הונחה התינוקת ,בת המשפחה החדשה, במינשא מיוחד.אך ,עוד טרם פסעו לרכב, שמעו את קאדו בתם אומרת: "אותי אימצתם בבית היולדות, ואת שיר הפיצפונת, קיבלנו במעון".ההורים הופתעו מדבריה, אך ג'ודי הניחה את דעת בתה, מני ובי" :שתיכן נולדתן בירושלים" קאדו נמצאה מפויסת, מבקשת את קירבת האם, וזו חיבקה ואימצה אותה חזק לגופה.כאז, כן עתה, הלך הבית ונימלא אורחים .הללו הביאו פרחים ומתנות אינם שוכחים תוך כך ,גם את קאדו.זו ,התגאתה בפני כל מי שרק היה מוכן להקשיב לה, כי משפחתה גדלה, "ואנחנו כבר ארבעה: אמא, אבא, אני ושיר. "מיני ,כלבתה של קאדו, רבצה בחדר, ראשה בין כפותיה, מביטה מזוית עינה בשיר הפעוטה, חשה נעלבת מעט, מוזנחת על ידי קאדו גבירתה, אינה מבינה מדוע מעדיפה קאדו את התינוקת הבכינית והצרחנית, על פניה. אדם החזיק בעיתון הערב, כשזה כאילו הלם בו בראשו. הכתבה המיוחדת והמעניינת הזו, שבתה את ליבו, והוא חזר וקרא בה, בכתבה, כאחוז דיבוק, גומע מילה אחר מילה. גם אם היו השמיםלפתע נופלים על ראשו, לא היה אז אדם מופתע, יותר מכפי שהיה למיקרא הכתבה. הוא המשיך ובלע אותה בלהיטות, ברעב עצום כזה, חוזר וקורא בה בשלישית. ואז, אז היא פרצה מגרונו ,השאגה, עד כי שיר הפעוטה, ניבהלה ופרצה בבכי מר מבועתת מאביה השואג במלוא גרונו. "פנויה לרגע גבירתי"?שאל את אשתו, שמיהרה להרגיע את הקטנה, גוערת בבעלה על שהצליח כך להבהיל את שיר. היא תחבה לפיה של שיר את בקבוק האוכל, וזו החלה לינוק ממנו בכל עוז, אדם חזר והביט בה, בבתו, להפתעתו ראה גם ראה את הפיצי הזו מתבוננת בו ,כבוחנת את פניו בשתי עיניה, הגדולות. הוא זכר את הדאגה שניגרמה להם מעצם הידיעה כי שיר שתתה בלידתה מי שפיר. כתוצאה מכך, לקתה בדלקת ריאות ,אך אדם גם זכר את דבריו של הרופא, כשששמע את קולה המצווח של שיר, אז הוא הרגיע את חששותיהם, ואמר בבת צחוק"מי ששואג כך, כמו שיר, מובטח לו שריאותיו נקיות ודלקת הריאות לא השאירה בריאות סימן וחצי סימן". שיר סיימה את ארוחתה כהרף עין, מה שהוכיח מעל לכל ספק, שהקטנה היתה רעבה וטרפה כאריה מורעב. עתה ,הןאילה ברוב טובה לחלק לנוכחים, ממיטב החיוכים השמורים באמתחתה.אדם נטל את בתו מחכה לשמוע את הגיהוק המצופה והושיט בידו הפנויה, את העיתון לג'ודי. "רואה את הכתבה ? הנה לך, קראי אותה ,תמצאי את הכתוב מענין במיוחד. "ואכן, ג'ודי לא הניחה מידה את העיתון, עד שסימה באחת לקרוא את הכתוב. "איני מאמינה" מילמלה, פשוט מדהים "הכתב סיפר שם, על זוג כמו אדם וג'ודי,ש בדיוק כמוהם, רץ מרופא לרופא, ממומחה למישנהו, במשך זמן הזוי של עשרים שנה. עשרים שנות סיוטים עברו על הזוג הזה עד... עד שטופלה האשה על ידי דוקטור שנהר. רופא מופלא זה, גרם לפתרון בעית העקרות של אותו הזוג. ובכן? נשא אדם עינים שואלות "ובכן ענתה אשתו ,מהרהרת" אולי זו אשליה נוספת בשבילנו? אולי שוב תתפוצץ בפנינו בועת האשליות ,אך אולי, מי יודע? ורעדה אחזה בה, שוב למיקרא הדברים. היא שמה ליבה לכך, שבעלה ניסחף בהתלהבות עצומה. היא הניחה מידה את העיתון, עצמה עיניה והירהרה תוך שהיא מקשיבה לבעלה, שהיה מדבר בזכות הכתוב. "גם אותה אשה, כך כתוב כאן, אף היא עברה את שיבעת מדורי הגיהנום, ועכשיו נימצא לה הפתרון הגואל, בדמותו של , ולך תאמין בזכות מה ניגזרים גורלות. דמותו של הורמון זעיר ומזורגג ,קטנטן שכזה, וזהו הדבר שהתגלה כחסר אצלה. כשהתמלא החסר בעיקבות הטיפול, הצליחה האשה להרות . "שאול ואבדון". הנה מה שגורם לך לעיתים להיות בתווך בין תחתיות וחיים קשים ועלובים, לבין חיים נורמליים, תקינים ומסודרים. כלאמר גדולתו של הרופא הזה היתה בכך, שגילה ראשית כל מה היתה הבעיה, של בני הזוג, ולאחר מכן, כשטיפל בה בהצלחה אדירה שכזו." ג'ודי הנידה ראשה בדבקות.הכתבה הזו הלכה ושבתה את ליבה, ככל שהוסיפה להרהר בדברים. ידה ליטפה בהיסך הדעת את ראשה הפלומתי של שיר. זו, פלתה עתה גיהוק אדיר מתיזה לכל עבר רסיסי חלב. "חזירונת קטנה "צחקה קאדו בגיל. אדם, מחה את שרידי החלב מחולצתו. בקוצר רוח, ציפתה ג'ודי לבואו של הבוקר. מיד לכשהתפנתה, מעיסוקה בטיפול בבנותיה, וכשהיה לה ברור שהרופא החל בעבודתו, התקשרה אליו בטליפון.היא נענתה מיד, צוהרופא קבע לה תור לבדיקה כשג'ודי הצליחה להגיע למירפאה, עוד באותו היום. דוקטור שנהר, ישב במשרדו. הוא הסב לשולחן גדול עשוי עץ אורן בוהק בנקיונו. ג'ודי, התישבה מעברו השני של השולחן, חשה חרדה, צפיה דרוכה, מאזינה ברוב קשב, לשיטת הטיפול החדשני . |