לשרוף את האוניות
ask Alexander the great
פוסטים פופולאריים
-
לחיי הרמזורים של חיינו
14/7/11 | 1466 צפיות
-
ניצול מיני
12/3/11 | 592 צפיות
-
הנגאובר ושלמה ארצי
20/10/11 | 1092 צפיות
-
התאהבתי ב"רקדנית"
16/3/11 | 1103 צפיות
-
זה רק אני והגעגועים שלי
30/6/11 | 1884 צפיות
-
בא לי סיגריה
18/3/11 | 1063 צפיות
פוסטים אחרונים
- אחי הקטן מתחתן 2/8/13
- להתראות 'אהבה שהייתה שלי' אמרת...והלכת 1/9/12
- אהבה מתחת לחופה 5/5/12
- האהבה שמעבר לתהום 20/4/12
- אני כבר לא מאוהב !? 3/3/12
- אופן קבלת ההחלטות בחיים 11/2/12
זה קרה, מישהי זרקה אותי...
הסיפור הבא אינו פרי דמיונו של הכותב והקשר בינו לבין המציאות הינו ישיר, חד ואינו ניתן לערעור כל הדמויות אמיתיות כחלום בלהות
זה קרה, מישהי זרקה אותי, היא עשתה זאת בטלפון (הפרטים בהמשך), בסיבוב הרווקות הנוכחי, זו לי הפעם הראשונה, הייתי בטוח שאני חסין (היינו שני דייטים ביחד) לא ידעתי כיצד לענות, מתאושש מהסנוקרת שהנחיתה עלי מצידה השני של האפרכסת, הצלחתי לחלץ בקול סדוק, שהיה מתובל בצחוק מזויף "מה? את רצינית?" כמה ימים של סהרוריות לקול מצהלות כל העובדים בחברה, עשיתי את הדבר היחיד שאני יודע לעשות, כתבתי לה מכתב. סיפרתי לכמה חברים על הרעיון לכתוב לה מכתב (סיפרתי בעצם לכל מי שאני מכיר) והתגובות נחלקו בין אלו שאמרו לי לשלוח, באם ארצה לשבור שיא גינס בפתטיות, כשהקבוצה השניה גורסת, שאשלח אותו, כי מה כבר יכול להיות? היא לא יכולה לזרוק אותיך שוב ופתטי אתה תצא בכל מקרה.. עשיתי את שאני עושה לא מעט פעמים לצערי, שכנעתי עצמי, שקודם אכתוב ואחרי זה כבר אחליט בין אם לשלוח ובין אם לאו. אני מצרף לכם כאן את המכתב ככתבו וכלשונו למעט החלפת השם
היי שירי,
לא חלפו להם מספר ימים ספורים מאז נתת לי את המייל ומאז האיום של מכתב "הנאצה" שאשלח לך חג לו באוויר והנה אני מוצא עצמי עדיין מתחבט באם לכתוב לך... בדרך כלל, אני מאוד קל כתיבה ועל פי רוב, אני שועט אל עבר המקלדת ללא היסוס ומכלה בה את זעמי (כשמדובר במכתבי נאצה), אלא שהפעם, אני חש עצור, (בערך כמו הדייט השני שלנו), כאילו טעם אחר מלווה את האותיות, ריח אחר מלווה את המילים. שבת בבבוקר, שיערי עדיין רטוב ממקלחת הבוקר, אני יושב על הספה, קרני שמש של בוקר משתברות בחלון החושף את החצר, אני חש מלא השראה לכתוב, מושך אלי את הלפטופ, מניחו על ברכי ויודע שלא יעברו יותר מידי רגעים בטרם אסיים לכתוב, זה מאותם רגעים שהמוזה שורה עלי . כנראה שקורצתי מהחומרים שנראים לכולם ואפילו לעצמי כחזקים למדי ובטוחים בעצמם אפילו יותר, אבל יחד עם זאת מסוגלים לקרוס ללא אזהרה. אני חייב להתוודות עם לא מעט בושה, שאני מתקשה להתמודד עם החוויה ועוד יותר עם הדחייה. נאמן למשפט שאור השמש מחטא ומתקן הכל, אז חוץ מלרשום סטטוס בפייסבוק "מישהי זרקה אותי", עשיתי הכל. סיפרתי לכל מי שאני מכיר, שיצאתי עם מישהי לדייט ראשון מושלם ושני מעט פחות ולאחריו הגיעה שיחת הטלפון הבאה: לואיס: "אז מה עושים היום בערב?" שירי: "אז זהו...שרציתי לומר לך, שאתה בחור מקסים, אבל זה לא ילך ביננו"
התגובות נעו על הסקאלה שבין "הגיע הזמן שמישהי תעמיד אותך במקום" ועד "סוף סוף זה קורה גם לך" אז אם תסלחי לי לרגע על התבטאות שחצנית יחידה, את למעשה הבחורה הראשונה שיצאתי איתה לדייט ובסופו העניקה לי משפט עלום של "אתה מקסים אבל זה לא ילך" כמה אירוני וציני הוא הגורל, דווקא הבחורה הראשונה שמצאה חן בעיני מזה זמן רב, היא הראשונה שלא מצאתי חן בעיניה.
ממי, את כנראה התבלבלת, זו ממש לא הייתה התכנית. הדריל הקבוע הוא, שאנו יוצאים לטפאו בר ברחוב הארבעה, מהדסים יד ביד לעבר בר באבן גבירול, מתנשקים נשיקות אהבה רכות, את מתאהבת, למחרת בבוקר מספרת לכל חברותייך שאת מאוהבת קשות ושהן לא מבינות איזה בחור הכרת ואז אחרי שבוע שבועיים.....אני נפרד ממך..:))) מה זו היוזמה הזו לשנות את הדריל הקבוע שלי בלי להודיע?
אני באמת איני יודע, אם המכתב הזה נכתב עבורך או אולי לעצמי, באותה מידה אינני יודע אם, אני הוא הכותב לך או שמא האגו החבוט שלי. אני כן יודע שהכתיבה אליך אינה פרופורציונלית לזמן שבילינו יחד (דייט אחד שיכורים ודייט אחד פיכחים), אבל ממש לא אכפת לי. גם לא אכפת לי שכל בליל המילים שנכתב מעלה, הינו חסר משמעות ומטרה, עדיין אין לי מושג מה אני מנסה לומר או מה מטרת המכתב. בקיצור, חירפנת אותי
סיפרתי לידידה שלי, אחרי שזרקת אותי, שאני לא מצליח לקבל את זה ולא מצליח להבין איך זה יכול להיות, רק בשביל הפרוטקול, אני מחויב לציין שהיא גם לא הצליחה להבין איך זה יכול להיות..:))) נשבעתי לה שאת לא כבדת שמיעה ולא קצרת רואי, או אז היא טענה שאת כנראה לא בחורה איכותית, נשבעתי שכן, אפילו אמרתי: "אחת האיכותיות שפגשתי" יתרה מזו, הרחקתי לכת וסיפרתי לה שעושה רושם שאת מחזיקה מעת לעת ספר, מי היה מאמין שאנשים עוד קוראים בימינו וכשהיא עם הגב לקיר ונאנסת לראות את האמת העירומה, כלומר שפשוט לא 'עשיתי' לך את זה הרהרה לעצמה ולבסוף הפטירה: "האמת שבאמת התאפקתי לא להזכיר לך את זה, אבל אתה זוכר מה אמרת לי בטלפון לפני הדייט?" ובכך כיוונה לשיחת טלפון, כשהייתי בדרכי לאסוף אותך לדייט הראשון, התקשרה לדרוש לשלומי ולשאול איפה אני מטייל במוצאי שבת ואני השבתי במשפט שהתנתץ לו בפניי בדיוק שבוע מאוחר יותר "בואי נגיד, שמישהי הולכת להתאהב הערב"
כמה שחצנות מגולמת במשפט הזה. כנראה שבאמת מגיע לי, אולי השחצנות שלי הרחיקה, אולי לא עשיתי רושם רציני דיו, אולי אני לא יפה מספיק (זה בטוח לא), לא משכיל (בוודאי שלא), אולי לא מוכשר (אני אמן בגיטרה), היעדר הצלחה מטרידה אותך (אמא שלי משננת את המנטרה של כמה אני מוצלח כבר שנים ונשבע שאני כבר מאמין לה), לא אוכל בפה סגור (נדמה לי שהיטבתי להצניע את העובדה שאני שכונה), אולי לא מנשק טוב (תקשיבי לי טוב, אין סיכויייייייייייייי).
טוב, אז זו העסקה אנחנו יוצאים לדרינק שבוע הבא או שאני מתחיל לשלוח אליך לעבודה סחלבים כל יום עד שתתייאשי
לואיס
|
תגובות (50)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וואו. הרבה קומדיות רומנטיות עברו מול עינייך. או שאולי ספרים רומן רומנטיים?
עיני לא צרה. נשבעת.
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. בטוחה שכשתשחרר גם יהיה לך את כל הטוב. אלוהים הרי איתך בכל צעד, רואים את זה, וסיבותיו עימו.
אבל בשביל לאהוב באמת. באמת באמת. חייבים להסיר את המסכות.
כולן.
ואתה כאילו חי בסרט הוליוודי, עם הסטייל והבחורה היפה. עם שניכם מקפצים על החוף לעבר השקיעה, עם הסחלבים לעבודה. שחרר את עצמך מהמנטרות האלה. המציאות יפה הרבה יותר.
אלפי מונים יותר.
זה לא באמת משנה מי היא תהיה. את ההבדל אתה תרגיש רק כשתתפשט מהגוף שלבשת על עצמך.
זה שנראה לי שאפילו אתה כבר לא מזהה את ההבדל בינו לבין מי שבתוכך.
ואם דרוש לזה שתתפטר מעצמך ותעבור לשוק הכרמל למכור תותים, באמת. אזי במקומך הייתי מלכלכת את ידיי בשקיקה.
הוא שאמרתי. ובא להדגיש. הנה אתה מפרסם ובא לחפש לך תומכים נלהבים.
עוד בוסט לאגו.
תן לו לבכות קצת, זה בריא, לשחרר :)
שחרר גם אותו, לא צריך כמוהו.
אם הייתי מחביא את העובדה שהיא זרקה אותי,
לא הייתי מעלה את זה בבלוג
פשוט אין לך מושג כמה לא מעניין אותי העולם והקוסמטיקה ומראית העין
fuck it all
למרות שכתבתי את זה, אני באמת לא בטוח שזה היה האגו.
שאחרת אני מניח שלא הייתי מפרסם את המכתב, אלא נוצר אותו בכספת.
אני!
***********
אאמממ..אל תפחית בעצמך, והלקאה נפשית... יתכן שבריאה מבאירה מבהירה וכחומר הארה.
לא קיבלתי הנחתה, הרמתי להנחתה לעצמי וגם הנחתתי לעצמי על הראש, אףאחד לא הכריח אותי לכתוב לה,
אל זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות...
דרך אגב היה מכתב תגובה, אולי אעלה אותו מתישהו....
לצערי הרב מה "שנראה לי" לא רלוונטי... יודעת שזה קורה הרבה יותר מדי....
מה שהיא אמרה. אבל בדיוק. karma's a bitch. אז יש פה שיעור, מה שתעשה ממנו הוא העיקר
בדיוק יקירתי, מה יהא על כולנו?
פעם ראשונה, הא?
אני חושבת שקלעת בול באותו חלק של המכתב שבו התרעמת על שינוי חוקי המשחק.
(איך זה, לעזאזל, שהיא לא רצתה אותי? המושלם עם החיוך המדליק?)
זו לא היא שכל כך מצאה חן בעינייך.. לא. מן הסתם באמת היית זורק אותה אחרי הדייט השלישי.
זה הבלתי מושג שאנחנו תמיד רוצים.
מעניין אם תשכיל משעור הבזק לחיים שקיבלת מהעלמה.
שבוע נהדר :)
זה ממש לא היה כיפוף ידיים, זה היה סתלבט שלי על עצמי בדיוק כמו כל המכתב הזה...
אבל ביננו מה זה משנה, העיקר הכוכב..:))
יפה היא כתיבתך.
שבוע טוב ומלבלב.
לך למשפחתך ולכל בית ישראל.
זה נכון במקרים מסויימים, באחרים לא. רק אתה יודע מה נכון לגביך.
בכל מקרה מאחלת לך שכאב הלב יעבור מהר. עם או בלי ביטחון, זה כאב שלא מגיע לאף אחד.
תוכנית הסחלבים לא יצאה אל הפועל....יש גבול!
:))
אני מניח שכל השחצנות המוחצנת, באה להסתיר חוסר בטחון וביישנות, שהרי מן הידועות הן שאופן ההסתרה היעיל ביותר של חוסר בטחון הוא עודף בטחון.:))
ברור ארמנו, הרי מה שחשוב זה הפוסט...:)) כל הרפתקאות החיים הן רק בשביל הפוסטים שבאים אחריהם.:)
התוכנית נגנזה לעת עתה..:)
חייכת אותי במילותיך
תשתחרר ממנה....לפחות את יודע להעריך את עצמך
(אזלו לי)
שב"ש
אתה כנראה מקסים , לא מכירה אותך.
מה שכן, נחשפתי קצת לכתיבה שלך והיא מקסימה וכובשת : )
יודעת מה התחושה שזורקים אותך...אתה מרגיש הרבה יותר טוב והרבה יותר חזק כשאתה הזורק.
ככה זה בחיים.
אם הגברת לא רוצה אותך - מסיבותיה - תתמודד ואל תנסה להחזיר אותה רק בגלל האגו הפגוע שלך, זה לא ילך.
ואולי , תיקח את זה פשוט כשיעור בחיים, אמנם שיעור חדש, אבל הכרחי.