לכבוד יום הולדת היובל החלטתי ללמוד לנגן בפסתנר. 

חילצתי מקרובי משפחה פסנתר עתיק שיובא לארץ ממרכז אירופה ע"י סבותיי בשנות השלושים. פסנתר גבוה וכבד, יחידת נגרות אחת, מעוצב, מלאכת מחשבת שניגן מיד כאילו אין למיתריו ופטשיו 80 שנות אבק וטלטולים. מה נגיד - הרבה מעבר לצורכי המתחיל שלי:

בניי קנו לי מתנת יומלדת - מנוי חמישה שיעורים אצל מורה נפלאה, ומאז, שנה וקצת, אני תלמיד שקדן: שיעור בשבוע, ותרגול בכל בוקר. בלי יוצא מן הכלל.

זה המקום שבו אני מתנצל בפני חברי הקפה המוזיקנטים המקצועיים, על כך שהדיוט מתחיל כמוני מנסה לומר משהו על תחום התמחותם, אלא שלא על מוזיקה אני רוצה לספר (כי אין לי כל כך מה) אלא על הלמידה.

אם כך, תוך כדי לימוד, למדתי על הלמידה כמה דברים.

נפתח בשתי קלישאות, שמביכות מרוב מתיקות, ולכן נעבור אותן מהר:

1. אפשר ללמוד. בכל גיל.
2. למידה (כלומר הצלחה בלמידה), מעוררת רצון ללמוד עוד.

מכאן אל שלושה דברים שאולי יכולתי לדעת מתחומים אחרים, אולם ההתנסות בנגינה חידדה אותם בהבנתי: 

3. התרגול החוזר (שינון) הכי משעמם יכול להיות מרתק אם אתה מתייחס לשיפור שחל אצלך מביצוע לביצוע ולא לקיבעון של התרגיל.
4. הניגון הכי מסובך שניתן לעלות על הדעת מורכב, בבסיסו, ממהלך היסוד של אצבע אחרי אצבע. ואם אתה יודע את הבסיס, אין סיבה שלא תצליח להרכיב את המסובך ביותר.
5. אין שיא שצריך (או שאפשר) להגיע אליו. ככל שמתקדמים רואים יעד חדש, שהוא בהחלט ברור יותר, אך באותה עת גם רחוק יותר. ההצטיינות היא ההתקדמות ולא ההגעה.

ואם יש לכם כוח, הנה כמה דברים שאני מתחיל להבין רק עכשיו, ולכן אנני יודע לנסחם בקיצור: 

6. ההתקדמות מורכבת מנסיגות.
כאשר אני מקבל יצירה ללמוד, אני מתרגל היטב את יד ימין, ואחר כך את יד שמאל, עד שמגיע לשליטה סבירה. בשלב הבא, כאשר אני מחבר לראשונה את שתי הידיים, הכול מתרסק לנגד עיניי. כל שהתקדמתי איננו. למעשה הוא ישנו, נחבא, אבל מתגלה שוב מאוחר יותר.

7. לפתע הנקודות הופכות לתמונה

בתחילת הלמידה הניגון הוא מכני. אצבע ועוד אצבע, צליל ואחריו צליל. לאט לאט, באמת לאט לאט, זה מתחבר לכלל מנגינה. רצף שיש בו תנועה, ובו הרווחים בין הצלילים חשובים בדיוק כמו הצלילים. אחרי הרבה זמן, ובעיקר כשחוצים את גבול הנגינה בשתי הידיים יחד, והעיניים משתחררות מתפקיד השוטר השומר על תנועת האצבעות, לפתע פתאום - ממש בהפתעה, האוזניים שומעות יצירה.

שמיעה של תוכן.

8.  התוכן הזה, זו האמירה שהמוזיקה היא שפה.

בשלב זה, מעבר לביצוע הנקי (אני עוד לא שם :), החוכמה היא לזהות: הברות, משפטים, רמיזות, קונוטציות, תנועות, רגשות, מתחים, פתרונות, דגשים, דקויות, אמירות, משמעויות.

9. מתמטיקה.

את זה אני עוד לא לגמרי מבין, אבל יש משהו בתרגילים כגון מעבר מסולם לסולם, או פיענוח המדרגות, שהוא מתמטי וטהור. אני חושב שיום אחד אצליח סופסוף להבין בזכות הפסנתר, בכמה זמן תתמלא הבריכה עם שני הברזים.

10. לכל אחד יש משפט.

את זה ממש עוד לא פיצחתי, אבל המורה שלי אומרת לי לתרגל גם נגינה, סתם כך, מתוך עצמי. אמרתי לה שאני לא יודע מה לנגן, והיא השיבה שאנסה: "תראה שלאט לאט אתה חוזר אל ניגון מסוים, שהוא המשפט שלך".

מרגש.