כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על רוחו וריחו של בוֹהוִמיל הְרָאבָאל

    14 תגובות   יום שישי , 1/4/11, 15:17

    ''

     

    כיוון שבא לי סוף סוף לצחוק ולא לבכות,  כיוון שלאחר מותו, ואחרי שקראתי את "שרתתי את מלך אנגליה", התאהבתי בסופר הצ'כי בוהומיל הראבאל*,  שמילן קונדרה העיד, שהוא  הסופר הטוב ביותר שכתב צ'כית, כיוון,  שלצערי, אינני קוראת צ'כית, והפולנית שבפי לא הועילה, החלטתי לקרוא כל ספר שלו, שתורגם לעברית. רות בונדי הפליאה לתרגם את ספריו  ועל כך תבורך ותהולל.

     

    התחלתי עם "בדידות רועשת מדי", הוצאת "גוונים".

     

    במלים ספורות, אם בכלל אפשר לומר איזה דבר על הספר או עלילתו, גבורו הוא "אינטלקטואל בעל כורחו", שנהיה כזה ולא אחר, בזכות טונות של בירה שהוא דוחס לקיבתו ובזכות שלושים וחמש שנות  עבודה במרתף מסריח, שורץ בוס מוטרף ונוגש, זבובים ועכברים (לפעמים גם שתי צועניות), שבו הוא דוחס פסולת נייר מכל הבא, כולל העכברים שנדחסים, ואין מציל.

     

    אגב, הדחיסה למכבש, יכולה להיות סמל לכתיבתו של הראבאל -  הוא דוחס מלים ומשפטים, ממעט בפִסוק ומערב מין בשאינו מינו – התוצאה מעוררת צחוק פרוע – ואחריו כמובן, קל כל כך לפרוץ בבכי.

     

    ''
     

     

    אין בספר עלילה ליניארית, התחלה, אמצע וסוף, אלא איזו תנועה מתמדת, חסרת תכלית לכאורה, קדימה ואחורה, אבל בעיקר הצידה. שום מטרה שיש להגיע אליה בסופו של משפט, פרק, ספר, אלא מין סבובי סבובים במעגלי מעגלים, שבילים, התפתלויות – חמקמקות, שאי אפשר לתפוס ואי אפשר להמיר או לתרגם למלים אחרות וכל נסיון כזה נדון מראש לכשלון. כמו שירה - שמקורה במילה היוונית   POESIS  במשמעותה הראשונית : עשיה, שמתחילה עם היציאה מאִלמות לדִבור, ונמשכת מדברים לדִברות -  או כמו תנועת החיים, חסרת תכלית מעבר לחיים עצמם.

     

    ''
     

     

    "שלושים וחמש שנה אני כובש פסולת נייר וספרים ישנים," הוא כותב, "שלושים וחמש שנה אני מתלכלך באותיות, עד שאני דומה לכל אותן האנציקלופדיות, שלוש טונות, לפחות, שכבשתי ..."

    "אני כד מלא מים חיים ומתים, די לי להתכופף מעט וזורמות ממני מחשבות נאות, אני משכיל שלא מרצוני, לכן אני בעצם לא יודע כלל, מהן מחשבותי, הנובעות מתוכי, ומה הן המחשבות שבאו לי מקריאה."

    " .... כשאני קורא, אני בעצם לא קורא.... כך בנגוד לרצוני, הוספתי חכמה, ועכשיו אני נוכח לדעת, שמוחי כולו מחשבות דחוסות במכבש הידראולי, חבילות רעיונות...דבר אחד משותף לכל העכברונים ולי, שאנו ניזונים מספרות, הכי אהובים עליהם גיתה ושילר בכריכת עור מרוקו,..."

     

    ספור אהבת נעוריו של הגבור לצועניה הקטנה  הוא מקטעי האהבה הנפלאים והאנושיים ביותר שקראתי. אהבה כבטוי למהות החיים, לשמחה, לענג, לעצב ולאכזריות שארוגים בהם.

     

    הגבור המספר, שכור משכיל בעל כורחו, אפוף לכלוך, ריח בירה, סרחון שיירים (בין חומרי הנייר שהוא דוחס, נמצאות גם אריזות בשר ודגים) ואותיות.

    מהאותיות (כמו אלוהי היהודים, הבורא עולם במאמר) הוא מפרק ומרכיב עולמות.

     

    כיוון שלא רציתי להפרד מהספר, סחבתי אותו איתי לאן שהובילו אותי רגליי באותו יום, קרי גם לשוק מחנה יהודה. רצו אלוהים ו\או בוהומיל הראבאל, שהספר יירטב לי באיזה נוזל דגים, לא עלינו.

    את תוכנו של הספר רוקנתי לקרבי אפופה עננה של ריח דגים חריף, שבו נמלאו דפיו. בקיצור לא רק רוחו של הספר, גם ריחו דבקו בי. את הבירה הוספתי אחר-כך.

     

    ''

     

     

     

    *Bohumil Hrabal    1914-1997 , נולד בבֱרְנו, בן לאשה לא נשואה. חווה שתי מלחמות עולם (את הראשונה כתינוק). שרד את הכיבוש הנאצי ואת הקומוניזם בצ'כיה. למרות תואר המשפטים שנשא, לא עסק במשפטים אפילו יום אחד. היה בעל עסוקים ומלאכות הרבה, פועל, סוכן בטוח, סוכן מכירות, פועל במגרסת  נייר, עובד רכבות, מחסנאי ובעיקר סופר. כאילו לא היה אף אחד אבל היה כל אחד. חי באמת וברא את עצמו ואת העולם שכתב,  כמו אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים של בראשית, פרק ב, 3: שכלה לברוא והשאיר את העולם לאדם לעשותו.  "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות

     

    הראבאל אהב את חתוליו שרבו ואת אשתו אלישקה, הלו היא פיפסי, בפיו ובספריו, אותה קבר ב-1987.

    דיוקנו מופיע על בקבוקי בירה, שטונות ממנה הגיר לגרונו והטביע בה את יגונו, ועל קברו בקש לחרוט:

    Pivovar Polna   או בלשון הקודש "מבשלת הבירה פולנה", שם נפגשו אמו ואביו החורג.

     

    ספריו, שרות בונדי תרגמה לעברית: "רכבות שמורות היטב", "שרתתי את מלך אנגליה", "בדידות רועשת מדי", "חתונות בבית" ו-"שותים ומדברים".

     

    ''

     

    בצלומים מלמעלה למטה: הראבאל- ליצן בחצר האחורית של העולם, הראבאל בבשלותו, הראבאל- בזקנתו, הראבאל עם חתולים על ציור קיר, דיוקנו של הראבאל על בקבוקי בירה

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/17 09:02:

      צטט: ד. צמרת 2017-05-25 15:34:16

      קראתי את שירתתי את מלך אנגליה הומור של סקודה על כן הקדשתי לו ארוחת ערב בידואית

      תודה רבה, אכן מגיע לו, הוא שרת שם גם את מלך אתיופיה, הפיקולו, אם אני זוכרת נכון.

      תודה על הארוחה

       

        25/5/17 15:34:

      קראתי את שירתתי את מלך אנגליה הומור של סקודה על כן הקדשתי לו ארוחת ערב בידואית

        24/4/11 11:44:

      צטט: *ענת* 2011-04-24 09:52:32

      צטט: dafone 2011-04-24 01:08:12

      מרתק! תודה. אחפש את ספריו.

       

      גם אני.

      פוסט נפלא.

      תודה רבה, ענת, וחג שמח

       

        24/4/11 11:43:

      צטט: dafone 2011-04-24 01:08:12

      מרתק! תודה. אחפש את ספריו.

      תודה רבה. מאד כדאי

       

        24/4/11 09:52:

      צטט: dafone 2011-04-24 01:08:12

      מרתק! תודה. אחפש את ספריו.

       

      גם אני.

      פוסט נפלא.

        24/4/11 01:08:
      מרתק! תודה. אחפש את ספריו.
        5/4/11 09:34:
      תודה רבה, נעמה, נעמת לי.
        4/4/11 19:37:
      מעניין..קראתי בהנאה את התיאורים ואת החוויה שלך מהספר..כולל הריח והבירה.
        3/4/11 20:14:

      צטט: Emilie 2011-04-03 11:41:14

      אני לא חושבת שתנועת הטקסט או החיים של גיבור הסיפור היא חסרת כיוון ותכלית. הרי שהאנטה (או איך כותבים את שמו בעברית) מעיד על עצמו בעצמו:

      "שלושים וחמש שנה אני גם שותה כדי בירה, לא למען השתייה [...], אלא כדי לסייע לחשיבה, כדי לחזור עמוק יותר ללב לבם של הדברים, מפני שמה שאני קורא אני לא קורא למען התענוג וגם לא כדי להתגבר על שעמום ואפילו לא כדי להירדם ביתר קלות, אני החי בארץ של חמישה עשר דורות יודעי קרוא וכתוב, אני שותה כדי שהקריאה כבר לא תיתן לי לעולם להירדם, כדי שתעלה בי רטט, מפני שאני שותף לדעתו של הגל, שאדם אצילי רחוק מאציל, ופושע רחוק מרוצח." 

      אני רואה כאן התחקות עיקשת אחר האמת, ניסיון לראות את הערכים האמיתיים במקום ערכי מראית העין השגורים בחברה, בירור מחדש של מהו אמת ושקר, אושר וסבל, מהו אור וחושך, מהי אהבה ואדישות... 

      הספר הזה אכן מרגש עד דמעות. תודה רבה שהבאת אותו בפנינו. 

      תודה על התגובה המפורטת. אני מסכימה בענין חפוש האמת, אבל הטקסט איננו ליניארי אלא מתפתל כמו חסר מטרה, כמו תנועת החיים שמטרתה החיים עצמם. והחיים הם האמת האחרונה. אולי אוסיף בהשראתך את המלה : לכאורה. שבוע טוב

        3/4/11 11:41:

      אני לא חושבת שתנועת הטקסט או החיים של גיבור הסיפור היא חסרת כיוון ותכלית. הרי שהאנטה (או איך כותבים את שמו בעברית) מעיד על עצמו בעצמו:

      "שלושים וחמש שנה אני גם שותה כדי בירה, לא למען השתייה [...], אלא כדי לסייע לחשיבה, כדי לחזור עמוק יותר ללב לבם של הדברים, מפני שמה שאני קורא אני לא קורא למען התענוג וגם לא כדי להתגבר על שעמום ואפילו לא כדי להירדם ביתר קלות, אני החי בארץ של חמישה עשר דורות יודעי קרוא וכתוב, אני שותה כדי שהקריאה כבר לא תיתן לי לעולם להירדם, כדי שתעלה בי רטט, מפני שאני שותף לדעתו של הגל, שאדם אצילי רחוק מאציל, ופושע רחוק מרוצח." 

      אני רואה כאן התחקות עיקשת אחר האמת, ניסיון לראות את הערכים האמיתיים במקום ערכי מראית העין השגורים בחברה, בירור מחדש של מהו אמת ושקר, אושר וסבל, מהו אור וחושך, מהי אהבה ואדישות... 

      הספר הזה אכן מרגש עד דמעות. תודה רבה שהבאת אותו בפנינו. 

        2/4/11 16:04:

      צטט: דוד בובטס 2011-04-02 11:03:55

      הוא אכן ענק,אוהב את החיזור של "חתונות בבית"

      תודה. היום התחלתי לקרוא, החזור בחיתוליו. שבוע טוב

       

        2/4/11 11:03:
      הוא אכן ענק,אוהב את החיזור של "חתונות בבית"
        1/4/11 15:41:

      צטט: Raindrop 2011-04-01 15:27:40

      תודה. פוסט מושקע. מיד נתתי לו מספר והעמדתי אותו בתור. לפי השלט האלקטרוני, זמן המתנה ממוצע הוא 15-20 שנה, בהנחה שהמוח לא יתחיל למשוך את הפסקות האוכל ולישון בקריאה. אבל ספרים שמביאים המלצות לפעמים מקבלים פרוטקציה ועוברים לראש התור :)

      תודה רבה. למח תשיב כגמולו על כל תרגיל, תרביץ לו, שתה קפה, קח ממריצים - הראבאל מצחיק! מקווה שיצחיק גם אותך. תתחיל עם "שרתתי את מלך אנגליה" . שבת שלום.

       

        1/4/11 15:27:
      תודה. פוסט מושקע. מיד נתתי לו מספר והעמדתי אותו בתור. לפי השלט האלקטרוני, זמן המתנה ממוצע הוא 15-20 שנה, בהנחה שהמוח לא יתחיל למשוך את הפסקות האוכל ולישון בקריאה. אבל ספרים שמביאים המלצות לפעמים מקבלים פרוטקציה ועוברים לראש התור :)

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין