגמת כרמי גילון, שהדבר המרכזי שלדעתם אפיין אותו, היה מלחמתו ומאבקו נגד יהודים. בימין טענו איפוא, כי אם ימונה י´ לתפקיד, הוא יפקיר את המאבק האמיתי של השב"כ נגד האויבים מבחוץ, ויתמקד במאבק נגד היהודים.

בהקשר זה צוין גם, כי נתן אשל — ראש הסגל של נתניהו, שוחח עם בכירים בימין, והרגיע אותם באומרו כי נתניהו לא תומך ב-י´ ולכן הוא לא ימונה לתפקיד. אשל סיפר להם כי אהוד ברק תומך ב-ג´ — הסגן הנוסף של דיסקין, אך נתניהו טרם החליט. השבוע כאמור הוא החליט על י´, אבל היה זה י´ אחר. יורם כהן.

בלשכת ראה"מ הדפו את הטענות, כאילו המינוי נבע בגלל לחצי הימין, שלא למנות את י´. להפך, אמרו. "אם היו לחצים פוליטיים, הם הגיעו מהצד של ליברמן למנות את י´. בסביבת נתניהו הדגישו כי ראה"מ הוא המפקד העליון של השב"כ, והמלצתו של דיסקין למנות את י´, היתה המלצה בלבד, ונתניהו לא היה חייב לקבלה.

"הבחירה היא במצוין שבין המצוינים", אמר נתניהו. "אני משוכנע שהוא מכיר את כל האתגרים שעומדים בפנינו ושהוא יביא את היכולות המנהיגות והניסיון כדי לענות על האתגרים האלו".

המשימה המרכזית

במה נכשל ראש השב"כ הקודם, וכיצד יכול הראש החדש לתקן זאת?

המינוי השבוע של ראש השב"כ, משלים למעשה שורה של מינויים בצמרת מערכת הביטחון, המודיעין, הצבא והמשטרה. מדובר בסבב הגדול ביותר שהיה אי פעם בריכוז ובסמיכות זה לזה.

רבות דובר על הנזק הביטחוני שעלול להיווצר, לאחר המינויים בבת אחת של הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש אמ"ן, ראש מוסד וראש השב"כ. הטענה היתה כי בעת שכזאת, אסור להחליף את כל הצמרת הביטחונית ולמנות תחתיה אנשים עם ניסיון פחות. הביקורת עשתה את שלה, ומבלי לקבל החלטה רשמית, נוצר מצב מעניין: כל החילופים הגיעו מבפנים. המחליפים גדלו ושירתו באותן מערכות שנים ארוכות, ועתה מונו לעמוד בראש אותן המערכות.

זה החל ברמטכ"ל בני גנץ, שכיהן כסגן רמטכ"ל, ולא נדרש לסבב חפיפה. זה נמשך במפכ"ל המיועד יוחנן דנינו, שעשה את כל המסלול משוטר פשוט ועד לתפקיד הכי בכיר במשטרה. גם ראש המוסד תמיר פרדו עבר את כל המסלולים בארגון, וכמוהו יורם כהן, ראש השב"כ החדש. המשותף לכולם: טיפוס מעלה מתפקידי השטח הזוטרים ביותר ועד לראשות הארגון.

ההיסטוריה מגלה כי זו הפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל, שראש הממשלה ושר הביטחון אינם מצניחים ולו מועמד אחד מבחוץ לפקד על ארגון המודיעין, על הצבא או על המשטרה. כולם בזה אחר זה מגיעים מבפנים.

הסיבה הראשונה נובעת מהלחץ שהפעילו בתוך הארגונים למנות את הסגנים שלהם. הסיבה השנייה נובעת כאמור מהחשש של החלפת כל הקודקודים בעת ובעונה אחת, בתוך חדשים ספורים, בדיוק בשלב של שינוי אזורי גדול. דבר זה מחייב את ראשי מערכת הביטחון להיות מנוסים ובקיאים, מיד לאחר מינויים בגיזרה ובמערכת עליה הם מופקדים. אין זמן לשיעורי בית. אין זמן לתקופת לימוד.

המינוי של כהן לראש השב"כ נובע איפוא מהצורך למנות מישהו מבפנים, במינוי שלא יזעזע את המערכת. כהן הוא האיש הכי מקובל מבין המועמדים. המינוי הזה לא יגרום לעזיבתם של הסגנים האחרים שלא מונו. סביר להניח שהם ימשיכו בתפקידיהם ויקבלו את מנהיגותו וסמכותו באופן טבעי.

יורם כהן אמור לבקש מ-י´ ו-ג´ שלא מונו לתפקיד, להשאר ולא לעזוב את שירות הביטחון הכללי. בפניו עומדים חמישה אתגרים מרכזיים. הראשון הוא האתגר הפלשתיני בשטחים, למנוע את השתלטות החמאס על הרחוב ביו"ש, ולמנוע גלישה של מהומות מהעולם הערבי לשטחים. מדובר בצורך למנוע אינתיפאדה שלישית.

האתגר השני הוא לספק מודיעין לצה"ל בכל הקשור לעזה, כולל מניעת הברחות נשק מסיני. אתגר שלישי: למנוע פעילות של הימין הקיצוני באמצעות פעולות המכונות "תג מחיר" שעלולות להצית את השטח ולהבעיר את האיזור. המשימה הרביעית היא, למנוע תסיסה בקרב ערביי ישראל. המשימה החמישית שייכת לכל גורמי הביטחון, מניעת כל סוגי הטרור, כולל הג´יהאד העולמי, טרור מקוון, ושימוש בחמרים לא קונבנציונאליים.

ויהיו שיגידו כי המשימה המרכזית היא, לעשות את מה שקודמו, יובל דיסקין נכשל. מדובר באספקת מידע מבצעי שיוביל לשחרורו של גלעד שליט, או לחילופין להביא לביצוע העיסקה, לה התנגד ראש השב"כ היוצא.

לא חסוי

תעודת זהות: מיהו ראש השב"כ החדש, תכונותיו וסדר העדפותיו?

בעבר היה אסור לחשוף את שמם המלא ואת תמונתם של ראשי השב"כ, לאורך כל תקופת שירותם. אולם הדבר נפסק, לאחר רצח רבין. כרמי גילון היה ראש השב"כ האחרון שהתהלך עם הכינוי — כ´. אחריו כבר נחשפו ראשי השב"כ בשמותיהם: עמי אילון, אבי דיכטר והאחרון — יובל דיסקין. אולם השמות שנותרו חסויים, הם שמות הסגנים וראשי האגפים, שנשארים אנונימיים עם שמות כינוי בלבד של אותיות.

גם שמו של יורם כהן, היה חסוי עד השבוע. להלן מבחר נקודות מרכזיות שעכשיו מותר כבר לפרסם אודותיו, עם ההחלטה למנותו לראש השב"כ. חלק מהנקודות כבר הוזכרו בדרך כזו או אחרת לעיל.

■כהן לא היה המועמד של יובל דיסקין, שפעל במשך שנה לטובת ג´. גם הרמטכ"ל וראש המוסד לא המליצו עליו אלא על י´.

■את שירותו הצבאי עשה כהן בסיירת גולני, ולשורות השב"כ הצטרף לפני 29 שנים כמאבטח רכזי שטח ביהודה ובלבנון.

■נולד בדרום ת"א בשכונת שפירא ולמד במדרשיית נועם בפרדס חנה.

■מתנהל בצורה צנועה ביותר, עד שיש המשווים אותו לבני בגין.

■בניגוד לראשי שב"כ קודמים שנחשבו לצבעוניים )אחד אפילו ניגן בחצוצרה(, נחשב כהן לאפרורי ובורח מהזרקורים.

■ראש השב"כ החדש, ה-12 במספר, נודע כביטחוניסט ממדרגה ראשונה — אך גם כאיש מחקר.

■עבודתו של כהן במכון המחקר בוושינגטון נעשתה באופן דיסקרטי והרחק מעיני התקשורת. אפילו בשגרירות הישראלית לא ידעו על עבודתו במכון.

■ב-94 נמנה על האחראים לאיתורו של החייל נחשון וקסמן הי"ד, שנחטף על ידי אנשי חמאס ונרצח בעת הניסיון לחלצו.

■במרוצת השנים התקדם לשורה של תפקידי מפתח בתוך הארגון. בין היתר מונה לראש חטיבת הסיכול ביהודה, ראש האגף לסיכול טרור ערבי-איראני וראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון.

■כהן סבור, כי "ישראל לא ניצלה את יתרונה הצבאי" במבצע "עופרת יצוקה" כדי להכות בחמאס עד הסוף.

■ראש השב"כ החדש לא נבהל מדעות של אחרים, ומעולם לא הסתיר את דעתו.

■שר הביטחון ברק לא תמך במינוי של כהן לתפקיד, מה שמעיד שמדובר במינוי מוצלח...

■בניגוד לקודמו יובל דיסקין, ראש השב"כ החדש יסגור את השירות לתקשורת ולא יגלה את הפתיחות היחסית שגילה דיסקין כלפי העיתונאים.

■כהן הוא חובש הכיפה הראשון שמתמנה לראש השב"כ, אך השלישי בין בכירי הארגון. קדמו לו אבי קוסטליץ — ראש המרחב הירושלמי לשעבר, ומנחם לנדאו — ראש המחלקה היהודית לשעבר.

■שכניו של כהן מתארים אותו כצנוע ושקט. "הוא האחרון שנראה כראש השב"כ"...

■בעבר זכה לכינוי "מלך האינתיפאדה השנייה", כיון שנתפס כאחראי להורדת רף הפיגועים באותה תקופה.

■נקודה אחרונה: המינוי של כהן טעון אישור ועדת טירקל ואחר כך החלטת ממשלה ואישור הכנסת.

שאלה של עיתוי

באיזו דרך בחר נתניהו להכריז על מינוי ראש השב"כ ומדוע נהג כך?

גם התומכים הגדולים ביותר במינוי של יורם כהן לראש השב"כ, ששיבחו את נתניהו על המינוי, וציינו כי הוא (יורם כהן) ראוי ביותר לתפקיד, מתחו ביקורת על הדרך בה בוצע המינוי ועל העיתוי בו הכירז על "הזוכה".

אבי דיכטר מקדימה, ראש השב"כ בעבר, לא הפסיק לשבח את יורם כהן בכל הראיונות שבהם נשאל אודותיו. דיכטר התגאה כי הוא היה מפקדו של כהן ואין מינוי ראוי ממנו. עם זאת לדיכטר היתה בעיה על הדרך בה הודיע נתניהו על המינוי הסופי.

כבר בצהרי יום שני הגיעו הידיעות הראשונות מסביבתו של נתניהו, כי "היום בערב יודע ראה"מ על זהותו של ראש השב"כ החדש". העיתוי שנבחר: כנס קק"ל שהועבר בשידור ישיר של כל ערוצי התקשורת. ואכן נתניהו הודיע על המינוי מעל בימת הנואמים, והקהל פרץ בתשואות.

"יורם הצטרף לשב"כ לפני כ-30 שנה, הוא עשה מגוון רחב מאוד של תפקידי פיקוד מטה. הוא הגיע לתפקיד סגן ראש השב´´כ, כיהן בו שלוש שנים. יורם היה בחוד החנית של העשיה של השב"כ במשך השנים הללו, בייחוד בשנים האחרונות".

וכך המשיך לו נתניהו להפליג בשבחים על הראש החדש: "הוא איש שטח. הוא צמח מן השטח, הוא מכיר את השטח, השטח מכיר אותו´. אני בטוח שכולכם מצטרפים אליי כשאנחנו מאחלים ליורם הצלחה בתפקידו החדש, כי הצלחתו — הצלחתנו. ברכות ליורם כהן"...

"למה נתניהו היה צריך להודיע בדרך הזו"? שאל דיכטר. "הרי הוא היה בכנסת באותו יום, ויכול היה לנצל את בימת המליאה כדי להודיע את הודעתו".

פרשנים (שאינם אוהדים את נתניהו), מיהרו להסביר, כי בעצם מדובר היה בניסיון להסיח את דעת הקהל מהפרסומים על תחקירי "ביבי-טורס". לדבריהם, הרצון היה לשנות את סדר היום.

בין אם זה מה שרצה נתניהו, בין אם לאו, מדובר היה בהליך היסטורי. מעולם לא הוכרז כך על מינוי ראש השב"כ. והיו שכתבו כי בפעם הבאה, כאשר צריך יהיה לבחור ראש מוסד או ראש שב"כ חדש, ישתפו את הציבור ויבקשו ממנו לשגר מסרונים, כדי לבחור את המועמד הזוכה...

לא רק נתניהו

ועדת האתיקה: עשרים חברי כנסת יוצאים לחו"ל בשליחות הבונדס

על רקע הפירסומים בפרשה החדשה הנקראת ביבי-טורס", הנגועה ברדיפה אישית נגד משפחת נתניהו, פורסם השבוע כי פוליטיקאים רבים נהנו בשנים האחרונות מנסיעות ברחבי העולם מטעם ארגון הבונדס. חלקם השתתפו בהרצאה או שתיים בלבד, אך שהו ימים נוספים בחו"ל, תוך שהם נהנים מאירוח נדיב של הבונדס.

תחילה כמה מילים על ארגון הבונדס. מדובר בארגון שהוקם ב-51 כיוזמה של ראה"מ הראשון, במטרה לגייס כספים שיסייעו למדינה בראשית ימיה. במשך השנים גדל מנגנון גיוס הכספים למאות מיליוני דולרים, הכל לפי המצב הביטחוני של מדינת ישראל. בעת מלחמות התרומות פורחות, אך בעת שיגרה, התרומות יורדות. כיום מגייס הבונדס יותר ממיליארד דולר בשנה.

פוליטיקאים לא מעטים מוזמנים לשאת הרצאות בארועי גיוס הכספים שהבונדס מארגן. בין הפוליטיקאים שנסעו בשנים האחרונות מטעם הבונדס, נמנים נתניהו, אולמרט, לימור לבנת, דליה איציק, יובל שטייניץ, אופיר פינס ואביגדור יצחקי. בעבר הטיס הארגון גם עיתונאים בכירים לסדרת הרצאות בחו"ל. היום לא.

נסיעת הח"כים מסייעת לגיוס הכספים, כיון שהם מופיעים בפני יהודים תומכי מדינת ישראל, ומשכנעים אותם לרכוש אגרות חוב של המדינה. הנסיעה עצמה נחשבת לסוג של הנאה עבור הח"כים, כיון שהיא משלבת נוחות רבה, לינה במלונות יוקרה, שירותי הסעה בלימוזינה עם נהג צמוד ולוח זמנים לא צפוף עם הרבה מרווחים והפסקות.

בעבר נסעו חברי הכנסת והשרים להרצאות מטעם הבונדס עם נשותיהם. אולם ועדת האתיקה של הכנסת קבעה, כי במקרה שכזה, המימון יהיה על הח"כ עצמו ולא על הגוף המזמין ולא על הכנסת. הח"כים עצמם מחויבים לקבל אישור מראש של ועדת האתיקה לפני שהם יוצאים לשליחות מטעם הבונדס.

ועדת האתיקה מפרסמת מצידה את הבקשות שהגישו החכי"ם לנסיעות לחו"ל, אך אינה מפרסמת אם הח"כים לבסוף יצאו בפועל, וכן לא מפרסמת את עלות הנסיעות. יו"ר ועדת האתיקה, הוא ח"כ הפורש חיים אורון, שעזב בשבוע שעבר את הכנסת. לדבריו, הכללים של הועדה לגבי כל נסיעה, כולל הזמנה מהבונדס, הם ברורים מאד ומחייבים. עוד ציין כי ח"כ צריך לעמוד בנורמה בסיסית של כללי האתיקה, ולא לקחת חופשה בת שבוע על חשבון הבונדס, אם הוא מופיע בשתי הרצאות בלבד.

כך או כך, נתניהו אינו לבד. שרים בליכוד התבטאו אמנם השבוע באופן אנונימי כי הם מתקשים להגן על הנהנתנות של נתניהו ועל הוצאותיו הגבוהות. לדבריהם, הפרשה פוגעת בתדמית הליכוד, אולם ראוי שאותם שרים יביטו סביבם ויראו שכולם נוהגים באותה דרך בדיוק.

אין מנוס גם מלקבוע, כי המצוד שמנהלים חלק מאנשי התקשורת נגד נתניהו תוך הבלטת "התחקירים בגרוש" נגדו, נובע ממלחמת העיתונים, ובפרט מהניסיון לסגור את העיתון המזוהה עימו, "ישראל היום", שאינו נסחף לתעמולה נגד נתניהו, אלא יוצא כצפוי להגנתו. הכל אינטרסים.

ברושי והקושי

"עדיף שגוטרמן לא יישן בלילות, כך אני יכול לישון טוב ורגוע..."

איתן ברושי, יועץ שר הביטחון לענייני התיישבות, נחשב לידיד קרוב של העיר החרדית מודיעין עילית. לאיש זכויות רבות בכל הקשור לעיר, על כל המשתמע מכך. השבוע הגיע לבקר שוב במודיעין עילית, אחד מיני אלף ביקורים שהוא עורך במקום, ובכל האיזור.

"אני קם מידי יום בשעה ארבע לפנות בוקר, ובשעה שש כבר נמצא במשרד בתל אביב", סיפר ברושי, לראש עיריית מודיעין עילית הרב יעקב גוטרמן, שאירח אותו בלשכתו. היה זה בשעה 8 בבוקר, ב"אמצע" יום העבודה של ברושי, שהחל לעבוד ארבע שעות קודם.

מיד לאחר שסיפר על סדר יומו, הוסיף ברושי בהסתייגות: "עדיף שגוטרמן לא יישן בלילות, כך אני יכול לישון טוב ורגוע...". הביקור עצמו שנערך שלשום, היה הפעם לבקשת רה"ע עקב המשבר אליו נקלעה חברת "נאות הפסגה", במטרה למצוא דרכים לסייע למצוקת הרוכשים.

ברושי שפע סיפורים, ובטרם החל לטפל בעניין לשמו נקבעה הפגישה, סיפר: "לילה אחד בעת שכיהנתי כראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, התקשר אלי אחד התושבים בשעה שתיים בלילה. ´מדוע אתה מתקשר בשעה כה מאוחרת?´ שאלתי אותו. ´משום שכעת עושים לי רעש בחוץ, לכן כעת אני מתקשר אליך´, השיב התושב. למחרת התקשרתי לאותו תושב בשעה שתיים בלילה. ´מדוע עכשיו?´, תהה התושב. ´משום שעכשיו מטפלים ברעש, לכן התקשרתי כעת להודיע לך על כך"...

בהמשך דבריו, השווה ברושי בין עמק יזרעאל ושאר היישובים, המנהלים תחרות על ליבו של התושב לבוא ולגור בעירם, ואמר כי הדבר הוא בניגוד לנעשה במודיעין עילית. "לכאן אנשים מגיעים להתגורר מ"חוסר ברירה", כיון ש"זהו המקום היחיד שבונים לחרדים", אמר.

כדי להמחיש את דבריו ציין, כי צורת העבודה של קברניטי העיר לקוחה מהז´רגון הצבאי: ´לוחמים וזוחלים´. "כדי לקבל משהו, נדרשת עבודה קשה לנוכח הבירוקרטיה הממשלתית, חבל שראש העיריה צריך ללחום ולזחול, במקום שיתנו לו בידיים פתוחות ומלאות. מגיע לו. אבל כאן הכל עובד לפי כוח המשיכה. בלי משיכה לא מקבלים כלום, גוטרמן עושה את זה טוב, אבל מגיע לו הרבה יותר, צריך לעזור לו כדי שימשיך לעזור לתושבי העיר. אני מקווה שהם יודעים מה הוא עושה בשבילם".

מוסד מבוזבז

לראשונה הגיש מבקר המדינה דו"ח פומבי העוסק בארגון הביון הישראלי.

השבוע נפרצה "תקרת זכוכית" של ארגון שהיה עד כה חסין לביקורת. מדובר בדו"ח מבקר המדינה על "המוסד". זה שנים טוענים שיש להדק את הפיקוח על "המוסד לתפקידים מיוחדים", הפועל ללא בקרה. כולם שותקים, עד שבא המבקר והוציא את הדברים החוצה.

חשוב לציין שאין מדובר בפיקוח על הפעולות החשאיות של הארגון, עליהן מפקחים ראש הממשלה, שר הביטחון וכן ועדת משנה מיוחדת בועדת חוץ וביטחון. מדובר על ההתנהלות היומיומית של המוסד בכל הקשור להוצאות שלו. בצבא מכנים זאת "תומכי לחימה", ועל כך נתונה הביקורת של המבקר.

לינדנשטראוס מודע לעובדה, כי בשנים האחרונות התרחב המוסד מאד. ראשי הממשלות האחרונים: שרון אולמרט ועכשיו גם נתניהו, העבירו ומעבירים לו תקציבי עתק בסך מיליוני שקלים לצורך מבצעים מיוחדים של פעולות איסוף וסיכול, בעיקר נגד תוכנית הגרעין של איראן. מעת לעת מתפרסמות ידיעות על פעולות מיסתוריות שכאלו, ויש הממהרים לקשור אותן למוסד. הביקורת אינה קשורה כאמור לפעולות הללו אלא לדברים מסביבם.

אין זה סוד כי בשנים האחרונות נוספו כמה בנינים במתחם המטה של המוסד, השוכן על פי פרסומים זרים בפי גלילות על שטח (יקר) של אלפי מטרים רבועים. בין השאר נבנו במקום משרדים מיוחדים, המתאימים לצרכים המיוחדים של היחידות השונות במוסד. כמו כן שופצו והורחבו המטבח וחדר האוכל ונוספו בניני משרדים. כל מי שנוסע בכביש החוף וחולף ליד צומת גלילות, יכול בקלות להבחין בכך.

תנופת הבנייה הזו החלה בתקופת ראש המוסד האחרון, מאיר דגן, שפרש לא מכבר מתפקידו. דגן קידם רבות את המוסד ונחשב לאחד המוצלחים שבהם, אם לא המוצלח ביותר. אולם מבקר המדינה מצא ליקויים רבים וחמורים בעניין הבנייה, אי קיום חובת מכרזים, גידול משמעותי בעלויות, היעדר תיכנון של הפרויקטים והתנהלות לא ראויה בכל הקשור לכך.

לעיתים אישר המוסד רק בדיעבד חתימת חוזים, או שההתקשרות היתה על פי היכרות אישית ללא הצעה חלופית. כמו כן לא היתה הקפדה על נוהלי בטיחות במהלך הבנייה: עובדים עבדו ללא קסדות מגן, הבידוד החשמלי לא היה תקין, שטחי בנייה לא גודרו ועוד. המבקר מצא גם שנעשה שימוש על ידי עובדי המוסד בכלי רכב של הארגון, שלא למטרות מבצעיות או ביטחוניות, והעובדים נטלו על כך הוצאות אחזקת רכב.

כאמור הביקורת של המבקר נחשבת לחריגה. המוסד הוא ארגון חשוב ובעיקר חשאי, ועד כה איש לא מתח עליו ביקורת, אלא אם היה כשל מבצעי. המבקר ממליץ לראש המוסד החדש להדק את הפיקוח על הוצאות הכספים, וכן ממליץ ליועץ המשפטי לממשלה והחשב הכללי במשרד האוצר, לעקוב אחר תיקון הליקויים בתוך המוסד. תקרת הזכוכית נופצה. מעכשיו גם המוסד יעבור לפיקוח.

שגרירי התקשורת

מינויי ליברמן: עיתונאית — שגרירה במוסקבה, עיתונאי — שגריר בבלארוס

אין זה סוד ששר החוץ, אביגדור ליברמן, אינו חובב תקשורת. כל הופעה פומבית שלו משדרת זאת. הוא מתייחס למדיה התקשורתית בחשדנות רבה, טוען שהיא מעוותת את המציאות ובז לה בפומבי. בנאומיו הוא נוזף בכתבים ובפרשנים, מודע לכל מה שנכתב נגדו, ובעיקר מי הכותב. היחס כאמור בהתאם.

אולם יש גם עיתונאים מסוג אחר, שדווקא נהנים משר החוץ. מדובר בעיתונאים מסוימים השייכים למדיה הרוסית. לאחר שכבר מינה בעבר את דורית גולנדר מנהלת רדיו רק"ע של קול ישראל בשפה הרוסית, לשגרירה במוסקבה, מתכוון ליברמן למנות עיתונאי נוסף לשגריר ישראל במינסק.

מדובר בח"כ לשעבר מטעם "ישראל ביתנו", יוסף שאגאל — עיתונאי ובעל תוכנית בעבר של ראיונות בערוץ הרוסי. שאגאל כבר ביקש בעבר להתמנות לשגריר בבאקו, בירת אזרביז´אן, אולם המינוי לא יצא לפועל. עתה הציע ליברמן לשאגאל להתמנות לשגריר במינסק, ואם המינוי יאושר בנציבות שירות המדינה, יצא העיתונאי לשעבר לבאלרוס.

לאחרונה פירסם משרד החוץ מכרז לתפקיד השגריר במדינה זו, לאחר שהשגריר המכהן, אדי שפירא, עבר לכהן כקונסול כללי בסט. פטרבורג. אולם ליברמן החליט שהמועמדים אינם ראויים מספיק, ולכן הקפיא את המכרז והוציא את התפקיד למסגרת מכסת המינויים הפוליטיים העומדת לרשותו.

גורמים במשרד החוץ לא אהבו את המינוי הפוליטי בבלארוס, והזכירו את השגריר לשעבר, זאב בן אריה, מקורבו של ליברמן, שהעביר לו מידע חסוי על חקירתו במשטרת ישראל. היה זה מידע שהגיע לשגרירות ישראל המקומית במעטפה מסווגת שנשלחה ממשרד המשפטים, ומוענה לרשויות בבלארוס כדי לסייע בחקירת פרשות הנוגעות לליברמן.

המידע הועבר כאמור לשר החוץ בעת שביקר במינסק, ופורסם בהבלטה. לאחר התפוצצות הפרשה, הורה נציב שירות המדינה להוציא את בן אריה לחופשה כפויה. ליברמן הגיב ונטל את בן אריה ליועץ מדיני בלשכתו. במשרד החוץ טוענים איפוא, כי אין זה הגיוני שבמקום בו התפוצצה הפרשה, יבצע ליברמן מינוי פוליטי.

בלשכתו של שר החוץ דוחים את הביקורת מכל וכל. "לשר החוץ מוקצים 11 תקנים של מינויים פוליטיים והוא יכול לבצע אותם בכל מקום שיבחר, כפי שעשה בוושינגטון, בוסטון, סאן פאולו, מוסקבה, קייב וכפי שהוא יעשה בקרוב גם בברלין", מסר דוברו של שר החוץ. בקרוב איפוא שגריר חדש (מהתקשורת) גם בבלארוס.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

מצטרפים חדשים - במהלך הצגת דו"ח בנק ישראל בלשכת יו"ר הכנסת, הפתיע רובי ריבלין את יו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני והעניק לו תמונה ממוסגרת בה נראים ראה"מ, שר האוצר, יו"ר הכנסת והרב גפני כשכולם מחייכים, בעת נאומו של הנגיד פישר באחד הטקסים לפני מספר חודשים. הרב גפני ביקש מריבלין להזכיר לו מתי התמונה צולמה, אך הנגיד פישר התערב וביקש דווקא הוא להזכיר לו. "הרב גפני, זה היה בנאום שלי, אחרי שאישרתם בוועדת הכספים את חוק בנק ישראל, אני לא אשכח שבנאום שלך, הזמנת אותי להצטרף ל"דגל התורה" כי אני ליטאי. יו"ר הכנסת לא ויתר, "אם כך, גם אני מוזמן? אני ליטאי לא פחות מהנגיד". בתגובה לדבריהם אמר הרב גפני: אם כך אני מבין, מדוע כולנו מחייכים בתמונה. כנראה שהחלטתם בסוף להצטרף אלינו.

הגרוזיני והאפגני — לאחר שבחודשים האחרונים טיפטפו כל כלי התקשורת )ואנו בתוכם(, כי "המועמד הגיאורגי" עומד לזכות בתפקיד ראש השב"כ, קשה היה להשתחרר מכך השבוע, מיד לאחר שנודע כי הוא לא נבחר. התקשורת שהתקשתה להפרד מהתואר שהצמידה לאיש, מיהרה לציין, כי "הגרוזיני הפסיד לאפגני". זאת לאחר שהתברר כי יורם כהן, ראש השב"כ החדש, הוא בן להורים יוצאי אפגניסטאן. מלחמת העדות הגיעה גם לשב"כ.

מד קרינה — הלקחים מאסון הכורים היפנים בפוקושימה, הגיעו לעיר דימונה. מאז האסון, ממוקם בחדרו של ראש העירייה מאיר כהן, צג דיגיטלי משונה. לתוהים במה מדובר, מסביר כהן, כי הצג מראה לו את רמת הקרינה בכל רגע ורגע. ראש העירייה הדימונאי מספר, כי לאחר אסון הכורים ביפן, עלתה רמת החרדה בעירו סביב הכור המקומי. "ברור שזה מקום סודי ולא מפעל טקסטיל, כמו שאמרו להורים שלנו", אומר כהן. "אבל התושבים קצו במדיניות העמימות ורוצים לדעת עד כמה הקירבה שלהם לכור מסוכנת". כהן נפגש עם מנכ"ל הקריה למחקר גרעיני, האלוף במיל´ אודי אדם, ובעיצה אחת עימו הוחלט להציב שני מכשירי מדידה לזיהוי קרינה גרעינית. מכשיר אחד הוצב מעל תחנת כיבוי האש המקומית, והשני על בניין העירייה, כאשר צג דיגיטלי הותקן בלשכת ראש העיר. הדרגה המסוכנת היא 17. כיום נמצאת הקרינה ברמה 11 הנחשבת לנמוכה ביותר.

מה השעה? — הועידות הסוערות במפלגת העבודה מספקות תדיר נאומים חוצבי להבות, ובעיקר נאומים עם שמות. בעבר זה היה "נאום הלוויתנים" של חיים רמון, נאום "אני לוזר?" של פרס, "נאום הסליחה" של אהוד ברק, והשבוע "נאום השעונים" של עמיר פרץ. היה זה כאשר פרץ תקף את ברק באלו המילים: "השבוע קראתי באחד העיתונים שהשעון של ברק עולה 142 אלף שקל. חשבתי לעצמי מדוע צריך שעון במחיר כזה, אם בסוף מקבלים את אותו שירות ויכולים לראות מה שעה גם בשעון פשוט. נזכרתי שכאשר ברק פרץ למערכת הפוליטית, כולם עסקו ביכולתו המופלאה לפרק ולהרכיב שעונים". וכאן עבר פרץ לתקוף ישירות את ברק: "התייחסת למפלגת העבודה כמו לשעון. פירקת אותה, סיכסכת בין כולם, כי מבחינתך העבודה היא שעון זול, שאפשר לפרק בלי להרכיב חזרה. אבל מזימתך לא הצליחה. אנחנו כאן כדי להרכיב חזרה את המפלגה". מעניין מה השעה בשעונו של פרץ ומתי העבודה תורכב חזרה?

הסיבה האמיתית — כל שיחה עם יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, בעניין ההחמצה האישית שלה לכהן כראש ממשלה, לאחר התפטרות אולמרט, נענית על ידה במילים: "אני לא נכנעתי לחרדים ולסחטנות שלהם". אולם ספר חדש שיצא השבוע ומסכם חמש שנים לקדימה, מציג את הדברים באור שונה. מחבר הספר, צבי אבישר, חבר קדימה, מראיין בספר גורמים פנימיים שמותחים ביקורת על לבני בשל כשלונה להרכיב ממשלה אחרי התפטרות אולמרט. מקורבה ישראל מימון, שכיהן כמזכיר ממשלת אולמרט, טוען כי סלע המחלוקת לא היה עניין ה"כניעה לחרדים", אלא עניין המדיני של ירושלים. לדבריו, הדרישות התקציביות בסך מיליארד שקל, לא היוו בעיה, אלא סירובה להעביר מכתב בעניין אחדותה של ירושלים. גם השר לשעבר חיים רמון, שבהמשך הפך לבן ברית של לבני, מצוטט באומרו, כי "אם לבני היתה מתיעצת איתי, הייתי אומר לה לנהוג אחרת". להבא, כאשר לבני שוב תדבר על "סחטנות החרדים", ראוי שתיזכר בעדות חבריה למפלגה.

מחוקק מוביל — לקראת סיום מושב החורף, פורסמה השבוע, כמידי סוף מושב, רשימה של חברי הכנסת המובילים בחקיקה. מי שעוקב אחר הרשימות הללו יגלה, כי גם הפעם נותרה הרשימה כמעט ללא שינויים מהמושבים הקודמים. חמישיית הח"כים המובילים נותרו במקומם, בחילופי מקומות קלים בינהם. זבולון אורלב ניצב במקום הראשון עם 18 חוקים שחוקק, יריב לוין במקום השני ושלי יחימוביץ גם היא מהמובילים בחקיקה. הרב משה גפני המכהן כיו"ר ועדת הכספים הספיק למרות עבודתו הרבה בוועדה שבראשותו, לחוקק 12 חוקים בכנסת האחרונה וגם הוא נכלל בחמישיית הח"כים המובילים בכנסת בחקיקה. הרב גפני הוא גם הח"כ החרדי היחיד, שזכה בתואר של ´המחוקק המוביל´, והוא מוכיח חריצות ועקביות בהליכי החקיקה, ובעיקר ניסיון פרלמנטרי עשיר המסייע לו בהעברת חוקים סבוכים.

צרוד מראיונות — יצחק וקנין מש"ס זכה השבוע להתענינות רבה. האיש כיהן כנשיא המדינה ליום אחד והפך ל"סקופ" תקשורתי. מכל עבר ביקשו לראיינו, לשוחח איתו על כוונותיו ולראות, האם "ינצל" את סמכותו, ויעניק חנינה למי שהוא חפץ ביקרו. וכל זאת, בגלל ששמעון פרס יצא לביקור בחו"ל. במצב שכזה עוברות סמכויות הנשיא ליו"ר הכנסת. אולם גם ראובן ריבלין יצא באותו יום לחו"ל, כך שכל הסמכויות של הנשיא עברו לסגן יו"ר הכנסת — וקנין. כאשר הגיע בבוקרו של היום, בו פורסם העניין בתקשורת לדיון בוועדת הכספים, קראו לעברו הח"כים: "שלום, כבוד הנשיא". וקנין הנבוך, ביקש שיפסיקו. "אני כבר צרוד מהסיפור הזה. כל הזמן מראיינים אותי על כך". כאשר התיישב במקומו, ביקש יעקב אדרי לשוחח איתו בנושא מסוים בחדר ההתייעצות. יו"ר הוועדה הרב גפני לא ויתר, "יעקב, הדבר רק פורסם, אתה כבר מבקש ממנו שיעניק חנינות"?...

פוטין עוקץ — בשבוע שעבר ביקר נתניהו במוסקבה וכדרכם של ביקורים שכאלו, דולפים הפרטים הפיקנטיים החוצה, רק לאחר שחוזרים ארצה. מתברר כי נתניהו נפגש בנפרד עם הנשיא מדבדב וראש הממשלה פוטין. השניים, פוטין ומדבדב נעשו יריבים זה לזה והדבר התבטא גם בפגישות. פוטין עקץ את נתניהו לאחר שאיחר לפגישה עמו, בעקבות התמשכות ארוחת הצהרים עם הנשיא מדבדב. "נו. איך האוכל בקרמלין. עדיין טוב?" שאל פוטין, לזכר הימים שהוא עצמו כיהן כנשיא. נתניהו: "האוכל ברוסיה השתפר פלאים מאז ביקורי בקדנ