ובכן, זהו שיר שכתבתי מזמן   לשני אירועים מיוחדים,כש אחד, חמור יותר ועניינו,  טייס שלנו בתקרית עם  חיל האויר הסורי, הטייס עם חבריו  שהצליחו להפיל מספר מטוסים סורייםדייוח לפתע על  תקלה והיה על הטייס לנטוש בים את המטוס.ממש אל מול עיני הסורים ששלחו ספינות לנסות ללכוד את הטייס.הבחור הצליח  להיטלטל על הגלים,  אך מכשיר הקשר שמתריע על מצוקה, לא עבד, והקשר עם הטייס  נותק. חבריו ראו כמובן כשנטש מעל הים אך מאחר ולא הצליחו לברר עימו על מקום הימצאו ,ולאחר שחלף זמן,  עשו זאת מחוסר ברירה. אשתו שגרה בבסיס, עם בנו הקטן,וש היתה בחודשי הריונה האחרונים, ראתה אותם ממש מול דלתה. אי אפשר היה שלא להבחין במפקדו של הטייס, וברופא הבסיס כשניצבו מולה, בפנים קודרות. היא כבר הבינה. הם הודיעו לה כי הטייס נעדר. עד מהרה הגיעו לביתה גם שאר חבריו הטייסים שחזרו  מהתקיפה, ועם נשותיהם חיזקו את רוחה מקוים  כי הנעדר ימצא בקרוב וישוב הביתה בשלום.  חלפו להן השעות,מורטות העצבים ואשת הטיס דיווחה על היעדרו  לבני משפחתה  ולהוריו. והבחור שמע מקרוב את הסורים. למזלו ירד כבר הלילה, וכך לא הציחו לאתרו, אך קולו של הסורי שהופל על ידו קודם לכן  וגם הוא היטלטל על גלי הים, הגיע היטב לאזניו. סירתו של טיסנו, החלה להתמלא לאיטה מים ומצבו היה בכי רע, עם סיכוי מצויין לסיים בשבי  הסורי.ועוד זמן חלף ועבר.  אני מכיר את הסיפור היטב, מאחר ובכל השעות מורטות העצבים,  חיכיתי עם הורי ומשפחתי לשמוע בשורות  טובות  שכן הבחור הינו גיסי החביב, והזמן עבר. וזה הגיע. למרבה המזל, פתאום החל  מכשיר האיתור  לפעול כנידרש, ובחורנו אותר בידי כוחותנו, וכשמלמעלה  שומרים עליו חבריו הטייסים, נישלף מהים ממש מתחת לאפם של הסורים שלא היו רחוקים  מלתפסו.  תחת הרושם הזה והשמחה שגיסי הנעדר הוחזר הביתה בשלום, ולי כשקרה מקרה לא כל כך חמור אך קצת מזכיר    היעדרות ,כששרתתי במילואים, ובתי חרדה לשלומי עם אשתי,  כפי שבן אחותי הפעוט המתין למציאת אביו, כתבתי  לבתי את השיר המוקדש בידי לגילעד ,רון ארד ויתר נעדרינו בתיקוה עצומה ותפילה שישובו כבר הביתה.   אז זו היתה ההקדמה למה שמאחורי  השיר, והנה ושמו"אבא, חייל"  שיר לכל הקטנים ,שמצפים יום וליל,כשאבא ניקרא לקרב או משמרת. שנים כך גורל  ילדי ישראל, אך יום עוד יבוא, יהיה זה אחרת.   אבא שלי ,נסע לצבא. אבא נסע לו הרחק. עובר לו הזמן, ואני עצובה, לפעמים , לא רוצה לשחק. אבא שלי, חייל הוא עכשיו, וחייל הוא חזק וגיבור. אך מדוע עדיין, אבא לא שב,? אלוהים, תעשה שיחזור. בלילה עייפתי, עצמתי עיני, רק כלבי עתה ער וקשוב. בשנתי אז מילמלתי, זה אבא אולי? אמא, מתי הוא ישוב? בבקר ראיתי חייל מאובק, פוסע לאט  עם תרמיל. זה אבא, זעקתי, צעקתי חזק,  ורצתי  אליו על השביל.  אותי הוא חיבק ,ונישק שוב ושוב, אך דבר מה כאן ניראה לי , מוזר.בעינים של אמא, ואבא, רטוב, אך עכשיו , לא איכפת לי דבר.  אבא שלי, חזר מהקרב,  אלי הוא הגיע, הביתה הוא שב.  ואשמח אם מישהו מזמרנו גם ישיר  ויוסיף חיים נוספים  לשיר .